Monthly Archives: ינואר 2008

כמה אפשר לדגור על ביצה שעוד לא הוטלה?!

תשובה: ראו כל הפרשנויות על ועדת וינוגרד בשבוע האחרון…

אני כבר לא שואל למה התקשורת עוסקת כל-כך הרבה בנושא שעוד לא קיים (נכון לעכשיו הדוח עוד לא פורסם), אבל מה עם חדשות אמיתיות? כן, כן, אני יודע, רק מוציא קיטור…

(וירוס במחשב ובגרון, עומס בחינות ותקלה במודם מנעו ממני לעדכן לאחרונה. מקווה לחזור לפעילות יותר רציפה בקרוב)

מודעות פרסומת

אילו יכולתי להזמין הופעה…

לפני כשבועיים יצא לי במקרה לראות את מארינה מקסימיליאן בלומין ובועז מעודה מבצעים את "שחרחורת", אחד השירים האהובים עלי; כשסיימו לשיר כמעט מחאתי כפים, הביצוע היה לא פחות ממדהים. אבל כשאני חושב על השיר הזה, ששמעתי כבר בביצועים רבים, אסתר עופרים עד הברירה הטבעית, אני חולם על שושנה דמארי ז"ל. דוקא אותה מעולם לא שמעתי שרה את שחרחורת, ודוקא אותה מאוד הייתי רוצה לשמוע…

וזה הזכיר לי חלום אחר, על הופעה אחרת שלעולם לא אשמע.

לפני הרבה שנים, שודר ברדיו – ברשת ב', אם אני לא טועה – המופע "חמש לפנות ערב", במלאת יובל למותו של פדריקו גרסיה לורקה. במופע השתתפו הדודאים, פאקו איבאנז ובאלדי אולייר. הספקתי להקליט את חלקו ועד היום אני מאזין להקלטה לפעמים, מתפעל מהשילוב בין הקולות והגיטרות. אני מנגן גיטרה קלאסית מגיל 12 (בשנים האחרונות רק מקשקש מקוצר זמן), ואין כמו מוסיקה עממית-ספרדית לגיטרה. בין השאר שמעתי שם את זה, ואפילו עם הליווי של אולייר (שכאן חסר) תאמינו לי שזה לא היה השיא של ההופעה…

יותר מאוחר הופיע השילוב בין הדודאים לפרברים – ארבע גיטרות וארבעה קולות על במה אחת – ומכיוון אחר, דייויד ברוזה – גיטריסט מחונן בפני עצמו – הופיע גם הוא עם פאקו איבאנז, שהלחין רבים מהשירים הספרדיים שברוזה שר בעברית (למשל… וגם…).

מדוע מעולם לא הופיעו השישה יחד? לאלוהים פתרונים. בני אמדורסקי איננו, העולם המשיך קדימה והשילוב היפהפה שיכול היה להיות, לעולם לא יישמע.

אבל אני מדמיין אותו לפעמים בראש, את מה שיכול היה להיות, וחולם…