יגאל עמיר – החמישיה הקאמרית

קראו לזה אז – ואולי גם היום – "מערכון", משהו שאמור להצחיק, אפילו אם זה סאטירה חריפה.
זה לא הצחיק אותי אז והרבה פחות היום, אבל חשוב לראות.

כל אלה הטוענים שיגאל עמיר ראוי לאותו יחס שמקבל כל רוצח אחר, צריכים לזכור דבר פשוט – עמיר לא רצח אזרח רגיל, אלא ראש ממשלה מכהן, מתוך מטרה לעצור תהליך מדיני שאותו ראש ממשלה הוביל. בכך, פגע עמיר לא רק באדם אותו רצח, אלא גם בזכויותיהם של כל אזרחי ישראל להשפיע על השלטון בדרך דמוקרטית. על זה, בלי שום קשר לדעות פוליטיות, אסור שתהיה חנינה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רובי מור  On 26 בנובמבר 2007 at 23:23

    אז זה היה סאטירה;היום זה עצוב.
    אז זה היה סאטירה כי לא האמנו שזה יקרה-משהו בסגנון תיאטרון אבסורד.כיום זה כבר לא מצחיק מפני שזה מתרחש ממש מול עיניינו.מה שמוביל אותי למסקנה העצובה שבמדינת ישראל רצח פוליטי משיג את מטרתו

    אהבתי

  • Angel Eyes  On 27 בנובמבר 2007 at 8:36

    בדיוק מהסיבות שכתבת. ב-95, כותב המערכון, כ"כ חריף, ידע על מה הוא מדבר. זה מערכון מפחיד, והפחיד אותי אז, למרות שאמרתי לעצמי "מה פתאום, זה לא נכון".

    אהבתי

  • אמיר ד.  On 27 בנובמבר 2007 at 11:57

    שבכוונה לא יורד לו מהפרצוף תפס אותי אחרי הדקה הראשונה. המילה באנגלית Grin מתארת אותו בצורה הטובה ביותר. התרגום הישיר שעולה לי בראש הוא "חיוך ממזרי". הויברגר הצליח להנציח את החיוך ה"מפורסם" הזה שהוא ספק אינפאנטילי ספק פסיכוטי וזה מה שלדעתי מצמרר ומשמועתי במערכון לא פחות מהאמירה עצמה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: