"מי האשה החפצה חיים"?

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המשוררים לתינוקות וציינתי שאף אני עושה זאת, לפעמים. מאז ה"בעיה" לא התמתנה, אולי אף החמירה. אתמול מצאתי את עצמי שר לבתי את "מי האיש", אבל איך אפשר לשיר "נצור לשונך ושפתיך" וגו', לתינוקת?
בלי שאשים לב עברתי ללשון נקבה (לחנו של הקרליבך מסתדר עם זה בלי בעיה):

"מִי-הָאִישׁה, הֶחָפֵצה חַיִּים; אֹהֵבת יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצרי לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתייךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּרי מֵרָע, וַעֲשׂי-טוֹב; בַּקּשׁי שָׁלוֹם וְרדְפיהוּ."

על-פי תהילים לד, 13-15

אני לא מהעוסקים הקבועים בפמיניזם או במסרים חתרניים בשירה, אבל פתאום, איכשהו, כל העסק נשמע אחרת…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קרן  On 6 בספטמבר 2007 at 8:19

    איזה יופי.
    והנה הצעה לשלב הבא
    http://www.notes.co.il/keren/18251.asp
    תהנו 🙂

    אהבתי

  • עוד קרן  On 7 בספטמבר 2007 at 14:45

    אצלי השורות האלו יושבות על הדלת, שאראהלפני שאצא ליומי.
    אני שרה אותן לעצמי באופן הבא:
    מי אני, החפץ..

    סוג של הזרה המחזירה הכל אליי.

    שורות מצויינות.שבת שלוםושנה טובה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: