Monthly Archives: ספטמבר 2007

אזני השמאלית ו"תחושות חדשות"

תקלה בחיבור לאינטרנט וסלולרי שזכרונותיו התחרבשו מנעו ממני לשלוח "שנות טובות" כיאה וכראוי. עבר זמנו בטל קרבנו, מקווה שלפחות יהיה מענין לקרוא…

"תחושות חדשות" בטאי-צ'י

לפני יותר מ-15 שנה, נהגנו – חבורת קיבוצניקים מתרגלי טאי-צ'י – להיפגש כל יום ו' בצהרים בצל עץ חרוב ענק, מערבית לקיבוץ בית-ניר (מאחורי מטע הזיתים), לתרגל טאי-צ'י יחד לקראת שבת. העץ היה גדול מספיק בשביל שחמישה-שישה אנשים יוכלו למצוא לעצמם מספיק מקום שטוח להתאמן ואם חסר מקום – היו לידו עוד כמה חרובים, קטנים יותר. היינו נפגשים בקיץ, מתאמנים כשעה וחצי ואז יושבים על כוס קפה שחור, אוכלים מפרי החרוב (טרי מהעץ)  ומסתכלים על השמש יורדת והשבת מתקרבת… אח, הפסטורליה…

אבל ממתי אני מספר על פסטורליות בבלוג שלי? ברור שיש פה איזה ענין, לא? אז זהו, שרציתי לספר לכם משהו…

ביום אוגוסט חם אחד נפגשנו להתאמן, והיה אימון ממש טוב. היה חם אבל היתה בריזה טובה שסלקה את הזיעה, השדות היו אחרי קציר ולפני חריש ואף טרקטור לא העלה אבק שיקלקל את האוירה, הנוף היה מדהים כרגיל והריכוז היה מעולה. יופי של אימון. בסוף האימון, כרגיל, מתרגלים צאן-צ'ואן – מדיטציה בעמידה. וככל שאני עומד יותר, אוזן שמאל שלי הולכת ומתחממת.

כן, גם לי זה נשמע מוזר.

אני עומד מתחת לעץ חרוב ענק, פנים מערבה אל הים, מתרגל צ'י-קונג, ואוזן שמאל שלי הולכת ומתחממת. מה?!

אחד הדברים שאומרים אצלנו לתלמידים חדשים, הוא שחשוב ליידע את המדריך על כל בעיה רפואית בעבר ובהווה וכן "תחושות חדשות". תחושות חדשות הן דברים שלא הרגשת בעבר כשתרגלת טאי-צ'י, אבל אתה מרגיש עכשיו – לא בצורה חד-פעמית, אלא כתופעה שחוזרת על עצמה בכל אימון או לעתים קרובות.

באותו אימון, כמובן, לא ידעתי אם התחממות אוזן שמאל היא דבר חד-פעמי או לא; זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה.

הגוף משתנה כתוצאה מהאימון. לדוגמא, כשהיציבה משתנה, נקודת החיכוך בין עצמות – בגב, בכתפיים, ברגליים – יכולה להשתנות, דבר שיכול לגרום לאי-נוחות או כאב. מנח עצמות חדש יכול ללחוץ – או לשחרר לחץ – משרירים, גידים ועצבים, ששוב יכול להתבטא בתחושות חדשות בגוף. לדוגמא, אדם שסובל מבעיות גב והתרגל ליציבה מסויימת, עשוי לגלות ששינוי ביציבה לוחץ – או משחרר לחץ – מעצבים שמשדרים כאב, או "זרם" לאורך גופו (בדרך-כלל בידיים או ברגליים). תחושב חדשה יכולה להיות גם היעדרה של תחושה קודמת: יתכן שהתנוחה החדשה לוחצת על עצב וגורמת לתחושת הירדמות של יד או רגל.

חשוב לדבר עם המדריך על התחושות האלה כדי לוודא שאנחנו לא גורמים לעצמנו נזק בתרגול לא נכון; המדריך יידע לזהות מתי מדובר בתוצאה חיובית של האימון, מתי יש צורך לשנות משהו ומתי פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

חשוב גם לשים לב לכך שכאשר חבר ללימודים מדבר על תחושות חדשות שעלו אצלו, אלה התחושות שלו – לא שלי. לי יכולות להיות תחושות דומות, או שונות לגמרי – כי אני לא הוא. יכול גם להיות שאצל אדם אחד יופיעו תחושות כאלה בעוצמה רבה ואצל אחד כמעט לא יורגשו, או שיופיעו רק אחרי זמן רב באימונים – שנים, לפעמים.

ואוזני השמאלית, מה איתה?

בתרגול טאי-צ'י עובדים על שחרור – בהתחלה, בעיקר שחרור של שרירים. בדרך-כלל אנחנו לא מודעים למידת הכיווץ של שרירי הכתפיים, הזרועות והגב; הם הראשונים להשתחרר. כשהשריר מפסיק להיות מכווץ, זרימת הדם ונוזל הלימפה דרכו יותר מהירה; את זה מרגישים לפעמים כ"נימוּל", לפעמים כ"זרם", לפעמים כ"חשמל" בידיים או ברגליים. רבים מייחסים זאת ל"צ'י", ומתאכזבים לגלות שכאשר הגוף מתרגל לתנוחה החדשה ולשחרור, תחושת ה"זרם" יורדת בעצמתה… ויש גם כאלה שפשוט לא מרגישים זאת; הם מתחממים באימון אבל לא מרגישים זאת במקום מסויים או כתחושה שונה מהתחממות רגילה בעקבות אימון גופני.

אבל זה לא מה שקרה לאזני השמאלית. בעוד אני ממשיך ועומד, ותוהה על התחושה החדשה והמשונה הזאת (וחושב איך בדיוק לשאול את המורה בכיתה על תופעה כזו בלי שכולם יסתכלו עלי מוזר…), הסתכלתי מסביב; ימינה הכל כרגיל, שמאלה ואני מסונוור מקרן-שמש שחדרה בין ענפי ועלי החרוב הענק, וחיממה – כן, את אזני השמאלית…

אזני השמאלית ו"תחושות חדשות"

תקלה בחיבור לאינטרנט וסלולרי שזכרונותיו התחרבשו מנעו ממני לשלוח "שנות טובות" כיאה וכראוי. עבר זמנו בטל קרבנו, מקווה שלפחות יהיה מענין לקרוא…

"תחושות חדשות" בטאי-צ'י

לפני יותר מ-15 שנה, נהגנו – חבורת קיבוצניקים מתרגלי טאי-צ'י – להיפגש כל יום ו' בצהרים בצל עץ חרוב ענק, מערבית לקיבוץ בית-ניר (מאחורי מטע הזיתים), לתרגל טאי-צ'י יחד לקראת שבת. העץ היה גדול מספיק בשביל שחמישה-שישה אנשים יוכלו למצוא לעצמם מספיק מקום שטוח להתאמן ואם חסר מקום – היו לידו עוד כמה חרובים, קטנים יותר. היינו נפגשים בקיץ, מתאמנים כשעה וחצי ואז יושבים על כוס קפה שחור, אוכלים מפרי החרוב (טרי מהעץ)  ומסתכלים על השמש יורדת והשבת מתקרבת… אח, הפסטורליה…

אבל ממתי אני מספר על פסטורליות בבלוג שלי? ברור שיש פה איזה ענין, לא? אז זהו, שרציתי לספר לכם משהו…

ביום אוגוסט חם אחד נפגשנו להתאמן, והיה אימון ממש טוב. היה חם אבל היתה בריזה טובה שסלקה את הזיעה, השדות היו אחרי קציר ולפני חריש ואף טרקטור לא העלה אבק שיקלקל את האוירה, הנוף היה מדהים כרגיל והריכוז היה מעולה. יופי של אימון. בסוף האימון, כרגיל, מתרגלים צאן-צ'ואן – מדיטציה בעמידה. וככל שאני עומד יותר, אוזן שמאל שלי הולכת ומתחממת.

כן, גם לי זה נשמע מוזר.

אני עומד מתחת לעץ חרוב ענק, פנים מערבה אל הים, מתרגל צ'י-קונג, ואוזן שמאל שלי הולכת ומתחממת. מה?!

אחד הדברים שאומרים אצלנו לתלמידים חדשים, הוא שחשוב ליידע את המדריך על כל בעיה רפואית בעבר ובהווה וכן "תחושות חדשות". תחושות חדשות הן דברים שלא הרגשת בעבר כשתרגלת טאי-צ'י, אבל אתה מרגיש עכשיו – לא בצורה חד-פעמית, אלא כתופעה שחוזרת על עצמה בכל אימון או לעתים קרובות.

באותו אימון, כמובן, לא ידעתי אם התחממות אוזן שמאל היא דבר חד-פעמי או לא; זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה.

הגוף משתנה כתוצאה מהאימון. לדוגמא, כשהיציבה משתנה, נקודת החיכוך בין עצמות – בגב, בכתפיים, ברגליים – יכולה להשתנות, דבר שיכול לגרום לאי-נוחות או כאב. מנח עצמות חדש יכול ללחוץ – או לשחרר לחץ – משרירים, גידים ועצבים, ששוב יכול להתבטא בתחושות חדשות בגוף. לדוגמא, אדם שסובל מבעיות גב והתרגל ליציבה מסויימת, עשוי לגלות ששינוי ביציבה לוחץ – או משחרר לחץ – מעצבים שמשדרים כאב, או "זרם" לאורך גופו (בדרך-כלל בידיים או ברגליים). תחושב חדשה יכולה להיות גם היעדרה של תחושה קודמת: יתכן שהתנוחה החדשה לוחצת על עצב וגורמת לתחושת הירדמות של יד או רגל.

חשוב לדבר עם המדריך על התחושות האלה כדי לוודא שאנחנו לא גורמים לעצמנו נזק בתרגול לא נכון; המדריך יידע לזהות מתי מדובר בתוצאה חיובית של האימון, מתי יש צורך לשנות משהו ומתי פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

חשוב גם לשים לב לכך שכאשר חבר ללימודים מדבר על תחושות חדשות שעלו אצלו, אלה התחושות שלו – לא שלי. לי יכולות להיות תחושות דומות, או שונות לגמרי – כי אני לא הוא. יכול גם להיות שאצל אדם אחד יופיעו תחושות כאלה בעוצמה רבה ואצל אחד כמעט לא יורגשו, או שיופיעו רק אחרי זמן רב באימונים – שנים, לפעמים.

ואוזני השמאלית, מה איתה?

בתרגול טאי-צ'י עובדים על שחרור – בהתחלה, בעיקר שחרור של שרירים. בדרך-כלל אנחנו לא מודעים למידת הכיווץ של שרירי הכתפיים, הזרועות והגב; הם הראשונים להשתחרר. כשהשריר מפסיק להיות מכווץ, זרימת הדם ונוזל הלימפה דרכו יותר מהירה; את זה מרגישים לפעמים כ"נימוּל", לפעמים כ"זרם", לפעמים כ"חשמל" בידיים או ברגליים. רבים מייחסים זאת ל"צ'י", ומתאכזבים לגלות שכאשר הגוף מתרגל לתנוחה החדשה ולשחרור, תחושת ה"זרם" יורדת בעצמתה… ויש גם כאלה שפשוט לא מרגישים זאת; הם מתחממים באימון אבל לא מרגישים זאת במקום מסויים או כתחושה שונה מהתחממות רגילה בעקבות אימון גופני.

אבל זה לא מה שקרה לאזני השמאלית. בעוד אני ממשיך ועומד, ותוהה על התחושה החדשה והמשונה הזאת (וחושב איך בדיוק לשאול את המורה בכיתה על תופעה כזו בלי שכולם יסתכלו עלי מוזר…), הסתכלתי מסביב; ימינה הכל כרגיל, שמאלה ואני מסונוור מקרן-שמש שחדרה בין ענפי ועלי החרוב הענק, וחיממה – כן, את אזני השמאלית…

"מי האשה החפצה חיים"?

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המשוררים לתינוקות וציינתי שאף אני עושה זאת, לפעמים. מאז ה"בעיה" לא התמתנה, אולי אף החמירה. אתמול מצאתי את עצמי שר לבתי את "מי האיש", אבל איך אפשר לשיר "נצור לשונך ושפתיך" וגו', לתינוקת?
בלי שאשים לב עברתי ללשון נקבה (לחנו של הקרליבך מסתדר עם זה בלי בעיה):

"מִי-הָאִישׁה, הֶחָפֵצה חַיִּים; אֹהֵבת יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצרי לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתייךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּרי מֵרָע, וַעֲשׂי-טוֹב; בַּקּשׁי שָׁלוֹם וְרדְפיהוּ."

על-פי תהילים לד, 13-15

אני לא מהעוסקים הקבועים בפמיניזם או במסרים חתרניים בשירה, אבל פתאום, איכשהו, כל העסק נשמע אחרת…

"מי האשה החפצה חיים"?

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המשוררים לתינוקות וציינתי שאף אני עושה זאת, לפעמים. מאז ה"בעיה" לא התמתנה, אולי אף החמירה. אתמול מצאתי את עצמי שר לבתי את "מי האיש", אבל איך אפשר לשיר "נצור לשונך ושפתיך" וגו', לתינוקת?
בלי שאשים לב עברתי ללשון נקבה (לחנו של הקרליבך מסתדר עם זה בלי בעיה):

"מִי-הָאִישׁה, הֶחָפֵצה חַיִּים; אֹהֵבת יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצרי לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתייךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּרי מֵרָע, וַעֲשׂי-טוֹב; בַּקּשׁי שָׁלוֹם וְרדְפיהוּ."

על-פי תהילים לד, 13-15

אני לא מהעוסקים הקבועים בפמיניזם או במסרים חתרניים בשירה, אבל פתאום, איכשהו, כל העסק נשמע אחרת…