פוסט לא-אופייני על שיר מעצבן

אני מסוג האנשים שלא מסוגל לשמוע שיר בלי לנסות להבין את המלים. אולי זה בגלל שאני לא שומע טוב (מזכרת מתרגיל חטיבתי בגולן, בסדיר, לפני… הרבה זמן), אולי בגלל ששמעתי יותר מדי פעמים את המשפט ,למה התכוון המשורר?", אולי בגלל שאני סתם אחד האנשים המעצבנים (?) האלה, אבל אבטיח לא יראה הצעות ממני, כי אני מאלה שהולכים לחפש את המלים, בדיוק כדי לא להמציא מלים משלי.

אני לא שומע הרבה שירים, לא בגלל שאני לא אוהב – להיפך – אלא בגלל שאין הזדמנות; בעבודה אין אפשרות, בבית עסוק בדברים אחרים. בנסיעות בין לבין, יש זמן לשמוע אבל לא תמיד אפשר ממש להקשיב, בנוסף לבעיה שנדיר לשמוע שיר בלי הפרעה מהתחלה עד הסוף. זו הסיבה העיקרית לכך שכאשר שיר נתפס לי באוזן, אני הולך לחפש את המלים ברשת.

לפני זמן מה, שמעתי ברדיו את הפזמון הזה, מנותק משאר השיר:

I don't wanna do this anymore
I don't wanna be the reason why
Everytime I walk out the door
I see him die a little more inside
I don't wanna hurt him anymore
I don't wanna take away his life
I don't wanna be…
A murderer

מסקרן, לא? לא זיהיתי את הזמרת, לא הצלחתי לשמוע את שאר השיר, ורציתי לדעת על מה מדובר. הבעיה בחיפוש בגוגל היא שהמלים יכולות להופיע בכל-כך הרבה דפים אחרים, שהחיפוש הניב יותר מדי תוצאות לא-רלוונטיות.

עבר זמן ושמעתי את השיר שוב, עם עוד קטעים, מסקרנים יותר ויותר, אבל לא הצלחתי לשמוע את כולו ולהבין על מה מדובר, עד שלפני כמה ימים עמדתי ברמזור והצלחתי לשמוע הכל, ואז הגעתי למלים של השיר המלא. ואז התרגזתי.

כי הזמרת (הטובה מאוד, אגב) מדברת על כך שהיא חיה עם אדם שאוהב אותה בלי שהיא אוהבת אותה, והיא בוגדת בו בידיעתו – ורוצה להפסיק לפגוע בו; על זה הפזמון החוזר שהבאתי למעלה. התעצבנתי כי ממילות השיר אפשר היה לחשוב שמדובר על כוח עליון, דבר בלתי-נמנע, שאין בחירה לגביו, בזמן שבסך-הכל מדובר על מעשה שאפשר לעשותו, או לא.

כי מי מפריע ל(זמרת? כותב/ת השיר?) להפסיק לגור עם האיש שאינה אוהבת, או להפסיק לבגוד בו? האם באמת מדובר על כוח עליון? אם היא כל כך לא רוצה לפגוע בו, למה היא לא מפסיקה?

אז זה עצבן אותי, והחלטתי לשתף.

לא אופייני לי, אני יודע.

אז מה?

שיהיה לכם שבת שלום 🙂

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 31 באוגוסט 2007 at 11:04

    אתה יודע שיש 'שירה' ויש שירים ברדיו…. זה לאו דווקא אותו הדבר. חלק מהשירים מעולים מבחינת התוכן המילולי שלהם וחלקם סתם גבב מילים.
    אגב, השיר שבזמן האחרון פשוט לא יוצא לי מהראש הוא:

    SPIDER PIG, SPIDER PIG
    Does whatever a SPIDER PIG does
    Can he swing from a web?
    No he cant. He's a pig
    LOOK OOOUUUTTT!!!!
    He is a SPIDER PIG!

    אז מה זה אומר עלי? 🙂

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 באוגוסט 2007 at 11:46

    אז מה?
    🙂

    אהבתי

  • תמי  On 31 באוגוסט 2007 at 13:01

    את הפוסט הזה שלך. יש אנשים שבהאזנה למוזיקה מתמקדים יותר במוזיקה ויש כאלה שבמילים. ואם מוציאים מהן חומר למחשבה, מה רע?

    אהבתי

  • גילי  On 31 באוגוסט 2007 at 13:03

    מה היא בוכה? אפשר לחשוב שהיא הקורבן בסיפור הזה. הצליחה להפוך את הסיפור כך שהיא במרכז, הפרימדונה. כמה רע *לה* כי היא מאמללת אדם אחר. פוסטמה.

    ;(

    אהבתי

  • גילי  On 31 באוגוסט 2007 at 13:04

    היה אמור לחייך

    אהבתי

  • רובי מור  On 31 באוגוסט 2007 at 15:17

    מה בתוכן גרם לחוסר שקט כל כך גדול עד שזה דירבן את כתיבת הרשימה הזו?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 באוגוסט 2007 at 15:31

    חשבתי שזה מה שהרשימה הסבירה…
    וגם גילי, לא פחות טוב ממני.

    אהבתי

  • שירה בלטר  On 1 בספטמבר 2007 at 20:42

    ונראה לי שה"טון" שלא אהבת המשתקף מהשיר הזה הוא מה שמעצבן אותי בהרבה מאד שירים בני זמננו.

    אפשר לקרוא לזה באופן פשטני- בכיינות.

    אולי "בכיינות" זה כללי מדי, אבל נראה לי שברוב השירים זוהי נק' המוצא: ההרגשה שלי הרבה פעמים היא שה"דובר" (אם להזכר בשיעורי ספרות 🙂 שם עצמו כ"תינוק" בכיין ואגואיסט צר ראייה שרואה אך את עצמו ומציג את עצמו כקורבן למציאות זו או אחרת עליה כביכול אין לו אמצעי השפעה ואך היא בוחשת ורוחשת בחייו…

    כאן אולי מוטב היה להביא דוגמאות, אבל אתעצל לעשות זאת כעת, גם כי נראה לי שבנקל ניתן למצוא- זה אופף אותנו דרך המדיה מכל עבר.

    ואולי מה שמרגיז הוא הישירות וחוסר הבושה שבמבט האנוכי. ניתן לומר שביטויי יאוש שכאלה הם חלק מרגשות אשר נראה כלגיטימי לבטא באמצעות האמנות, רק שאולי נעדר לא פעם בעתותינו ה"נופך הנוסף" שאמור להתלוות לזבל הרגשי האורגני שהאמן מבקש להפוך ליצירה.
    איפשהו נרמז בחוקת זמננו שאין צורך בגינוני עידון ואפשר פשוט לשפוך את הרגשות הראשוניים (ולכן אף אנוכיים) ביותר- ולזאת יקרא יצירה.

    בשימושי בצירוף המילים "נופך נוסף" אינני מתייחסת דווקא לאיזשהו תיחכום רב באמצעי ההבעה אלא בעיקר בעמדה הרגשית וב-איך-אפשר-בלי רלטיביזם שכזה-
    זה יותר בסדר לבגוד,
    זה יותר בסדר פשוט לצפות שהמציאות איכשהו תמצא דרך להשביע את רצונך…

    …"עכשיו הכל בסדר."

    אהבתי

  • טל גלילי  On 2 בספטמבר 2007 at 21:06

    זה שלא שמעת את התירגום של השיר הזה לעברית בפרומו לסרט המדובב.

    זה מתחיל:
    "סופר-חזיר, סופר-חזיר. עושה כל מה שסופר-חזיר עושה"

    אני לא רוצה לדעת כמה ניורונים מתו מהמכה שנתתי לעצמי בראש באותו רגע…

    אהבתי

  • טל גלילי  On 2 בספטמבר 2007 at 21:07

    הבלוג שלי הוא כבר (שנים) איננו:
    השם צריך להיות שנון ? הבלוג של טל גלילי""

    אלא:
    http://www.talgalili.com

    יש מצב לשינוי ?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 2 בספטמבר 2007 at 22:21

    שיניתי את הלינק.
    וסליחה, ממש סליחה, אני יודע שזה חור בהשכלה, אבל מה בדיוק הקטע עם הספיידר-פיג?

    אהבתי

  • שירה בלטר  On 2 בספטמבר 2007 at 22:41

    בחיי שזה מפליא אותי שלא אני המשתוממת מבורותה… 🙂

    אהבתי

  • רוני  On 3 בספטמבר 2007 at 0:50

    ואני לא צוחק… זה באמת לא יוצא לי מהראש… העובדים שלי התחילו להסתכל עלי מוזר… 🙂

    אהבתי

  • גילי  On 3 בספטמבר 2007 at 10:07

    אני עם היכולות המגובלות שלי לא הצלחתי להבין איך מפעילים את מערכת הטרקבק, אבל פירסמתי פוסט בתגובה לשלך אצלי, כאן:

    http://www.notes.co.il/gili/35929.asp

    אהבתי

  • טל גלילי  On 3 בספטמבר 2007 at 10:38

    לרוני: אני מסרב לראות סרטים מדובבים, אבל זה לא עוזר לי – כי אחד האחיינים שלי עדיין בן 8.
    (מה שכן, הטלתי וטו על לראות את הסימפסונים בעברית, באמת שיש גבול ! במקום זה, ראיתי את הטריילר המדובב לעברית של הסמפסונים – חוויה טראומתית מספיק כשלעצמה)

    ולדוד –
    העליתי בבלוג שלי רשומה שנועדה להסביר לך את הבדיחה.

    (ובבקשה תתקן שוב את הלינק לבלוג שלי – הוא שבור :D)

    טל.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 3 בספטמבר 2007 at 23:17

    ותודה על ההסברים 🙂

    אהבתי

  • תום  On 14 בספטמבר 2007 at 15:24

    דוד היקר, שנה טוב ומתוקה לך ולכל באי בלוגך !
    אני מתקשה להאמין שאחרי שנים ארוכות שבהן הג'ינג'י לא הצליח לעצבן אותך, בא שיר / פזמון ועיצבן אותך. הייתכן ?
    לגבי מסרים ושירים, אני עדיין זוכר משיעורי ספרות את ההגדרה – "שיר = מיטב המלים במיטב סדרן"
    ואם באמת יוצא לי לפגוש כזה שיר אז דווקא שווה להתעמק בו ולחלץ מתוכו משמעות. לעומת זאת השיר שעיצבן אותך לא כל כך מכיל "מיטב המלים" אלא יותר גיבוב מילים ומשפטים סביב רעיון די קטן. השיר הזה לא מעצבן אותי, הוא קליל ופופי למרות רוח הנכאים שבמילותיו, נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה.
    לסיכום, מקווה שהכל יהיה מתוק בשנה החדשה
    ושגלגלצ ישמיעו מוסיקה חביבה פחות ואיכותית יותר.
    כל טוב,
    תום

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: