Monthly Archives: מאי 2007

מאסטר יחיאל ניר מלחי ביוטיוב ובטלויזיה

אני כמעט שלא מגיע לכאן לאחרונה, פשוט מאוד עסוק. אז קצת כפיצוי וקצת כי זה מענין (אותי, לפחות…), הנה כמה ראיונות עם מאסטר יחיאל-ניר מלחי, ששודרו מתישהו בטלוויזיה הישראלית (כל אחד בתכנית אחרת). שימו לב לקישורים למטה מימין, יש עוד קליפים שלא קישרתי אליהם כאן; זה גם המקום להודות למייקי, שטרח והעלה את הקבצים לרשת:

1. אצל קובי מידן
2. אצל דורון נשר
3. כתבת "ערב חדש" על גשקו שנתי בשדות ים

בנוסף, שמעתי שסרטו של יצחק חלוצי זורם כנהר גדול, יוקרן (סוף-סוף!) בערוץ 2, ביום ד', 20.6.07. את השעה המדוייקת אני לא יודע, אבל סביר שיהיה בלילה, כ"ראוי" לסרט תעודה, אפילו כזה שזכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים של חיפה

תהנו.

מודעות פרסומת

כשהמדריך איננו

קורה שאני לא מצליח להגיע לשיעור, מסיבות כאלה ואחרות. הפעם זו מחלה (מי שהיה ביום א' ראה את ההתחלה), לפעמים זה אילוצים אחרים. מהמורה שלי למדתי שאין דבר כזה לבטל שיעור; שיעור יתקיים תמיד, בלי קשר ליכולתו של המדריך להגיע או לא. אני עושה כל מאמץ להגיע ללמד, אבל לפעמים פשוט אי-אפשר. בדרך כלל אני מספיק לדאוג למחליף, ולפעמים ברגע האחרון אני מבקש מאחד התלמידים הותיקים בקבוצה שימלא את מקומי.

לתלמידים האחרים, זה נראה לפעמים מוזר.

הרי שילמתי עבור שיעור עם המדריך, מה פתאום אני מקבל שיעור עם מחליף? מה אני יכול ללמוד ממחליף, שלפעמים הוא אחד התלמידים בקבוצה שאינו יודע הרבה יותר ממני?

התשובה היא שדי הרבה.

שיעור עם מדריך קבוע אינו דומה לשיעור עם מחליף; התלמידים מכירים את המדריך הקבוע, ולפעמים עוברים על ההוראות שלו כמו על "טייס אוטומטי", שומעים ושוכחים. כשעומד מישהו אחר מול הקבוצה, פתאום כל מילה שהוא אומר מקבלת יחס אחר. כל אדם זז אחרת, וכאשר מעביר את השיעור מדריך אחר, שמדגים תנועות אחרת ממני, זה מדגיש דקויות שאולי אחרת קשה להרגיש בהן. כשהמחליף הוא אחד ההיישי, ברור שהקבוצה רק מרוויחה מכך שמידי פעם מגיע מישהו אחר ללמד.

אבל גם כשהמחליף הוא אחד מתלמידי הקבוצה, יש הרבה מה ללמוד. כאשר תלמיד מהקבוצה מתבקש להחליף אותי, הוא לא צריך לעשות משהו מיוחד, אלא פשוט לתת דוגמא לכל שאר התלמידים. הוא לא נבחר כי הוא "הכי טוב", אלא כי אני סומך עליו שהוא זוכר נכון את סדר השיעור… וגם כי אני סומך עליו שלא ימציא תשובות כשיישאל שאלות עליהן אינו יודע לענות, אלא יגיד "אני לא יודע, צריך לבדוק".

ב"אני לא יודע" הזה, יש סוד גדול, הוא הסוד של למידה יחד, דבר שקשה מאוד לעשות כשיש מדריך.

כשהתלמידים, יחד, שואלים אחד את השני איך עושים את א' או את ב', ולמה עושים ככה ולא אחרת, והמדריך אינו במקום כדי לענות מייד, התלמידים מתחילים באמת ללמוד, ולא רק לבלוע תשובות של המדריך. כך מתחילים לחקור, לבדוק, לנסות. כשהמדריך יגיע וייתן תשובה מוסמכת, התלמידים יבינו אותה הרבה יותר טוב משהיו מבינים בלי תהליך החקירה הזה.

האם בשביל זה חייבים לחכות למצב שהמדריך לא מגיע?

לא, אפשר להפגש פעם או פעמיים בשבוע לאימון יחד, ולהשיג אותן תוצאות – אבל כשאין למדריך ברירה והוא נעדר, כדאי לא לשכוח שיש כאן הזדמנות ללימוד אחר, שונה אבל חשוב מאוד.

ולא שזה תירוץ בשבילי – ביום ראשון, אי"ה, כבר אהיה בריא מספיק להגיע לשיעור, ונראה איזה שאלות שאלתם…

ואם לא – אם, מסיבה כלשהי, שוב לא אוכל ללמד – ייקח אחד הותיקים את מקומי, יעביר את השיעור כהלכתו, ואיש לא יגיע לשיעור לחינם.

להציל את אילנה

אילנה בר, חולת לוקמיה, צריכה עזרה. מי שיכול, יבורך.

עוד עלו לאחרונה: שלא תגידו שלא אמרנו לכם, איום הפצצה האיראנית, וחץ וקשת לקראת ל"ג בעומר.

ושלא תגידו שלא אמרנו לכם…

דו"ח וינוגרד פורסם, ומפעילי הגיליוטינות משמנים, משחיזים ומתכוננים.

אבל כדאי להפעיל שיקול דעת לפני שעורפים ראשי ממשלה ושרי ביטחון; אין שום ודאות שמחליפיהם יהיו טובים מהם, ולמכהנים יש לפחות נסיון ללמוד ממנו, גם אם זה נסיון גרוע; ראוי גם לזכור כמה הרענו להם כשנבחרו, ולמה חשבנו שהם בחירה טובה. אני לא אומר שצריך להשאיר אותם, אני אומר לחשוב טוב ובקור רוח על האלטרנטיבות.

ורק להזכיר, שפאניקה אינה רעיון טוב גם בהתייחס לפצצה האיראנית.

scheduleEventIE6();

ובלי שום קשר, אבל הכל קשור – עזרו להציל את אילנה.