תשובה ליואב קרני

תשובה לרשימתו של יואב קרני, הרגעים האחרונים של שעת החסד
מאת מרדכי כפרי

העמדה לפיה הקמת מדינת ישראל הייתה טעות  ב-1948,  כי לא ניתן לקיים מדינה יהודית בים של ארצות ערב, בנויה הגיונית על ההנחה שהייתה אז ליהודים ולעולם אופציה עדיפה, או לכל הפחות ברירה אחרת. בחינה היסטורית מגלה שלא הייתה ברירה אחרת  להקמת המדינה היהודית. לכן זו לא יכלה להיות טעות ב-1948. גם מצבנו הקשה בהווה עדיין הרבה יותר טוב מאשר בעבר ההוא.

מדוע החליט האום על חלוקת הארץ והקמת שני מדינות על שטחה? כי אחרי המלחמה ישבו בגרמניה בכל המחנות הריקים של הצבא הגרמני מיליוני פליטים. ארגון של האום, "אונרה" (זה שגם מטפל כעת בפליטים פלסטינאים), טיפל בהם ופרנס אותם. רובם לא רצו לחזור לארצות מוצאם כי רוסיה והקומוניסטים שלטו בהם. רבים מהם גם ברחו לגרמניה כי היו משתפי פעולה עם הנאצים. כל אלה לא היו בעיה ולא דנו עליהם בכלל. בחלק מן המחנות ישבו רבע מילון פליטים יהודיים – שרובם ברחו מפולין אחרי הפוגרום בעיר קלץ בקיץ 1946- והם היו הבעיה, כי אף אחד לא רצה בהם. מדינות המערב שבסוף קלטו את הפליטים הלא יהודיים לא יכלו להזמין אותם ולהשאיר את היהודים בגרמיה.לכן כל הפליטים היו תקועים במחנות עד שיפתרו את בעיית הפליטים היהודיים מחוץ לארצות המערב. הוקמה ועדה של האום והיא בדקה וחקרה את המצב וקיבלה מהפליטים היהודים דרישה לפתוח להם את שערי ישראל. לאחר ביקור במנדט הפלסטיני הועדה המליצה על חלוקת הארץ. הרעיון הזה התקבל לא מאהבת ישראל אלא מרצון המערב להיפטר מאיום הפליטים היהודים ולאפשר את קליטת הפליטים הגויים ללא האשמה באפליה.

אסור לנו לשכוח מה הייתה תדמית העם היהודי במערב בימים ההם: אויבי ורוצחי אלוהים, עם שפל ורמאי, שמצליח בדרכו בזכות עורמה והפרת המוסר הנוצרי. מחפשי פרנסות קלות וניצול הזול, הורסי הערכים והתרבות של החברה על ידי הפצת ערכים של מתירנות. מסכני היציבות הפוליטית על ידי תמיכה בקיצוניות. עם של פחדנים, שלא ידעו לשמור על קיומם המדיני ביהודה אבל מיטיבים לבקר ולגדף את המדינות שנותנות להם מחסה. זה רק המימד האינטלקטואלי של האנטישמיות, שביטויה העממי התבטא בגידופים, קללות ואלימות. סוד כוחה של האנטישמיות הזו היה בחצאי-האמיתות שבהאשמות האלה. הערכים והאמונות של היהודים שונים מאלה של עמי המערב, ובמקום לגשר ביניהם כפי שמנסים לעשות היום, בהגדרת המערב כציביליזציה שמקורה יהודית – נוצרית או יהודית – יוונית, הדגישו את המפריד והמבדיל.

על רקע זה נוצר הכלל להתרחק מהיהודים. בארה"ב לא קיבלו יהודים עשירים במועדוני החברה הטובה, לא נתנו להם כניסה לבתי מלון ברמה גבוהה, לא השכירו להם דירות בשכונות לא יהודיות, לא קיבלו עובדים יהודים בבנקאות, הגבילו יהודים לקווטה מינימאלית באוניברסיטאות יוקרתיות, ואפילו בין עובדי החשמל לא יכולת למצוא יהודי. כל זה השתנה רק החל משנות החמישים נחשו למה?

הקמת מדינת ישראל היא שגרמה לשינוי תדמית העם היהודי בכל מקום. היהודים כבר אינם פחדנים, 650 אלף יהודים ניצחו את כל הצבאות של 65 מיליון ערבים בעלי צבאות מקצועיים ונשק מודרני עדיף. הם הקימו מדינה שקלטה תוך כמה שנים מיליוני פליטים יהודיים. אלוהים חדל להעניש את היהודים ויש ללמוד מפסק דינו. במדינתם היהודים הם חקלאים למופת ופועלי תעשייה. היהודים בכל העולם זכו ל"ארץ המקור" שלא נולדו בה, אבל היא הייתה מכובדת כמו ארץ המקור של יוצאי שבדיה או איטליה.

ליישוב היהודי בישראל בודאי שלא הייתה אופציה לא להקים מדינה. האנגלים הסתלקו בימים ההם מהודו ועד פלסטינה. מה יכלו היהודים לעשות? לצפות לחסד של הערבים וצבאותיהם?

במאי בשנת 1967 שוב היו היהודים בישראל צפויים בעיני המערב לשוב לתפקידם הישן כקורבן נצחי. צבאות מצריים, סוריה, ירדן ועיראק סגרו להם את הים לאילת והתגייסו למלחמה. והינה היהודים שוב הפתיעו וניצחו בכמה ימים את כל צבאות ערב, בעלי הנשק הרוסי העדיף.

בגלויות המערב היהודים התאוששו מהשואה וזכו להישגים גדולים והערכה בשל תרומתם בכלכלה המדעים ובחיי תרבות. ראו בהם יוצרי פרנסות ועושר. בימים שבהם כולם סוגרים גבולות להגירה, ארה"ב פיתתה חצי מיליון יהודים רוסיים בעלי ויזות לישראל לשנות כיוון ולבוא לאמריקה. כעת עושה זאת גרמניה שמגלה הרבה פחות רצון לקלוט את הגרמנים האתניים הרבים החיים עדיין ברוסייה.

אשר לנבואות העתיד, כבר נאמר למי ניתנה הנבואה. ככל שהערבים הם רבים יותר – כוחם יורד.
 
מאמר זה נכתב ע"י מרדכי כפרי, ומתפרסם כאן לראשונה. כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי.

יואב קרני נוהג להוסיף, בסוף רשימותיו, את הפסקא הבאה, בצורה מודגשת:

תגובות צריכות לעמוד בִּשני קריטריונים: להיות עִנייניוֹת וּמנוּמָקוֹת, ללא פגיעות אישיות; ולהיות חתומות בשמו המלא של הכותב, לצד כתובת דוא"ל אמתית.

אמנם זה האתר שלי ולא של יואב קרני, אבל למען ההגינות ראוי שמי שמבקר אותו כאן יואיל להזדהות בצורה ברורה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד כפרי  ביום 16 באפריל 2007 בשעה 14:21

    אני לא מסכים עם המשפט האחרון של אבי; לדעתי כוחם – או היעדרו – של הערבים אינו במספרם, אלא באירגונם.
    אירגונם הולך ומשתפר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: