Monthly Archives: אפריל 2007

איום הפצצה האיראנית

מאמר זה נכתב ע"י אבי, מרדכי כפרי, ורואה אור לראשונה כאן. כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי.

בפרק האחרון של "ארץ נהדרת", לאחר שורה אין סופית של בדיחות קרש ומתיחות של "הלא יודעים מה צפוי", נגמרה התוכנית בפואנטה: הארץ נחרבת בפגיעת טיל איראני, רואים חורבות של תל אביב והמגדל העגול של עזריאלי נטוי ב 45 מעלות ושלושה אנשים שבורי נפש יוצאים מחורים באדמה…

למי ניתנה הנבואה? אבל היכולת לפחד והפחדה ניתנה לכולנו, והיא מסוכנת יותר מפצצה גרעינית שיתכן ותימנע, ויתכן ולא תגיע, ויתכן שתיהרס בדרכה, ויתכן שלא תכוון אלינו. הפחד מלמדנו שהדרך היחידה להינצל מאיום הגרעיני היא לברוח רחוק מכאן, אבל אי אפשר למלט מפה את כולנו. גורלם של היהודים ללא מדינה כבר ידוע לנו. בואו ונעדיף את ההיגיון על פני הנבואה.

א) ישראל היא הארץ האחרונה שאליה יכוונו האיראנים טילים גרעיניים, כשיהיו להם. הם פאנאטים אבל לא טיפשים ולא מטורפים. הם יודעים שישראל היא הארץ היחידה שיש לה כבר טילי "חץ" ו"פטריוט" המוכנים ליירט טילים הבאים אליה. טווח טילינו הוא כזה שהם  יפגעו בטיליהם בדרכם כשהם עוברים מעל דרום סוריה או על חלק צפוני של ירדן.

ב) לישראל יש יכולת של "מכה שנייה" שיכולה להביא להרס מוחלט של כל ערי איראן. לאיראן יש יעדים יותר חשובים שאין להם יכולות כאלה, כי מטרתה הראשית היא השתלטות על העולם המוסלמי. איומיה על ישראל מעניקים לה אשראי ואימון תעמולתי בין אנשי יעדיה האמיתיים הקודמים לנו בתורם.

ג) הנשיא בוש האב ניצח את סדאם חוסין אבל לא עלה על בגדד כי ארצות ערב הסבירו לו שהמשטר של סדאם חוסין הוא שמגן עליהם בפני השתלטות של איראן. סדאם חוסין נלחם 8 שנים באיראן ללא הכרעה לשני הצדים. בוש הבן לומד זאת רק כעת. ברגע שצבא ארה"ב יעזוב את עיראק, וזה צפוי בקרוב בכל מקרה, לאיראן תהיה דרך פתוחה להשתלט דרך דרום עיראק הידידותית לו, על ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ. בתסריט כזה איראן גם תשלוט על רוב הנפט בעולם ותוכל להכתיב תנאים לכל המערב חסר הדלק. במצב כזה גם מצבנו יהיה רע ומר, לכן עלינו להגיע לשלום עם העולם הערבי, שזקוק לקיומנו כעת, כדי להגן בעזרת חיל האוויר שלנו על שכינינו מאיום האיראני.

ד) לכן גם איראן אינה בעיה שלנו בלבד ואסור ליצור רושם כזה. יותר מזה אסור ליצור רושם כאילו ישראל יכולה לפתור בעיה כזאת על ידי התקפת  אלף טילים קונבנציונאליים, כדברי ראש ממשלתנו בעיתון גרמני; אין לנו יכולת לפגיעה יעילה עמוק מתחת לאדמת איראן, והיא יכולה להתחפר עמוק יותר ויותר, ואסור לייצור אשליות כאלה. אנו איננו ארה"ב.

ה) את הזמן עד להבשלת התפתחויות צריך לנצל למאבק פוליטי באיראן. איראן איננה עם אלא אימפריה פרסית שהשתלטה על עמים שכנים שהם כמחצית מאוכלוסייתה. יש בה כ20 מליון אזרים, שיש להם מדינה אחות באזרבייג'ן. יש בה יותר מ 5 מליון כורדים, ויש גם ערבים, בלוצ'ים ואוד עמים שהגבול האיראני מפריד ביניהם ומחלק אותם. צריך לומר להם: הפרסים מסבכים את כולכם בסכנה גרעינית. תיפרדו מהם ותהיו עצמאים ובטוחים. מול סכנות בבית הנהגת איראן תהיה פחות הרפתקנית בתחום הגרעין וכיבושים.

מרדכי כפרי
קיבוץ גל און
מאמר זה נכתב ע"י אבי, מרדכי כפרי, ורואה אור לראשונה כאן. כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי.

זוכר

עברו שלוש שנים מאז העליתי את הרשימה הזו לכאן לראשונה.

תודה לאל, לא נוסף חבר לנופלים במערכות ישראל, אבל דני הרפה איננו, וגם איילת גל הלכה לעולמה.

ככל שאנו מזדקנים, יותר אנשים שהיכרנו אינם איתנו יותר.

מי יתן וימותו, ונמות, בשלווה.

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך

 

 

dcafri מפורום BJJ הוא לא אני

בפורום BJJ של עידו פאריינטה כותב משתמש הנושא את הכינוי dcafri, וכותב בפרופיל האישי ששמו david cafri.
הוא לא אני.
הוא לא ענה לשתי פניות שלי במסרים אישיים (דרך מערכת המסרים האישיים של פורום BJJ), להבהיר מי הוא.
אם אי פעם הוא הציג את עצמו כאילו הוא אני, הרי שמדובר בהתחזות, שהיא עבירה פלילית.

קישור לפורום BJJ:
http://www.cma-box.co.il/Forum/default.asp
קישור לכרטיס האישי שלו (צריך להיות משתמש רשום כדי לראות את הפרופיל):
http://www.cma-box.co.il/Forum/pop_up_profile.asp?PF=45

חץ וקשת, לקראת ל"ג בעומר

ירי בחץ וקשת כמדיטציה בתנועה

"שחרור החץ חייב להיעשות ללא מאמץ, מתוך הרפיה מלאה"
(זן באמנות הקשת)

ביפן, "דרך הקשת" היא העתיקה והמכובדת שבאמנויות הלחימה.
גם בעולם המודרני, בו "אין סיבה" לירות בקשת, נשארה הקשתוּת מסורת חיה ללימוד דיוק, ריכוז, שליטה עצמית, רגיעה תחת לחץ, יציבה, נשימה נכונה, וחשוב לא פחות – הנאה.
לקראת ל"ג בעומר נתכנס לארבע שעות של קשתוּת כמדיטציה בתנועה, לשכוח מטרדות היומיום כדי להתנסות באמנות עתיקה, המוכיחה כל פעם מחדש כמה היא רלוונטית לימינו.

בתוכנית:
12:00: פתיחה, תרגול בלי ירי
12:45: כללי בטיחות ותחילת ירי
14:00: הפסקה 10 דקות
14:10: ירי רגיל, ירי בעיניים עצומות,  ועוד…
15:40: סיכום, שיחה, שתיה חמה/קרה, נשנושים…
16:00: הביתה 

מחיר: 100 ₪
(20% הנחה לתלמידי המרכז הישראלי לטאי-צ'י)

איפה ומתי:
יום ו', 4.05.07, ביער המלאכים ליד קרית-גת

חובה להביא שתיה, כדאי גם אוכל קל; לבוש ליער, לפי תנאי מזג האויר.
מספר המשתתפים מוגבל, חובה לתאם מראש.
קיום הסדנא תלוי במספר הנרשמים.
הסדנא מתאימה גם לבני-נוער, מעל גיל 12, רק בליווי הורה.

לפרטים והרשמה:
דוד כפרי 050-2024596

כתובות אינטרנט נילוות:
תמונות
לחוויות מסדנא קודמת

חץ וקשת, לקראת ל"ג בעומר

ירי בחץ וקשת כמדיטציה בתנועה

"שחרור החץ חייב להיעשות ללא מאמץ, מתוך הרפיה מלאה"
(זן באמנות הקשת)

ביפן, "דרך הקשת" היא העתיקה והמכובדת שבאמנויות הלחימה.
גם בעולם המודרני, בו "אין סיבה" לירות בקשת, נשארה הקשתוּת מסורת חיה ללימוד דיוק, ריכוז, שליטה עצמית, רגיעה תחת לחץ, יציבה, נשימה נכונה, וחשוב לא פחות – הנאה.
לקראת ל"ג בעומר נתכנס לארבע שעות של קשתוּת כמדיטציה בתנועה, לשכוח מטרדות היומיום כדי להתנסות באמנות עתיקה, המוכיחה כל פעם מחדש כמה היא רלוונטית לימינו.

בתוכנית:
12:00: פתיחה, תרגול בלי ירי
12:45: כללי בטיחות ותחילת ירי
14:00: הפסקה 10 דקות
14:10: ירי רגיל, ירי בעיניים עצומות,  ועוד…
15:40: סיכום, שיחה, שתיה חמה/קרה, נשנושים…
16:00: הביתה 

מחיר: 100 ₪
(20% הנחה לתלמידי המרכז הישראלי לטאי-צ'י)

איפה ומתי:
יום ו', 4.05.07, ביער המלאכים ליד קרית-גת

חובה להביא שתיה, כדאי גם אוכל קל; לבוש ליער, לפי תנאי מזג האויר.
מספר המשתתפים מוגבל, חובה לתאם מראש.
קיום הסדנא תלוי במספר הנרשמים.
הסדנא מתאימה גם לבני-נוער, מעל גיל 12, רק בליווי הורה.

לפרטים והרשמה:
דוד כפרי 050-2024596

כתובות אינטרנט נילוות:
תמונות
לחוויות מסדנא קודמת

עבודת מאסטר

ככל שהתלמיד רואה עצמו שווה למורה, כך יקשה עליו ללמוד ממנו. עומר ברקמן ב-NRG, על יחסי מורה תלמיד באמנות לחימה : http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/569/650.html 

ואם מענין מישהו לפגוש את המאסטר של עומר:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1262&msgid=96805752

תשובה ליואב קרני

תשובה לרשימתו של יואב קרני, הרגעים האחרונים של שעת החסד
מאת מרדכי כפרי

העמדה לפיה הקמת מדינת ישראל הייתה טעות  ב-1948,  כי לא ניתן לקיים מדינה יהודית בים של ארצות ערב, בנויה הגיונית על ההנחה שהייתה אז ליהודים ולעולם אופציה עדיפה, או לכל הפחות ברירה אחרת. בחינה היסטורית מגלה שלא הייתה ברירה אחרת  להקמת המדינה היהודית. לכן זו לא יכלה להיות טעות ב-1948. גם מצבנו הקשה בהווה עדיין הרבה יותר טוב מאשר בעבר ההוא.

מדוע החליט האום על חלוקת הארץ והקמת שני מדינות על שטחה? כי אחרי המלחמה ישבו בגרמניה בכל המחנות הריקים של הצבא הגרמני מיליוני פליטים. ארגון של האום, "אונרה" (זה שגם מטפל כעת בפליטים פלסטינאים), טיפל בהם ופרנס אותם. רובם לא רצו לחזור לארצות מוצאם כי רוסיה והקומוניסטים שלטו בהם. רבים מהם גם ברחו לגרמניה כי היו משתפי פעולה עם הנאצים. כל אלה לא היו בעיה ולא דנו עליהם בכלל. בחלק מן המחנות ישבו רבע מילון פליטים יהודיים – שרובם ברחו מפולין אחרי הפוגרום בעיר קלץ בקיץ 1946- והם היו הבעיה, כי אף אחד לא רצה בהם. מדינות המערב שבסוף קלטו את הפליטים הלא יהודיים לא יכלו להזמין אותם ולהשאיר את היהודים בגרמיה.לכן כל הפליטים היו תקועים במחנות עד שיפתרו את בעיית הפליטים היהודיים מחוץ לארצות המערב. הוקמה ועדה של האום והיא בדקה וחקרה את המצב וקיבלה מהפליטים היהודים דרישה לפתוח להם את שערי ישראל. לאחר ביקור במנדט הפלסטיני הועדה המליצה על חלוקת הארץ. הרעיון הזה התקבל לא מאהבת ישראל אלא מרצון המערב להיפטר מאיום הפליטים היהודים ולאפשר את קליטת הפליטים הגויים ללא האשמה באפליה.

אסור לנו לשכוח מה הייתה תדמית העם היהודי במערב בימים ההם: אויבי ורוצחי אלוהים, עם שפל ורמאי, שמצליח בדרכו בזכות עורמה והפרת המוסר הנוצרי. מחפשי פרנסות קלות וניצול הזול, הורסי הערכים והתרבות של החברה על ידי הפצת ערכים של מתירנות. מסכני היציבות הפוליטית על ידי תמיכה בקיצוניות. עם של פחדנים, שלא ידעו לשמור על קיומם המדיני ביהודה אבל מיטיבים לבקר ולגדף את המדינות שנותנות להם מחסה. זה רק המימד האינטלקטואלי של האנטישמיות, שביטויה העממי התבטא בגידופים, קללות ואלימות. סוד כוחה של האנטישמיות הזו היה בחצאי-האמיתות שבהאשמות האלה. הערכים והאמונות של היהודים שונים מאלה של עמי המערב, ובמקום לגשר ביניהם כפי שמנסים לעשות היום, בהגדרת המערב כציביליזציה שמקורה יהודית – נוצרית או יהודית – יוונית, הדגישו את המפריד והמבדיל.

על רקע זה נוצר הכלל להתרחק מהיהודים. בארה"ב לא קיבלו יהודים עשירים במועדוני החברה הטובה, לא נתנו להם כניסה לבתי מלון ברמה גבוהה, לא השכירו להם דירות בשכונות לא יהודיות, לא קיבלו עובדים יהודים בבנקאות, הגבילו יהודים לקווטה מינימאלית באוניברסיטאות יוקרתיות, ואפילו בין עובדי החשמל לא יכולת למצוא יהודי. כל זה השתנה רק החל משנות החמישים נחשו למה?

הקמת מדינת ישראל היא שגרמה לשינוי תדמית העם היהודי בכל מקום. היהודים כבר אינם פחדנים, 650 אלף יהודים ניצחו את כל הצבאות של 65 מיליון ערבים בעלי צבאות מקצועיים ונשק מודרני עדיף. הם הקימו מדינה שקלטה תוך כמה שנים מיליוני פליטים יהודיים. אלוהים חדל להעניש את היהודים ויש ללמוד מפסק דינו. במדינתם היהודים הם חקלאים למופת ופועלי תעשייה. היהודים בכל העולם זכו ל"ארץ המקור" שלא נולדו בה, אבל היא הייתה מכובדת כמו ארץ המקור של יוצאי שבדיה או איטליה.

ליישוב היהודי בישראל בודאי שלא הייתה אופציה לא להקים מדינה. האנגלים הסתלקו בימים ההם מהודו ועד פלסטינה. מה יכלו היהודים לעשות? לצפות לחסד של הערבים וצבאותיהם?

במאי בשנת 1967 שוב היו היהודים בישראל צפויים בעיני המערב לשוב לתפקידם הישן כקורבן נצחי. צבאות מצריים, סוריה, ירדן ועיראק סגרו להם את הים לאילת והתגייסו למלחמה. והינה היהודים שוב הפתיעו וניצחו בכמה ימים את כל צבאות ערב, בעלי הנשק הרוסי העדיף.

בגלויות המערב היהודים התאוששו מהשואה וזכו להישגים גדולים והערכה בשל תרומתם בכלכלה המדעים ובחיי תרבות. ראו בהם יוצרי פרנסות ועושר. בימים שבהם כולם סוגרים גבולות להגירה, ארה"ב פיתתה חצי מיליון יהודים רוסיים בעלי ויזות לישראל לשנות כיוון ולבוא לאמריקה. כעת עושה זאת גרמניה שמגלה הרבה פחות רצון לקלוט את הגרמנים האתניים הרבים החיים עדיין ברוסייה.

אשר לנבואות העתיד, כבר נאמר למי ניתנה הנבואה. ככל שהערבים הם רבים יותר – כוחם יורד.
 
מאמר זה נכתב ע"י מרדכי כפרי, ומתפרסם כאן לראשונה. כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי.

יואב קרני נוהג להוסיף, בסוף רשימותיו, את הפסקא הבאה, בצורה מודגשת:

תגובות צריכות לעמוד בִּשני קריטריונים: להיות עִנייניוֹת וּמנוּמָקוֹת, ללא פגיעות אישיות; ולהיות חתומות בשמו המלא של הכותב, לצד כתובת דוא"ל אמתית.

אמנם זה האתר שלי ולא של יואב קרני, אבל למען ההגינות ראוי שמי שמבקר אותו כאן יואיל להזדהות בצורה ברורה.

ספורט, לחימה, אמנות – הצעה חדשה?

נסיון לחלוקה מחדש בין ספורט, לחימה ואמנות

את אמנויות הלחימה נהוג לחלק לשלוש: שיטות ספורט-לחימה (כמו היאבקות, איגרוף, סיוף אולימפי…), שיטות הגנה עצמית ("ג'וּטסוּ", כמו קרב-מגע, ג'וג'וטסו…) ושיטות שהן דרך-חיים ("דוֹ", כמו אייקידו, קיודו ועוד). שיטות ג'וטסו הן, לפי חלוקה זו, טכניקות ללחימה והריגה (ג'וסטו ביפנית – טכניקה או שיטה), בעוד ששיטות "דו" מיועדות לחנך ולשפר את האדם המתאמן, בחלק מהשיטות מתוך מטרה להביא להארה רוחנית. החלוקה מתארת גם עידון מסויים של טכניקות, כמו למשל במעבר מג'וג'וטסו לג'ודו הוחלט לוותר על טכניקות מסויימות שנחשבו מסוכנות מדי לאימון, וכך במעבר מקנג'וטסו לקנדו עברו משימוש בבוקן לשימוש בשינאי, והוסיפו שימוש במגינים; בנוסף, החלוקה היא היסטורית, ומתארת מעבר מתקופה בה תורגלו טכניקות לחימה לצורך שרידה וניצחון בקרב ומלחמה, לתקופה של שלום, בה לא היה צורך מעשי רב בלחימה ונמצאו סיבות אחרות, "נעלות" יותר, לעיסוק באמנויות לחימה, כמו חישול האופי הלאומי, הגעה להארה והרמוניה עם העולם; דו, טאו בסינית, מייצג שביל, דרך, ובהשאלה – דרך חיים.

בחלוקה גסה ניתן לומר ששיטות ג'וטסו מדגישות יותר את היעילות הקרבית, בעוד שיטות הדו מדגישות יותר את פיתוח רוח הלחימה, עם השפעה גדולה מעולם הזן.

החלוקה הזו – ספורט, הגנה עצמית ודרך-חיים – זוכה ללא-מעט ביקורת בפורומים שונים לאמנויות לחימה.

מצד אחד, יש טוענים שהעיסוק בספורט אינו גורע דבר מהיות שיטה דו; יונה מלניק, שהיה מאמן נבחרת ישראל בג'ודו, אומר שג'ודו הוא ספורט, אבל שאין הבדל בין ג'ודו תחרותי לג'ודו כדרך חיים. מצד שני, רבים אומרים שאין שום סתירה בין יעילות קרבית לבין פיתוח אישי, ושרבים מהעוסקים בשיטות שהן לכאורה ג'וטסו, מפתחים את אישיותם הלכה-למעשה לא פחות מהעוסקים בשיטות דו. מצד שלישי, יש האומרים שהחלוקה אינה קשורה לשם השיטה או אפילו להיסטוריה שלה, אלא לאישיותו של המורה ממנו אתה לומד עכשיו; אם הוא ידגיש תחרותיות הוא ימשוך ויקדם תלמידים תחרותיים, אם הוא ידגיש קרביות זה מה שיגדל אצלו, ואם הוא ידגיש את פיתוח הצד ה"רוחני" הוא יגדל תלמידים שזה מה שמעסיק אותם.

אני רוצה להציע חלוקה שונה מעט, בלי מושגים יפניים ובלי קשר לשיטה. החלוקה שאני מציע קשורה לכוונותיו של המורה, ולא לחומר הטכני שנלמד בפועל. שיטת ספורט מנסה להביא אדם לנצח בתחרויות; שיטת לחימה מנסה לשפר את היכולות של המתאמן, אם בלחימה ואם בדברים נוספים. אמנות לחימה מנסה, דרך שיפור הפרט, לשפר את החברה.

מי שקצת מכיר את עולם אמנויות הלחימה בישראל, יראה מייד שהחלוקה המסורתית – ספורט, הגנה-עצמית- דרך-חיים – לא מסתדרת עם החלוקה הזו; חלק מהעוסקים בהגנה עצמית "טהורה" בישראל, לוקחים על עצמם גם פרוייקטים כמו לימוד נשים ומוגבלים, עבודה עם אסירים בבתי כלא ועם נוער בסיכון, ועוד דרכים של תרומה לחברה. כך גם לא מעט מהעוסקים בספורט-לחימה תחרותי. לעומת זאת, חלק מהעוסקים בשיטות דו, עוסקים רק בלימוד שיטתם, מתוך הנחה שזה לבד יעשה את שלו (לפעמים זה עובד; לפעמים לא). לפעמים גישה זו נראית מעט אליטיסטית. לפעמים בצדק, לפעמים לא.

החלוקה הזו היא אישית, לא שיטתית; יש מורים שמלמדים ספורט, או הגנה עצמית או דרך-חיים, כאמנות לחימה (שיטה לשיפור החברה), ויש שלא; יכולים להיות שני תלמידים של אותו מורה, שאחד מלמד שיפור אישי והשני שיפור חברתי, ולכאורה שניהם מלמדים את אותה השיטה.

אבל, לדעתי, רק לכאורה.

כי למורה – במיוחד כזה שמלמד צעירים – יש השפעה גדולה על התלמידים שלו. מי שמלמד לנצח בתחרות, או להגן על עצמך, או לשפר את עצמך, משפיע על הצורה בה התלמיד רואה את עצמו. מי שרואה בשיפור היכולת – בספורט, בלחימה, באישיות – כלי לשיפור החברה, ישפיע על תלמידיו בצורה שונה מזה שעוסק רק בשיפור האישי של התלמיד.

מורה שמלמד להלחם בקור-רוח, ולא להכנס לעימותים מיותרים, יכול לזרוק איזו מילה בשיעור, שכדאי לשמור על עקרונות אלה גם כשנוהגים בכביש או מחכים בתור. מורה שמדבר על סובלנות, יכול להראות לתלמידיו איך עובדים עם תלמיד מעצבן. מורה שמלמד לנצח בתחרות, יכול להכין את תלמידיו גם לכישלון.

והוא יכול גם לא.

וכאן ההבדל, לטעמי, בין מי שעוסק בספורט, או בשיטת לחימה, לבין אלה העוסקים באמנות לחימה.

החלוקה אישית, זמנית, נתונה לויכוחים ושינויים, ואולי לא משנה כלום…

 

ואולי בלי קשר, למי שלא שם לב, דוג'ו מארח – הזמנה לשיעור / מפגש.

דוג'ו מארח – הזמנה לשיעור / מפגש

במסגרת מפגש "דוג'ו מארח", שיתקיים ביום ה',  19.4, 18:00 עד 20:00 (ועוד שעה לא רשמית), המרכז הישראלי לטאי-צ'י מזמין אתכם – חבריכם וכל מי שמעונין – להשתתף בשיעור טאי-צ'י פתוח עם התלמידים הבכירים במרכז, ה"היישי" (מקביל לשיעור לחגורות שחורות).

המפגש יכלול שיעור והדגמות במשך כשעה וחצי (18:00-19:30, בקירוב), הפסקה קצרה, שאלות ותשובות עד 20:00 ואחר-כך זמן לא רשמי עם ההיישי, בו אפשר יהיה לדבר, לאכול, לשאול ולהתאמן יחד, עד השעה 21:00.

את המפגש ינחה מאסטר יחיאל ניר מלחי.
למי שלא יודע, מאסטר יחיאל-ניר מתמודד עם סרטן במוח (תוצאה של צלילות בקישון בימי שירותו בשייטת), ולכן מצבו הבריאותי לא יציב. הוא ילמד בשיעור אם יוכל, ואם לא – ינחה את תלמידיו הבכירים ללמד במקומו. הוא יעשה מאמץ גדול להגיע וללמד, אך מבקש את הבנתכם במקרה שלא יתאפשר לו.

המפגש הוא ללא תשלום אך יהיה צורך להודיע מראש על השתתפות, כאן בפורום, על מנת שהמרכז הישראלי לטאי צ'י יוכל להיערך בהתאם.

איך להגיע אל המרכז הישראלי לטאי צ'י:
http://www.taichi.co.il/map.html

דוג'ו מארח – הזמנה לשיעור / מפגש

במסגרת מפגש "דוג'ו מארח", שיתקיים ביום ה',  19.4, 18:00 עד 20:00 (ועוד שעה לא רשמית), המרכז הישראלי לטאי-צ'י מזמין אתכם – חבריכם וכל מי שמעונין – להשתתף בשיעור טאי-צ'י פתוח עם התלמידים הבכירים במרכז, ה"היישי" (מקביל לשיעור לחגורות שחורות).

המפגש יכלול שיעור והדגמות במשך כשעה וחצי (18:00-19:30, בקירוב), הפסקה קצרה, שאלות ותשובות עד 20:00 ואחר-כך זמן לא רשמי עם ההיישי, בו אפשר יהיה לדבר, לאכול, לשאול ולהתאמן יחד, עד השעה 21:00.

את המפגש ינחה מאסטר יחיאל ניר מלחי.
למי שלא יודע, מאסטר יחיאל-ניר מתמודד עם סרטן במוח (תוצאה של צלילות בקישון בימי שירותו בשייטת), ולכן מצבו הבריאותי לא יציב. הוא ילמד בשיעור אם יוכל, ואם לא – ינחה את תלמידיו הבכירים ללמד במקומו. הוא יעשה מאמץ גדול להגיע וללמד, אך מבקש את הבנתכם במקרה שלא יתאפשר לו.

המפגש הוא ללא תשלום אך יהיה צורך להודיע מראש על השתתפות, כאן בפורום, על מנת שהמרכז הישראלי לטאי צ'י יוכל להיערך בהתאם.

איך להגיע אל המרכז הישראלי לטאי צ'י:
http://www.taichi.co.il/map.html