סיכום פרשת רמון

פשוט כי חשוב שהרבה אנשים ייקחו לתשומת ליבם:

1. המתלוננת דיברה אמת, נקודה.

2. רמון השמיץ אותה בצורה בוטה באמצעי התקשורת, כדי לפגוע באמינותה.

3. התקשורת שירתה את רמון, ביודעין או שלא ביודעין, בכוונה או שלא בכוונה.

4. סביר מאוד שהכל היה נמנע אילו רמון היה מתנצל בפני המתלוננת ומבקש את סליחתה ברצינות ובכנות, מיד לאחר המקרה.

סעיף 4 הוא החשוב ביותר, והוא כנראה גם התשובה לטענה שהמשפט יפגע ביחסי גברים-נשים; אם טעית, נהג כמו גבר, הודה בטעות ובקש סליחה, מייד, ואל תחזור על כך שוב, לעולם

בלשון השופטים:

טז. סוף דבר
94. לסיכומם של דברים, לאחר בחינה ובדיקה של כל הראיות, מצאנו שדבריה של המתלוננת הינם אמת לאמיתה.
לעומת זאת, מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת.

לאור זאת, אנו קובעים, שהמתלוננת לא פלירטטה עם הנאשם, לא יזמה את הנשיקה ולא הסכימה לה.
אשר על כן, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

95. במשך חודשים, מהשלבים הראשונית של החקירה ועד הלום, המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן, עמדה "חשופה בצריח" בלי יכולת להתגונן.
דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת. מדובר בצעירה איכותית, ישרה, לא "פלרטטנית" ולא קלת דעת.
צר לנו, שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו.
אנו תקווה ש"המסע המתוקשר" שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננת אחרות במצבים דומים.
על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן, שמא תחששונה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד.

96. לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת.
לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת, טרם עדים השמיעו את עדותם וכך התוודענו, במספר מקרים, ל"זיהום" עדויות.
האיסור שלא לפרסם את עדות המתלוננת הופר ברגל גסה ע"י פרסום מילולי של העימות, שהיווה חלק אינטגרלי של העדות. ראיות מתיק המוצגים, לרבות צילומים, פורסמו ברבים, טרם ביהמ"ש אמר את דברו.
אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט.

תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא בלבד שמנחה אותנו.

97. התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים.

לפסק הדין המלא: http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=425036&TypeID=1&sid=126

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 3 בפברואר 2007 at 16:11

    השאלה כיצד נהג רמון במשפטו היא עניין נפרד מהעבירה עצמה. רמון, ונראה שזה מוסכם כיום כמעט על כולם, עשה שטויות למכביר במהלך המשפט, החל מהכפשת המתלוננת וכלה בהבאת רבקה פאלוך וחברותיה מהמזנון להעיד למענו ועוד לאחר סיכומי התביעה וההגנה. זו אותה פאלוך שנבעטה ממשרד ראש הממשלה לאחר שתועדה כשהיא מנסה לשחד את העיתונאי חיים לוינסון מידיעות אחרונות. לא בדיוק האדם הנכון להביא לבית המשפט כדי לתמוך בגירסת נאשם כלשהו.

    אבל השאלה המרכזית כאן היא שאלת הכוונה. מעשה מגונה הוא עבירה פלילית והרשעה בעבירה מסוג זה דורשת הוכחה שהנאשם היה נגוע בכוונה פלילית. כלומר, שהוא ידע שהוא מבצע מעשה שהחוק אוסר לבצעו ובכל זאת החליט לבצעו, מה שקרוי בשפה המשפטית "יסוד נפשי". פסק הדין ברור מאוד בהקשר הזה: "קיומו של היסוד הנפשי במקרה שבפנינו מוסק באופן חד משמעי מהמעשה עצמו, אופיו, דרך ביצועו והנסיבות הכרוכות בכך, כפי שנקבע על ידינו". זו, להערכתי, הנקודה המרכזית שתעמוד במרכז הערעור.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 3 בפברואר 2007 at 16:35

    אפילו אם בערעור יוכיח רמון שלא היתה לו כל כוונה פלילית, זה לא יבטל את ארבעת הסעיפים שציינתי למעלה.

    במיוחד לא את הרביעי.

    אהבתי

  • אורי  On 3 בפברואר 2007 at 18:15

    בעניין הזה אין בינינו ויכוח.

    אהבתי

  • angel eyes  On 4 בפברואר 2007 at 11:47

    מה שכתבת, נכון, וגם אורי הסכים.
    אבל נשיקה אינה נחשבת בעיניי כ-"מעשה מגונה". הטרדה מינית – בהחלט. אבל מעשה מגונה הינו דבר חמור יותר, ולמדתי עכשיו מאורי גם את הפן המשפטי בעניין.

    במקום להרשיעו בהטרדה מינית, הרשיעו אותו במשהו חמור ממה שהוא ביצע, ולדעתי זה מוזיל מקרים אחרים, חמורים יותר. למשל, מה שעשה (לכאורה) משה קצב.

    אהבתי

  • מגנס  On 4 בפברואר 2007 at 15:43

    שלום,
    מסכנות מפרשת רמון:
    1. האיש אינו יודעה לתפקד נכון במצבי לחץ ובוחר להתנהג בדרך המוכרת לא בתור פוליטיקאי – לשקר.
    2. כל הפרשה – אחד מהקרבות במלחמת השלטון שמתרחשת בין קבוצות כוח שונות, כגון מערכת משפתית כנגד פוליטיקאים מקצועיים ותקשורת שתומכת בהם:
    א) רק רמז על ניסיון של רמון להערב בתהליך בחירת שופטים לבג"ץ והוא נמחק מהמפה הפוליטית
    ב) בתיק של רמון מזוז תרם רבות להתקדמותו לכוון בג"ץ ואבן נוספת לבניית קריירה שלו תהייה – פרשת קצב
    ג) לדבר על בחורה כקורבן בתיק של רמון חסר משמעות. היא פיתיון תמים במקרה הטוב, אף מסריח מאוד.
    3. אני מצפה לקרב בלי פשרות מצד של קצב וסיכוי קלוש מאוד, אף קיים שהוא יפסיד לא בנוק- אווט אלא בנקודות. בקרוב נראה סימני תמיכה בו מצד תקשורת. משהו סמלי. וגם אני מצפה לפתיחת חקירה נגד אחד (לפחות) מבחיריה אתונאים בארץ.

    אהבתי

  • רונצי את בונצי  On 4 בפברואר 2007 at 19:52

    רמון חשב שמותר לו הכל ,הכח הפוליטי היווה חומה שהגנה כביכול על היכולת לעשות ככל העולה על דעתו אולם, תודה לאל ולשופטים עדין נותרו איים של שפיות הגינות ויושר במדינתינו( הסובלת מנגעים של שחיתות)והוחלט פה אחד-אשם עכשיו אולי אנשים יחשבו פעמים האם ליגוע למשש לנשק והגרוע מכל לאנוס השופטים העבירו מסר ברור לאומה "דין פרוטה כדין מאה" כל הכבוד

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 4 בפברואר 2007 at 21:51

    angel eyes,
    "הטרדה מינית" יכולה להיות הרבה דברים, החל מבדיחה וכלה בנגיעה. נשיקה, לדעתי, היא הרבה יותר מהטרדה. בהטרדה יש תמיד אלמנט של "כאילו במקרה", בנשיקה לא יכול להיות "מקרה".

    מגנס,
    אם תחת לחץ הוא משקר, טוב שלא יגיע למקומות קריטיים בממשלה, שם יעמוד תחת לחץ הרבה יותר גרוע.

    בנוסף, שכחתי מי אמר: "אל תייחס לרשע מה שאפשר להסביר ע"י טפשות". רמון עשה שטויות, נקודה.
    החיילת לא נשלחה לשם כדי לפתות אותו אלא כדי להשיג כתבה, ואפילו אם כן – הוא זה שהיה צריך לשמור את ידיו לעצמו.

    מעבר לזה, אני ממעט לעסוק בפוליטיקה (כאן ובכלל), אבל מקבל את האפשרות שמה שאתה אומר נכון, לגבי מאבקי הכוח בין קבוצות אינטרסנטיות.

    הענין הוא שזה לא סותר את המשפט האחרון שלי, למעלה:
    "אם טעית, נהג כמו גבר, הודה בטעות ובקש סליחה, מייד, ואל תחזור על כך שוב, לעולם. "

    לרמון מאוחר מדי, אבל לכל הנוהגים להתאבל על מותה של הרומנטיקה בעקבות התערבות החוק והשופט, זו התשובה.

    רונצי את בונצי,
    🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: