ניצחון בלי לחימה

ניצחון בלי לחימה

(פורסם לראשונה בעברית בבלוג של זאב ארליך: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=101742 )

ניצחון בלי לחימה נשמע אולי מיסטי, אבל למעשה מדובר על עניינים פרקטיים מאוד. הנה שלושה סיפורים להמחשת הענין:

1. פיל לבן


 בהודו, פילים לבנים (אלבינו) נחשבים לקדושים. לא מעבידים אותם, ומטפלים בהם בצורה מיוחדת. בחגים נהוג להצעידם בתהלוכות, בהן הם "לובשים" כיסויים מעוטרים בזהב, כסף ואבנים יקרות. ההוצאות על אחזקתו של פיל לבן, הן עצומות; אבל הכבוד בכך גדול מאוד.

אחד ממלכי הודו שמע שאחד הנסיכים בממלכתו מתכנן למרוד, ומגייס ומאמן צבא. יועצי המלך דרבנו אותו לשלוח את הצבא להתקיף את צבא הנסיך ולעוצרו, לפני שיהיה מוכן למלחמה נגד המלך.

במקום להתקיף, המלך שלח לנסיך במתנה פיל לבן. הנסיך לא יכול היה לסרב לקבל מתנה כה יוקרתית; הוא נאלץ לקבל את הפיל, והתוספת להוצאות מאוצרו היתה כבדה כל-כך, שלא היה יכול לממן גם את הפיל וגם את הצבא. 
הנסיך נאלץ לוותר על תכניותיו למרוד.

בסיפור זה, המלך תמרן את הנסיך למצב בו לא יכול היה לצאת למלחמה, ובו-בזמן נפטר בעצמו מהוצאה כספית כבדה. אבל הניצחון לא היה  מושלם, כי הנסיך עדין רוצה למרוד, גם אם אינו יכול.
 

2. תחיית המתים

בירושלים, בסביבות 1920, יהודים שרצו להביא את מתיהם לקבורה היו צריכים לעבור דרך שכונות ערביות, וערבים ניצלו את ההזדמנות להתקיף אותם בקללות ואבנים בעברם. המצב הלך והחמיר, עד שנעשה בלתי נסבל. כדי לפתור את הבעיה, הולבש אדם חי בתכריכים, ו"תהלוכת לוויה" יצאה לדרכה במסלול הרגיל. כשהערבים התחילו לזרוק אבנים, ה"מת" קם לפתע לתחיה, והחל להתקדם אליהם. התוקפים נבהלו כל-כך שרצו להתייעץ עם המופתי של ירושלים, שאמר להם: "שוטים! לא די שאינכם נותנים ליהודים לקבור את מתיהם, אתם רוצים להקים עלינו גם את מתיהם?"
ההתקפות על תהלוכות לוויה חדלו.
בסיפור זה אפשר לראות כיצד הצד החלש יותר הביא את האויב למצב בו לא רצה להילחם.
 

3. מעפילים נעלמים

ספינה ועליה 130 מעפילים ללא תעודות נתפסה, והובאה לחוף, כשהצוות והמעפילים במעצר עד לגירושם. אחד ממנהיגי היישוב ביקש וקיבל אישור לעלות לספינה לבקר את המעפילים בטרם יגורשו. כשעלה לספינה, ספר את הגברים, הנשים והילדים, ושם-לב גם לגילם. יותר מאוחר הוא קיבל אישור לאפשר לקרוביהם של המעפילים לבקרם על הספינה לפני הגירוש. 130  "קרובים" הגיעו לבקר, והשומרים לא שמו לב שהם היו בדיוק באותו גיל ומין כמו העצורים. הם החליפו בגדים, המעפילים הבלתי-חוקיים עזבו את הספינה ונעלמו, ולשלטונות לא הייתה עילה להחזיק במעצר את ה"קרובים", שהיו כולם בעלי תעודות אזרח ותושב.
בסיפור הזה, הצד החלש יותר הצליח "להיעלם" ולחמוק, כמו מים, מבין אצבעותיו של האויב.

אלה רק שלוש דוגמאות לניצחון בלי לחימה, המדגימות עיקרון פשוט: ניצחון אינו עניין של הבסת האויב, אלא של השגת רצונך ממנו.
אם אתה רוצה בסחורות ממדינה אחרת, אתה יכול לכבוש אותה – או לסחור איתה. אם אתה רוצה ש"הרעים" יפסיקו להציק לך, אתה יכול להילחם בהם – או לגרום להם לפחד ממך ("לא כדאי לך לאנוס אותי – יש לי איידס!"). אם אתה רוצה שיעזבוך לנפשך, אתה יכול להכות את כל המטרידים – או להפוך את עצמך לקשה-למציאה.
 
האפשרויות אין-סופיות, אבל העיקרון אחד: מינימום מאמץ, מקסימום תוצאה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On 30 בינואר 2007 at 9:08

    האם יצירת תחבולה מלמדת על "מינימום מאמץ"?
    וגם, האם עימות ב"עצימות גבוהה" תמיד מעיד על חוסר תשומת לב (שלא לאמר טיפשות)?
    לדעתי, לא ולא. סוף מעשה במחשבה תחילה, והיא (המחשבה) עשויה להוביל אותנו לכאן ולכאן.

    אהבתי

  • שירה בלטר  On 30 בינואר 2007 at 13:45

    לא הבנתי את המשפט השני. (משהו עם "עצימות גבוהה" :-))

    —————————————–

    הרשימה הזכירה לי סיפור, על חברה של אחותי ואמה, שהלכו לחפש דירה בחלק הדרומי של ניו יורק סיטי.
    בשלב מסויים הן שמו לב שהן הולכות במעגלים.
    הן נתקלו באישה, שביקשה מהם עזרה, כי טענה שרודפים אחריה. היא הובילה אותן לפינה, אז הקיפו אותן שודדים.
    ברוב תושייתה, אמה של החברה הבחינה באנשים מרחוק, והחלה להתנהג כמו היו קרוביה, ולצעוק אליהם לשלום. השודדים הניחו להן.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 30 בינואר 2007 at 15:09

    השאלה היא כמה מאמץ מחייב יישום התחבולה, או המחשבה תחילה.

    אהבתי

  • רון  On 30 בינואר 2007 at 18:40

    לדעתי ה"מחשבה תחילה" מחייבת מאמץ רב
    או כישרון (תושיה) מיוחד
    ולראיה, כמה שנות אימון דרושות בשיטת הלחימה שאתה לומד ומלמד כדי להביא אותך ל-"מחשבה" ה"נכונה" ?

    אהבתי

  • רון  On 30 בינואר 2007 at 18:48

    הכוונה לגישת ה-
    brute force

    הביטוי לועג למטבע הלשון (העילגת) שנטבעה
    בתקופת ה"עימות בעצימות נמוכה" עם הפלסטינאים

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 בינואר 2007 at 0:51

    לפני כל מלחמה או מבצע צבאי *מוצלחים*, נעשתה הרבה חשיבה.
    ראינו לפני חצי-שנה מה קורה כשיוצאים למלחמה *ללא* חשיבה מקדימה.

    כמה שנים ל"חשיבה נכונה"?
    לא יודע.
    לפעמים אלה דברים מאוד פשוטים, לפעמים מאוד מסובכים.
    לא בטוח שזה יעד שמגיעים אליו בתאריך כלשהו, נראה לי שזה משהו שהולך ומתפתח לאורך זמן ואימון, אצל מי יותר מהר ואצל מי פחות.

    אהבתי

  • רון  On 31 בינואר 2007 at 6:29

    דוד, תודה על הדיון
    וביחוד על החזרה לכתיבה פעילה
    כיף לי לקרוא את הפוסטים שלך הדנים באומנויות לחימה

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 בינואר 2007 at 18:08

    http://www.notes.co.il/kafri/28261.asp

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: