אורי גלר והאתגר של כריס

גם באמנויות לחימה יש "אורי גלרים" המתיימרים לכוחות על-טבעיים ואף טוענים שהם יכולים ללמד אחרים להשתמש בהם; ההבדל בינם לבין אורי גלר האמיתי, שלא צריך להיות ג'יימס ראנדי כדי להוכיח שהם רמאים. כל אחד יכול, השאלה אם באמת רוצים.

כשהייתי בן חמש, ראיתי לראשונה קוסם משקר במצח נחושה (כמובן שאז עוד לא ידעתי מה זה "לשקר במצח נחושה", הרי הייתי רק בן חמש – אבל ידעתי לזהות שקר, והקוסם הזה שיקר. כן, במצח נחושה.

הקוסם הגיע להופיע בפני ילדי הקיבוץ, שלף שפנים מהכובע, הוציא ביצים מהפה, העלים כדורים מול עינינו ואחר-כך שלף אותם מאוזניו של בחור שהתנדב לבדוק, ובין כל קסם לקסם שיקר בלי בושה ואמר: "זה לא קסמים, זה רק זריזות ידיים!"

כילד בן חמש שיודע בקלות לזהות מתי משקרים לו, היה לי ברור שהוא משקר, וכעסתי. ברור שאלה קסמים! איזו זריזות ידיים, על מה הוא מדבר?! הרי הכדור באמת נעלם! והביצה באמת יצאה לו מהפה! ברור שזה באמת קסם!

שנים אחר-כך, אני מבין כמה חשוב ש"קוסמים" יסבירו את ה"קסם" כתעלול-במה, ויסבירו לפחות קסם אחד או שניים לפני סוף המופע שלהם (הקוסם ההוא לא עשה זאת); הרבה יותר מדהים מהשפן שיוצא מהכובע, היא יכולתנו להתעלם ממה שנמצא ממש מול עינינו בכוח הריכוז, דבר שכל "קוסם" יודע לנצל. החשיבות גדלה כאשר אנשים כמו אורי גלר מופיעים בטלויזיה, מתיימרים ל"כוחות" ומחפשים "יורש". מוזר לי שאנחנו רואים "קוסם" חותך אישה לשניים ומעלים טיגריס ואומרים "וואו, איזה טריק יפה! איך הוא רימה אותנו?", אבל מקבלים כעובדה את הכפיות המכופפות של גלר. (באחד המאמרים על גלר שאל הכותב, מה הענין הגדול עם כפיות מכופפות? תראו לי כפית אחת ישרה, זה יהיה הרבה יותר מרשים…)

למען הסר ספק, לא ראיתי אף פעם את אורי גלר מופיע (גם לא בטלויזיה), אני בטוח שהמופע שלו מדהים, והסיבה העיקרית לביטחון שלי שגלר רמאי – סליחה, "קוסם" – היא שקוסמים מקצועיים אחרים, כמו ג'יימס ראנדי (וכאן בעברית) מסוגלים לא רק לעשות כמוהו בלי שום טענה לכוחות נסתרים, אלא גם מסבירים – לפחות חלקית – איך כל אחד יכול לעשות זאת. אם ראנדי יכול לכופף כפיות בלי "כוחות נסתרים", אז סביר שגם אורי גלר עושה זאת בלי כוחות נסתרים.

ראוי להבדיל בין ה"אורי גלרים" של עולם אמנויות הלחימה, לבין מופעים כמו אלה של "נזירי שאולין", בהם אנשים מאומנים להדהים עושים דברים שנראים בלתי-אפשריים, כמו לספוג על גופם מכות, להישכב על חניתות, ועוד; ערוץ דיסקוורי נעזר בפיזיקאי כדי להסביר איך זה נעשה, אבל אין ספק שזה אכן נעשה, ולמרות שאפשר להסביר זאת ע"י פיזיקה, אל תנסו את זה בבית. בנוסף, הפרידו בין היכולת בהופעה לבין היכולת בלחימה; מבין אלה הדוחפים מכוניות בעזרת חנית שצידה החד נעוץ בגרונם, איש מעולם לא הדגים איך אדם אחר נועץ בגרונו את החנית והוא יוצא מזה ללא פגע, וגם אלה הנשכבים על חניתות בהופעה עושים זאת לאט ובזהירות, ומעולם לא ראיתי שאחד מהם טען ליכולת לעצור כך חנית שמישהו אחר ינעץ בכוח בבטנו.

גם בעולם אמנויות הלחימה יש "אורי גלרים" מסוגים שונים, רובם "מורים" המתיימרים ללמד את תלמידיהם לעשות דברים הנחשבים בלתי אפשריים, כמו להמם אנשים ע"י פגיעה ב"נקודות אקופונקטורה" או להמם אנשים בלי לגעת בהם כלל – ראו סרטון המדגים "הגנה עצמית" מבית במבוק צהוב. בכל המקרים האלה, מדובר ב"מורים" המדגימים רק על תלמידיהם ולעולם לא על מי שאומר "תוכיח לי", כי "זה מסוכן". כאשר כן מנסים את זה על מי שלא יודע מתי הוא אמור ליפול, התוצאה עלולה   להיות מביכה.

המשותף – והמביך – במקרים שהבאתי למעלה (ויש עוד הרבה), הוא שמאוד קל לבדוק אם זה באמת עובד – פשוט צריך להתקיף באמת ולראות איך ה"מורה" מתמודד עם זה. תלמידים שנסעו אל ראש השיטה שלנו בטאיוואן, סיפרו על מקרה שהתפרסם אז (1994, אם אנ זוכר נכון) בעיתוני טאיוואן, על "מורה" שלימד איך לדחוף אנשים בלי לגעת; הוא היה דורש סכום כסף עצום תמורת שיעור אחד ("זה הבסיס, עכשיו לך תתאמן על זה"), ומדגים רק על תלמידים בכירים "כי זה מסוכן למי שלא יודע איך להתמודד עם זה". הוא כנראה היה מאוד בטוח בעצמו, כי פירסם בעיתונים תמונה של עצמו "דוחף" תלמיד, לכאורה דרך קיר, וטען שהוא מסוגל ללמד אחרים איך לעשות זאת. שיא כוחו היה הסיבה לנפילתו – הפרסומת הזו הביאה אליו שוטר שאמר לו "דחוף אותי". הוא ניסה על השוטר את כל התירוצים הרגילים, אבל השוטר התעקש: "דחוף אותי". כשנגמרו לו התירוצים הוא ניסה לדחוף בלי לגעת, וכשתלמידיו ראו את התוצאות הם הגישו נגדו תביעות על רמאות.

בדיון על הנושא בסייברקוון, לפני כמה שנים, העלה כותב בשם כריס את "האתגר של כריס"; מהזיכרון, זה הולך בערך ככה: כריס מוכן לבדוק את טענתו של כל "מורה" הטוען שהוא מסוגל להגן על עצמו בעזרת "צ'י" ללא מגע. המבחן יצולם בוידיאו וסטילס ע"י שני הצדדים, לשימוש יותר מאוחר. אם המורה יצליח להוכיח את טענתו, כריס יעביר אליו את כל רכושו ויהפוך לתלמידו עד אחרון ימיו. אם המורה ייכשל, כריס רשאי להפיץ את ההוכחות לכשלונו ברבים.

המבחן עצמו? כריס יתקיף את המורה, עם כל סוג נשק שיוסכם עליו או בלי שום נשק (אם על כך יוסכם); את הנשק שייבחר, כריס ירכוש/ייצר/יביא בעצמו. כריס יתקיף בכל הכוח, בלי לתאם מראש איזו התקפה, לאיזה חלק בגוף או מתי יתקיף.

עד כמה שאני יודע, כמו באתגר מליון הדולר של ג'יימס ראנדי (שאורי גלר לא נתן מעולם הסבר מספק מדוע לא ייבחן בו), איש מעולם לא ניסה לעמוד באתגר של כריס, אבל דבר מאוד דומה קרה ל"אורן הקטן", ילד-פלא שהיה מופיע במופע-קסמים וטלפתיה "מדהים!" לפני כעשרים שנה. הוא היה מגלה לאנשים את מספר תעודת הזהות שלהם, את מספר הנשק שלהם (בימים שעוד נתנו לאנשים להיכנס עם נשק להופעות…), את צבע התחתונים שלהם… ולילה אחד, אחרי הופעה שלו, ניגשו אליו כמה אנשים וביקשו שיגיד להם איזה מספרים יזכו בלוטו. כשלא נענה, חטף מהם מכות רצח עד שאושפז. עד כמה שאני יודע, הוא חדל להופיע אחרי המקרה הזה.

והשאיר אותנו עם השאלה, איך זה שאדם שיכול "לקרוא מחשבות" בצורה מדהימה בהופעה, לא מסוגל לקרוא את כוונותיהם האלימות של אנשים, ולברוח בכל כוחו במקום לעמוד ולדבר איתם?

בימים בהם ההיגיון חלש ואנשים אינטליגנטיים "מאמינים באורי גלר" (כי בלי אמונה זה לא עובד), אולי אפשר לשמוח על שלפחות בעולם אמנויות הלחימה קל לבדוק, בצורה ברורה וחד משמעית, אם העומד מולנו הוא שרלטן או "הדבר האמיתי". ולמרות שכל כך קל לבדוק טעות כמו אלה של במבוק צהוב ודומיהם, זה רק מעלה את השאלה, איך זה שעדין יש להם תלמידים…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תום לייבסון  On 29 בנובמבר 2006 at 1:17

    1. לא רק בתקופתנו חסר הגיון, דברי הימים מלאים תקופות אפלות. אולי הכוונה לפער האדיר בין היומרה המאפיינת אותנו כאנשים "מתקדמים" לבין איך שאנחנו מתנהגים בפועל…?

    2. בניגוד לאלה שרוצים לרכוש ידע ומוכנים תמורת זאת להפוך לתלמידים נאמנים, בטוח שיש גם כאלה ששואבים סיפוק רב מלהיות תלמידיו של מישהו/י ומוכנים תמורת זאת לרכוש "ידע" כלשהו.

    תום.

    אהבתי

  • אייל  On 29 בנובמבר 2006 at 9:23

    ראיתי את התוכנית הראשונה של גלר. החלטתי שאני לא ציני. כשהוא ביקש להביא כפית ולשים על הטלויזיה- שמתי. (לכפית שלום). כשהוא ביקש שאני אתרכז כדי כדי שהוא יוכל לשדר לי את הסמלים בטלפתיה- התרכזתי. לא קלטתי טוב, כנראה הבעיה אצלי במקלט. גם התוצאות מכלל הצופים לא היו מובהקות. כנראה לכולנו יש בעית קליטה. לא הבנתי על סמך מה הוא מחליט שהופעה אחת יפה מן השניה. הלא, לקרוא מחשבות זה מרשים וגם לסכן את ידך מן הסכין זה מרשים אז על סמך מה ההחלטה? לפי מה שיותר מותח? אנו עוסקים בכוחות נסתרים או במשחק?
    את התוכנית השניה כמובן לא ראיתי. גם לא מעניין אותי מי היורש.

    אהבתי

  • אורן (לא הקטן)  On 29 בנובמבר 2006 at 9:45

    שמו הוא אורן זריף וכיום הוא מרפא בשיטת ה"פסיכוקינזיס", וכן, גם הוא לפי המודעות בעיתון מחפש ממשיכי דרך.

    אהבתי

  • רועי  On 29 בנובמבר 2006 at 10:33

    תום – העללה היא מילה קשה. אני לא חושב שיש פה כל נסיון של העללה, אלא הצגת טענות שמועלות ע"י אנשים, אבחנה שהם לא מוכנים להעמיד את הטענות הללו במבחנים ריאליים, ומסקנה אישית של הכותב שהוא לא קונה את הטענות האלה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 29 בנובמבר 2006 at 13:54

    אורי גלר, אבל אם כבר הוא כאן – נראה אותו מוצא את בני סלע
    ידידה שלחה אלי צילום של סטיקר, עם הנוסח:
    "הוא מצא נפט בכל העולם, מה הבעיה בשבילו למצוא חתיכת חרא?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 5 בדצמבר 2006 at 8:07

    שלושה סרטונים ביוטיוב, שפשוט מדברים בעד עצמם.
    הנה מה שהוא מיימר להיות מסוגל לעשות:

    והנה מה שהוא באמת מסוגל לעשות:

    ומזוית אחרת:

    אהבתי

  • תום לייבסון  On 12 בדצמבר 2006 at 12:55

    לדוד, לרועי ולכולם – לא התכוונתי לפגוע, סליחה אם מישהו נפגע. הכותרת "למה להעליל" אמורה הייתה להיות תגובה למשפט שדוד כתב "בימים בהם ההיגיון חלש ואנשים אינטליגנטיים "מאמינים באורי גלר"" – שהרי ההיסטוריה מראה לנו שלכל אורך ציר הזמן המתועד נמצאו תמימים ופתאים אשר נופלים ברשתם של נוכלים ומאחזי עיניים (ואני יכול להעיד על כך מנסיון אישי), אז למה דווקא זוכה ההווה לתואר הלא מחמיא "ימים בהם ההיגיון חלש"?. לא אדם כדוד יעליל משהו על מישהו וצר לי אם ניתן היה לפרש את דברי באופן הזה.
    חנוכה שמח או טו טו
    תום.

    אהבתי

  • סֵג  On 3 בינואר 2007 at 22:02

    דויד, הרבה פעמים האנשים האלו הם תלמידים של מילטון אריקסון.
    הם מהפנטים מאוד טובים. אני די מכבד בני אדם שמצליחים לתכנת אנשים בקוד כל כך חזק, אפילו עם זה רק איזה 20 תלמידים שמקיפים אותם כל הזמן. אבל כן, הם נחשים, ונחמד לראות את הקליפים האלו 🙂

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 4 בינואר 2007 at 7:46

    מה שבאמת מענין זה שהוא (האיש בסרטונים האחרונים) הסכים לקרב מצולם נגד יריב שאינו תלמיד, שהתקים ברצינות ובכל הכוח.

    בד"כ זה לא קורה, הם דואגים שלא להעמיד את עצמם למבחן-אמת בנוכחות קהל.

    מה שמעלה שתי אפשרויות: או שהוא באמת האמין שהוא מסוגל לעשות כל מה שבסרטון הראשון, או שבאמת הביאו אותו למצב של אין ברירה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 4 בינואר 2007 at 7:53

    אל דאגה, הבנתי את דבריך כפשוטם.

    אהבתי

  • סֵג  On 4 בינואר 2007 at 13:23

    אני חושב שהוא האמין בעצמו. קל יותר לשלוט בחוזקה בתת הכרה של אנשים אחרים כאשר אין ספקנות בתוכך..
    למשל, בעזרת וריאציה כלשהיא של היפנוזה עצמית שכוללת סוגסטיות למחיקת קיום ההיפנוזה עצמה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 בינואר 2007 at 17:27

    שאורן הקטן הוא לא אורן זריף:
    http://celebs.walla.co.il/?w=/3601/853056

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: