ידוע שלומדים מנסיון, אין חכם כבעל נסיון, ו"ניסוי וטעיה" היא הדרך בה כל ילד לומד לזחול, ללכת, לדבר, לכתוב, לחשב מספרים… בעצם כל הלימוד הבסיסי שלנו מתבסס על לימוד וטעיה. אבל כל מי שהיה במערכת החינוך יודע שכל מטרת הלימוד היא להביא את התלמיד למצב בו לא יטעה במבחן.
אם אין חכם כבעל נסיון, ונסיון פירושו שטעית ולמדת מהטעות, מה יודע מי שמעולם לא טעה?
האם באמת צריך חוק כדי שנהג ידע שהוא צריך לשמור מרחק מהרכב שלפניו? הרי זה היגיון פשוט, לא? מסתבר שאנשים לא ממש טובים בהיגיון פשוט, והעובדה שכ-50% מהתאונות בישראל הן בגלל אי שמירת מרחק תוכיח. מי שנתקע ברכב שלפניו בתאונה ילמד מכך (אם יישאר בחיים), אבל הכבישים מלאים בנהגים שיודעים את החוק ולא שומרים מרחק, במיוחד בגלל שלהם זה לא קרה.
רוב הקצינים הבכירים בצהל בהווה, לא התנסו במלחמה בתפקידם לפני שנכנסו למלחמת לבנון 2. העיתונות וההורים השכולים דורשים עריפת ראשים, ושוכחים דבר מאוד חשוב – שאדם שטעה יכול ללמוד מטעותו, בעוד שאחרים יתקשו מאוד ללמוד ממנה.
במקום ידע ונסיון, יש לנו חוקים, תקנות, כללי-ביטחון…
אנו דורשים מקצינים בכירים שלא יטעו לעולם, קצינים שטעו מודחים ובמקומם עולים פקודיהם שלא היתה להם הזדמנות לטעות, וחוקרי הטעויות מנסחים תקנות וחוקים כדי למנוע טעויות נוספות – אבל כמה תקנות וחוקים יכול קצין לזכור בלחץ הקרב? האם לא עדיף, לפעמים, להשאיר את הקצין שטעה ולמד מטעותו ולא יחזור עליה, בזכות נסיונו בשטח?
אנחנו דורשים גם מרופאים שלא יטעו לעולם, ובדיוק כמו במקרה של קציני צהל זו דרישה לגיטימית לגמרי, למרות שאינה מעשית. רובנו פונים למומחים שיבצעו ניתוחים ושאר פרוצדורות רפואיות, כי כאשר מומחה עושה ניתוח הסיכון לתאונה קטן יותר – אבל איך יהפוך סטאז'ר למומחה בלי לנתח?
אין לי תשובה לכל השאלות האלה, אבל הן חוזרות ועולות אצלי כל פעם שאני נתקל בדרישה לעריפת ראשים, בצהל ובמערכת הבריאות. אולי יבוא אדם חכם ממני ויחשוב איך ליצור מערכת הכשרה שתאפשר לרופאים וקצינים ללמוד מטעויות בלי להרוג חיילים ומטופלים?
ידיים טובות- הבלוג של דוד כפרי 
תגובות
אתה מעלה כאן נקודה טובה מאד.
מצד שני, אולי אתה מתעלם מכך שבחלק מן המקרים ישנה התרשלות, ולא טעות. אלה שני דברים מעט שונים. רופא/מפקד שהתרשל צריך לקבל אותו מרווח למידה כמו אחר שהתכונן היטב ובלחץ הקרב/ניתוח טעה?
אם לא היה ציוד למילואימניקים- זו טעות או התרשלות?
אם חיילים לא קיבלו פקודות ברורות במשך חודש זו טעות או התרשלות בתכנון המערכה?
גם לי אין את הראיה המרחבית לענות האם באופן כללי יש יותר טעויות או התרשלויות. אבל כמו שרופא צעיר צריך לעשות ניתוח בהשגחת מומחה, אני מקווה שכך זה, ככה התפקידים בצה"ל צריכים להיות ארוכים יותר והחפיפה רצינית יותר.
וההתכוננות למלחמה גם צריכה להיות רצינית יותר.
לסיכום: יש ודאי דרג, יכול להיות בכיר מאד אפילו, שניתן לתת לו מרווח טעות. אבל יש דרג שצריך ללכת אם יש יותר מדי טעויות בדרגים שמתחתיו. זו כנראה הרשלנות שלו שהביאה למצב זה. ושוב- לא בהכרח דרג צבאי אלא אולי גם מדיני- זה שקובע שאפשר לקצץ בתקציב, זה שבהערכת המצב האיסטרטגית שלו שוגהת וכו'.
אהבתיאהבתי
למרות שאני מסכים שהתרשלות בעת שלום אינה דומה לטעות תחת אש, עם יד על הלב, כמה פעמים אתה, אישית, שוכח להקפיד על מרחק בטוח ("עשרים ואחת, עשרים ושתים") מהמכונית שלפניך?
הסטטיסטיקה מעידה שמספיק אנשים עושים את זה בשביל שההתרשלות בפעילות "שגרתית" (נהיגה לעבודה, לדוגמא) תהפוך לטעות "תחת אש" (בתאונה), עם הרוגים ופצועים.
האם נהג שהתרשל ולא שמר מרחק וגרם לתאונה הוא פושע?
כן.
אז צא לכבישים והתחל לעצור אנשים, כי כמעט כל הנהגים בישראל לא שומרים מרחק ביטחון.
אני לא אומר את זה בציניות, אני מראה כמה "התרשלות" היא דבר בעייתי ומושרש אצלנו.
ואין לי מושג איך לאפשר לאדם לטעות בדבר כזה, בלי לסכן את חייו וחיי אחרים.
ומה שיותר חשוב, אין לי דרך לבדוק מי מהקצינים באמת למד מהטעות ולא יחזור עליה, ומי רק יודע לעשות את הקולות הנכונים.
על הפוליטיקאים, לצערי, אני יכול להמר: לא משנה אם למדו או לא, לרובם פשוט לא אכפת.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך שהתרשלות קיימת במדינתנו ברמה מאד עמוקה.
הבעיה האמיתי אצלנו היא שלמנהיגים שלנו אין רצון אמיתי למגר רשלנות בכל התחומים, כי זה דורש גם מהם.
אנחנו הראי של מנהיגנו והם שלנו. ככה אנחנו נראים.
הכל נכון, אבל- מה בכל זאת עושים?
אהבתיאהבתי