שיחה על קשתות – עם סנסאי אונומה

שיחה על קשתות בין דן וג´קי דה-פרוספרו, לבין המורה שלהם, סנסאי אונומה, דאן-9 בקיודו:

דן: סנסאי, מה צריכה להיות המטרה הגבוהה ביותר שלנו, בלימוד קיודו?
סנסאי: להביא את עצמנו לכלל שלמות.

דן: האם אתה הגעת לשלמות?
סנסאי: כמובן שלא! להגיע לשלמות זה לא בתחום היכולת האנושית.

דן: אם זה בלתי-אפשרי, אז למה לנסות?
סנסאי: כי לא לנסות, זה להיות פחות מאנושי.

דן: סנסאי ,אתה אומר לנו שלקיודו יש יכולת לשנות אותנו לטובה… איך בדיוק הקיודו עושה זאת?
סנסאי: התשובה פשוטה, אבל תצטרך לבחון אותה בזהירות כדי שתעזור לך. קיודו לא יכול לשנות אותנו, רק אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. קיודו הוא מטאפורה לחיים. יריה היא השתקפות של מי שאנחנו באמת: כמו שאתה בחיים, כך תהיה ביריה. מי שמרושל וחסר תשומת-לב, יהיו לו בעיות בסדר היריה. מי שתחרותי ואגרסיבי יתחרה בעצמו ובאחרים, ויילחם נגד הקשת והחץ. אנשים שיש להם נטיה למקד את תשומת ליבם לדבר אחד ולהתעלם מכל השאר יתמקדו בפגיעה במטרה ויתעלמו מהתבנית והנימוסים.
מתרצי-תירוצים יתרצו תירוצים. רברבנים יתרברבו. קיודו כשלעצמו אינו יכול לשנות את כל אלה, אבל הוא יכול לחשוף אותם לעינינו. אז זו אחריותנו לזהות את הבעיות ולתקן את הדרוש.

ג´אקי: האם תהליך זה דומה לדבריך על כך שהקיודו הוא הדרך הטובה ביותר להכניע את האגו?
סנסאי: כן, כי היריה מגלה את האמת, ואין לי דרך להסתיר את יכולתי האמיתית מעיני אחרים. בסופו של דבר אני חייב לירות, וכשאני יורה, כל אחד יכול לראות אותי כמו שאני באמת. באמנויות אחרות, ציור לדוגמא, אפילו אם אני מצייר גרוע אני יכול לטעון שהסגנון שלי מקורי. אז קשה לאחרים לשפוט… בספורט תמיד קל מדי להאשים ביצועים גרועים בחברי הקבוצה שלך, או בטעות של השופט. אפילו אם אתה מנצח, תמיד אפשר לטעון שיריבך לא היה במיטבו. מצבים כאלה מקלים עלינו להימנע מלקחת אחריות על מגבלותינו. לעומת-זאת, בקיודו יש רק אני, הציוד שלי והמטרה. אני לא יכול להאשים את הציוד שלי, כי רק אני אחראי לתחזק אותו. אני לא יכול להאשים את המטרה, כי היא רק עץ ונייר… ואינה זזה. כלומר, אין לי שום תירוצים, שום מפלט מן האמת, אין לי את מי להאשים חוץ מאשר את עצמי, אם היריה אינה עולה יפה. ידיעה זו מביאה לענווה רבה, וענווה עוזרת לשמור את האגו תחת שליטה.

מתוך הספר
kyudo – the essence & practice of japanese archery, by sensei hideharu onuma with dan & jackie deprospero

The Spirit of Kyudo

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שושי  On 14 בנובמבר 2006 at 8:01

    ומלמד גם לוותר על הציפיה הבלתי ריאלית שמה שאנחנו רוצים יקרה לפי לוח הזמנים של מוחנו הקודח.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: