Monthly Archives: יוני 2006

איך נוצרת כנופית בריונים?

donkeyshoot התלונן על חבורת בריונים שמציקה לו, וסעיף אחד מהדיון היה על איך לטפל בבריונים, שהוביל לאיך נוצר בריון; בדיון אחר באותו עמוד בפורום הובא קישור למקרה של תקיפה ודקירה באנגליה, שהסתיימו ברצח ואשפוז, ללא כל סיבה נראית לעין. Boogieman כתב הודעה שנראה לי שכל מי שמתענין בחינוך אוכלוסיות "קשות" בכלל ובמניעת אלימות בפרט חייב לקרוא:

זה לא עונה לכל השאלות, זה מקרה קיצוני ולאו דווקא מייצג וזה גם דמיוני (למרות שזה מבוסס על היכרות עם כמה ילדים שאמנם לא דקרו אף אחד, אבל חיים בסביבה הזאת). בכל אופן, ככה אני רואה את מה ש"עובר להם בראש". זה לא בא מעמדת המומחה, כי אני לא, אלא יותר בתור התרשמות כללית.

הילד הדוקר לא יקרא את הקטע הזה. למה? כי סביר להניח שהוא לא יודע לקרוא, לא במובן המקובל של להבין את מה שהוא קורא בכל אופן.

הוא לא מבין כי אף אחד לא דרש את זה ממנו, בטח לא בבית הספר המחורבן בשכונה המחורבנת שלו, איפה שהמורים נדחפים להלחיץ את הילדים להוציא ציון טוב ומי שמתקשה נדחף לכיתת מב"ר, הכיתה הטיפולית או כל שם יפה אחר שתרצו לקרוא לגטו של הילדים שלא מאמינים בהם.

והוא לא ירצה לצאת משם, כי שם החברים שלו ולימודים זה לחננות. הוא כבר מסומן ואם הוא חכם, הוא יחשוב שאין לו לאן לשאוף כי הוא מכיר את הסביבה שלו ויודע שמשם לא מגיעים לשום מקום. בטח יהיו לו שאיפות, להיות שחקן כדורגל במקרה הטוב, אבל סביר להניח שהוא יהיה ריאליסט וירצה להסתדר בעבודה שבה הוא ירוויח משהו. בגיל 16 הוא ילך לעבוד בקיוסק או בסידור מצרכים בסופר.

אם יש לו שכל, ולרבים מהם יש הרבה שכל, הוא גם ידע שהחברים שלו הם לאו דווקא הכי טובים בעולם אבל הם שלו, הם כמוהו ואחרים לא יהיו לו.
הוא יסתובב אתם כי אין משהו יותר טוב לעשות בשכונה שלו, כי בשביל האנשים ה"נורמטיביים" הוא סתם ערס ובגלל שהבית שלו זה לא מקום שכיף להיות בו.
אנשים יפחדו לעבור ברחוב שהוא והחברים שלו מסתובבים בו, הם יברחו אם הם יבקשו מהם טרמפ או סיגריה וזה יתן לו תחושת כוח ושליטה כי רק שם אנשים מפחדים ממנו במקום להסתכל עליו מלמעלה.

יום אחד יגיע אליו חבר שעשה משהו רע ועכשיו המשטרה מחפשת אותו. הוא לא יכול לישון בבית אז הוא יתן לו לישון אצלו במחיר עירעור היחסים הלא מזהירים ממילא עם ההורים.

הבית נעשה למקום נעים פחות אבל הוא יודע שיש לו חברים שיהיו שם בשבילו כמו שהוא היה שם בשבילם.

הם יהיו שם בשבילו גם כשהוא יחטוף מכות ומכות חוטפים כל יום, על כלום, ואם אין לך "גב" זה הסוף שלך. אז אולי החברים שלך מסבכים אותך בצרות אבל הם יבואו לעזור לך כשתותקף, ואתה תבוא לעזור להם כשהם יותקפו.

מתי שהוא, אחד מהחבר'ה ייתפס לבד ויחטוף אותה קשה. אתה תדע שעל זה אי אפשר לעבור בשתיקה כי אז זה יימשך. אתם תתארגנו ותלכו לבית הספר של מי שהרביץ לו ולהישאר בבית זה לא אופציה.
אתם תחכו לו מחוץ לשער ותדפקו לו מכות רצח, ואתה תדע שזה לא ייגמר שם, לכן זה ממש לא הזמן הנכון להישאר לבד.

זה עניין של זמן עד שהמשטרה תשים עליך יד, על זה או על משהו אחר. אתה תיכנס ללחץ ותתחיל לחשוב שאולי הגיע הזמן להירגע. אחרי זה יפתחו לך תיק ואתה תחשוב שנדפקת.
האפשרויות שלך לא היו פתוחות אף פעם, ועכשיו הן סגורות יותר מתמיד. אתה נדפקת, החיים שלך נדפקו ואתה חושב שאין לך מה לעשות בקשר לזה.
אבל יש צד חיובי, אתה לא לבד בסיפור, יש לך חברים שנמצאים באותו המצב ועל הנכס הזה אתה תשמור כי זה הדבר היחיד שיש לך להפסיד.

ההסלמה תהיה בלתי נמנעת, ואתה יודע את זה. אתה יודע שכמו שאתה לא הפקרת את החבר שקיבל מכות, החברים של מי שהכנסת לו מכות לא יפקירו אותו והם יבואו לחפש אותך. אתה תצטייד בשרשרת, אגרופן ואולי אפילו סכין כי אתה יודע שהם יעשו את אותו הדבר. אתה מבין את המכניזם ויודע שלמרות שזה לא יגמר אף פעם, אתה לא נמצא במצב שבו אתה מוותר על הכבוד שלך או של החברים שלך. זה כבר לא עניין של בחירה, זה פשוט העולם שלך ואלה כללי המשחק בו. אתה גדלת לתוך זה ולכן לא קבעת את הכללים יותר מאשר הדג קבע שעליו לחיות במים, או לפחות ככה זה נראה לך.

יום אחד, מישהו מהחברים שלך יריב עם המאבטח בדיסקוטק. הוא ירצה לנקום בו על זה שהוא לא נתן לו להכנס, "אין כניסה לערסים" הוא אמר. לא ללכת אתו יהיה לזרוק את כל החיים שלך לפח אז אתה תלך, בדיוק כמו שברוקר יקנה מניה של חברת יהלומים ששכירי החרב שלה טבחו חצי כפר באפריקה. אין שום הבדל, שניכם חיים בעולם עם כללי משחק ואתםם תשחקו לפיהם אם אתם לא רוצים להזרק החוצה מהעולם שלכם.

המאבטח יידקר וימות, וכל המדינה תעמוד על הרגליים. כל האנשים ה"נורמטיביים" ידברו על "יד קשה" ו"אפס סובלנות". הם ידרשו לכלוא אותך ולזרוק את המפתח, וזה לא יהיה מפתיע, אתה ידעת שאתה יכול להגיע לשם אבל זה לא כל כך מרתיע כשאין יותר מדי מקומות אחרים להגיע אליהם.

את האנשים ה"נורמטיביים" לא מעניין לשמוע על העולם שלך, טוב להם עם זה שיש אנשים שנולדים וחיים בזבל והם לא מעוניינים לשנות את זה, כל מה שהם רוצים זה שתשבו בשקט ולא תפריעו להם לחיות.

בין התגובות להודעה של Boogieman היתה השאלה איך לטפל בתופעה ולמנוע אותה; היו שהציעו ענישה וסיכול, היו שהציעו מניעה, והיו שהזכירו את תופעת הכנופיות בארה"ב, שממדיה, למרבה המזל, עדין רחוקים ממה שקורה אצלנו. לדעתי, ההבדל העיקרי בין ארה"ב לכאן הוא בקנה המידה של המקומות והאוכלוסיות בהן מדובר; בלוס-אנג'לס יכולים להיות אלפי חברים בכנופיה אחת, שגבולות הטריטוריה שלה הם גבולות אזור מגוריהם של חבריה; בהרבה כנופיות יש שלושה דורות של חברים, ו"משורה ישחרר רק המוות" – אין "פרישה" בגלל גיל, נישואין, גיוס לצבא או מעבר לעיר אחרת (שממילא כמעט שלא אפשרי להם, שם). הכנופיה שם היא שבט עירוני.

בישראל יכולות לפעול כמה כנופיות בשכונה אחת, כל אחת במקרה הגרוע כמה עשרות חברים, והן מתפרקות כאשר חלק מתגייסים לצבא, חלק עוברים דירה לשכונה אחרת כאשר נפרדים מההורים, וחלק פשוט מתבגרים, מוצאים עבודה ומפסיקים עם השטויות; אצלנו הכנופיה אינה שבט, ובניגוד לתנועות הנוער אין גורם חיצוני שיממן אותן ויבנה להן אידיאולוגיה. מי שיעשה את זה, שיעבוד עם הנערים מתוך העולם שלהם, יכול להשיג הרבה מאוד – אבל בינתים את הפוטנציאל ושיטת העבודה הזו מזהים בעיקר סרסורים וסוחרי סמים ורכוש גנוב.

אלוהי החתול, הכלב, והאדם

אומר הכלב:
ראו את האדם: נותן לי בית, חימום בחורף, קירור בקיץ, אוכל, שתיה, טיפול רפואי, מלטף אותי, משחק איתי…
והוא לא חייב לעשות את כל זה, הוא עושה זאת מרצונו, בשבילי!
מסקנה: הוא חייב להיות אלוהים.

אומר החתול:
ראו את האדם: נותן לי בית, חימום בחורף, קירור בקיץ, אוכל, שתיה, טיפול רפואי, מלטף אותי, משחק איתי…
והוא לא חייב לעשות את כל זה, הוא עושה זאת מרצונו, בשבילי!
מסקנה: אני חייב להיות אלוהים.

בדיון על אמונה (לא יש/אין אלוהים, אלא האם מאמינים באלוהים), מישהו ביקש שאלוהים "יעזוב אותנו וילך למקום אחר", אחרי שהזכיר את השואה. בתגובה הבאתי את הסיפור שלמעלה (שאינני יודע את מקורו), לא כבדיחה אלא כדוגמא לשניים שמסתכלים על אותה המציאות משתי נקודות השקפה שונות, שניהם מגיעים לשתי מסקנות הגיוניות שונות, ושניהם טועים.

כלב וחתול יכולים לחשוב מה שהם רוצים, אבל לא סביר שהם יבינו למה מוכרים את הגורים שלהם ואותם, ובטח שלא למה מסרסים/מעקרים אותם.

יש הרבה הסברים למה אלוהים הרשה שתהיה שואה, ויש גם רבנים שאומרים בגלוי שאולי אין תשובה, או שאין אדם שיכול להבין את התשובה. אני לא יודע, קטונתי.

אבל אם יש אלוהים, ההבדל בינו לבינינו גדול בהרבה מההבדל בינינו לבין כלבים וחתולים; מי שרוצה שאלוהים "יעזוב אותנו בשקט", כדאי שיסתכל פעם על כלבים נטושים שמחפשים בית. הסיכוי שלנו להבין למה אלוהים עושה דברים כמו צונאמי, הוריקן, רעידת אדמה או מגיפה (שלהבדיל מהשואה, אינם מעשה ידי אדם), קטן מהסיכוי של כלב להבין למה סירסו אותו או זרקו אותו לרחוב.

כן, אני יודע שזו השוואה מרגיזה.
זו אחת הסיבות שאני מתלבט…

קצרים

עם או בלי קשר לאל תזרמו, כמה קישורים רלוונטיים:
שירה03 שאלה על הטרדה בטיפול, במקרה הזה בהקשר לא מיני.
מיתר נדיר שאלה מה הם הקריטריונים המבדילים בין פגיעה רגשית שנועדה לפגוע באגו ולעזור לתלמיד להילחם בו, לבין התעללות רגשית המקדמת רק את האגו של המורה עצמו?

בענין אחר לגמרי, סרט יפני של שעה ורבע על פה קואה מבית מדרשו של ואנג שו צ'ין.

אל תזרמו: לא לבאדולינה, לא לגפני

לפני כשלוש שנים ניהלנו בתפוז דיון ארוך על תגובתו של גדי טאוב לספר "באדולינה" של גבי ניצן. כתבתי אז שמה שהכי מציק לי בניו-אייג'יזם הוא העדר כמעט מוחלט של אמצעי בדיקה מובנים לתוך המערכת. (מתוך אותו דיון, הפניה של זאב פוקס לרשימה של כרמל וייסמן על באדולינה, הכירה לי את אתר רשימות, ובמשך הזמן הביאה לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, אבל זה עופטופיק)

לפני כמה שבועות קרה מה שקרה עם הרב מרדכי גפני, והיום מצאתי ב"הארץ" את השבתאים החדשים מאת יאיר שלג, ובתגובות הפניה לרשימה "אוי הרב גפני. מה עשית." של אהרן פוירשטיין ברשימות. שני הקישורים האחרונים חשובים במיוחד, ואת האחרון חובה לקרוא עד הסוף.

גם בעולם אמנויות הלחימה יש מורים שעושים דברים שאסור. בד"כ אלה מורים בעלי כישרון מיוחד להבין את תלמידיהם, אחרת לא היו יכולים לתמרן אותם. בד"כ אלה מורים גדולים בתחום המקצועי, שיש להם בעיה קשה בתחום האישי.

מה שרק מדגיש את החשיבות הבסיסית של עקרון יסוד ביהדות: להטיל ספק בכל. ואני מוסיף (סביר שכבר אמרו זאת לפני): במיוחד במורה.

לפני מספר חודשים כתב שחר אילן את "אל תזרמו". דוקא שחר אילן, שידוע בהתקפותיו על הממסד החרדי, הציע להיצמד לערכים מסורתיים. המאמר עבר בשקט יחסי, אולי כי כבר רגילים אצלנו להתקפות על הניו-אייג', אבל (ובניגוד לתגובתו של גבי טאוב לבאדולינה), שחר אילן מציע אלטרנטיבה לניו-אייג'יזם.

דבר אחד צריך לזכור על זרימת המים: היא תמיד בכיוון למטה…

אפשר לכתוב על נושא ה"מורים הסוטים" עוד הרבה, אבל עשו זאת יפה לפני, גם אצל כרמל, גם אצל אהרן. רציתי בכל זאת להפנות לתגובותיו של אלישיר בדיון על הנושא, בפורום אמנויות לחימה קלאסיות: תגובה ראשונה ושניה, שתיהן ראויות לעיון.

תמונות קשתות

מוטב מאוחר מלעולם לא: תמונות מהסדנאות האחרונות. אם בטעות נשמט מישהו מהמשתתפים, עמכם הסליחה.

קשתים בשורה. עוד כמה שורות כאלה וזו היתה יכולה להיות פלוגה בקרב אז'ינקור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני מתיחה מלאה
 
הדגמת תרגיל נשימה, מיוחד לקשתות:
 
 
מבט מאחור מאפשר לנבא את כיוון החץ.
צריך להיות קו ישר, מהקשת דרך פרק כף היד, המרפק, כתף אחת, כתף שניה, עד למרפק. זה "מצב אפס", כך המאמץ הכי קטן