סיום הגשקו

ביום האחרון של הגשקו, במה שכבר הפך למסורת, עושים עם המאסטר קאטה של שעה, ואחריה מופע הסיום של הגשקו, בו מופיעים תלמידי ומדריכי המרכז, וכן מאטסר יחיאל-ניר והמורים האורחים, בקטעים מתוך השיטה.

העליתי לרשת כמה קליפים קצרים מהמופע, שאחד מהם לפניכם והאחרים כאן, וצילמתי קצת (רוב התמונות יצאו גרועות), אבל במיוחד רציתי לספר על הקאטה של השעה.

רציתי, אבל מאוד קשה. מי שלא ניסה יתקשה להבין את הקושי בשמירה על תנועה כל-כך איטית שתהיה גם רצופה, גם בקצב קבוע, גם ללא מתח… למרות שכולנו יודעים שרצוי לעשות את הקאטה בקצב אחיד, לכל אחד יש שינויי-קצב באימון, גם כשעושים קאטה בקצב רגיל, של חצי-שעה. כשהקצב הוא של שעה, יש כל הזמן נטיה להאיץ; וכשיודעים שיש נטיה להאיץ, מנסים כל הזמן להאיט. המתח הזה מפריע לביצוע הרגיל של הקאטה. במקום פשוט להתאמן, אנחנו עסוקים בשמירה על הקצב האיטי… ואולי זה אחד הדברים שהופכים את הקאטה הזו לכל-כך מיוחדת. זה לא רק שהאיטיות מאפשרת לשים-לב לפרטים שאחרת לא היינו רואים; זה נכון גם בקצב הרגיל של הקאטה. המיוחד בקאטה הזו הוא לוותר על הדחף להאיץ, ויחד איתו לוותר על הרצון להאיט עוד יותר, ופשוט לעשות את הקאטה יחד עם המוביל, המאסטר. לוותר על הקצב שלי, לקבל את הקצב שלו.

זה קשה. לאורך הקאטה, כל פעם מחדש, אנחנו מגלים שאיבדנו ריכוז וחזרנו לתנועה מהירה, או שמתוך נסיון "להצליח יותר" האטנו יותר מדי, בעוד שכל מה שצריך הוא לוותר. לוותר על הקצב שלי, ולקבל את הקצב שלו. כל כך פשוט, כל כך קשה.

בסוף הקאטה, למרות העייפות של סוף היום ולמרות הקושי, הרגליים העייפות והגב הכואב, הרגשתי כמו אחרי טיפול שיאצו. וכמו בהרבה דברים אחרים שקשורים לטאי-צ'י, גם את זה קשה מאוד להסביר במילים.

דבר אחד אחרון, על האיש שבסרטון למעלה, המורה שלי, מאסטר יחיאל ניר מלחי. ה"יחיאל" הוסף לפני כמה שנים, כשהתגלה שניר, כמו עוד בוגרי שייטת 13 שצללו בקישון, חולה בסרטן. אצלו זה במוח, גידול של כשישה ס"מ, ולפי כל הרופאים הוא נס רפואי. ניר עצמו לא מגדיר זאת כנס, אלא כתוצאה של עבודה – פשוט צריך לעשות כל מה שצריך לעשות. לחיות, להתפלל, להתאמן, לקבל טיפולים – מערביים ואלטרנטיביים, לעזור לאחרים ובעיקר, בעיקר בעיקר להמשיך, כל פעם שרוצים להפסיק.

ללמוד אצלו אמנות לחימה, זה לקבל דוגמא אישית, כל שיעור מחדש, לכך שכל היכולות החשובות – באמת כולן – באות מכח הנפש, לא מכח הגוף.

אני מאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים, והרבה מלים טובות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד כפרי  On 16 במאי 2006 at 10:18

    בקישור הזה, ממש בראש הדף – זה לא באנר, זה כלי להורדת סרטונים מאתרים כמו
    YouTube:
    http://javimoya.com/blog/youtube_en.php

    אהבתי

  • לנה  On 16 במאי 2006 at 12:13

    מעניין… אני עשיתי את הקטא של שעה רק פעם שניה בחיים – וזה הלך לי הרבה יותר קל מפעם שעברה, האמת בכלל כל הגשקו, שאצלי זה היה רק יום + קטא של שעה אחרי יום עבודה עצבני למדי, עבר הרבה יותר קל מפעמים קודמות.
    לגבי שמירה על קצב של מוביל הקטא – מרגע שהתחלתי ללמוד תמיד ניסיתי לשמור על קצב של מוביל קטא, יותר נכון להכנס לקצב שלו או שלה ולהישאר שם. לכן מבחינה זאת קטא של שעה זה בעצם כמו כל קטא רגילה אצלי. משאר בחינות זה כמו אצל כולם – מאבדת ריכוז,שוכחת באיזה חלק של קטא אני בכלל, קשה לשמור על התנוע האיטית כך שהיא גם תהיה מהמרכז, ללא מתח ורצוי נכונה 🙂

    * אני מצטרפת אליך באיחולי בריאות שלמה ואריכות ימים למאסטר ניר

    אהבתי

  • טאוֹ  On 17 במאי 2006 at 17:02

    דווקא ליום האחרון לא יכולתי להגיע. הגעתי רק להופעות הסיום, דקות ספורות לאחר סיום הקאטה של השעה, וראיתי אנשים עם עיניים נוצצות, אנשים שאמרו שהקאטה של השעה היתה אחת החוויות הכי מדהימות שהם עברו בגשקו הזה ובכלל, ואיש אחד שאמר שהוא מרגיש כמו אחרי טיפול שיאצו. (-;

    מאסטר וונג עצמו התייחס לעניין, בדברי הסיכום של הגשקו, באומרו שרק במקומות מעטים בעולם הוא ראה שתלמידים הצליחו לתרגל כך את הקאטה במשך שעה. לדבריו, האופן שבו בוצעה הקאטה של השעה מצביע על העמקת התקדמות התלמידים.

    נו, (עוד) סיבה טובה לחכות לגשקו הבא…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: