ישראלים בני יהודים – בעקבות א"ב יהושוע

ישראלים בני יהודים
מרדכי כפרי

הויכוח על נאומו של א"ב יהושוע בארה"ב, המבדיל ומתנשא מעל ליהודי הגולה, מתנהל כולו בשפת נימוקים אידיאולוגיים. יש לזה מקום כמובן, אבל כדי להבין את ההבדל צריך לבחון אותו בשפה אובייקטיבית יותר של מדעי חברה. ראשית, כמחצית היהודים הישראלים הם עולים מהגולה שחלקם למדו אבל לא התחנכו בתרבות הישראלית; א"ב יהושוע  מדבר רק בשם אלה שנולדו או התחנכו מילדותם בארץ. 

עולים כמוני – הייתי בן 21 כשהגעתי ארצה – התחנכו בהשפעת תרבויות ארצות גלותם. אנו הוספנו את תרבות ישראל על גבי מטען ערכים ומושגים שהבאנו איתנו. יש לנו מבטא, ערכים ומנהגים שאינם מקובלים בארץ ושלעתים אנו מנהלים עליהם מאבק נסוג. דוגמה : בני גלויות שבהם "כבוד" הוא ערך יסוד, ובארץ "לא נותנים להם כבוד". במסורת היהודית כבוד ניתן רק לאלוהים וגם דורשי הכבוד שבין היהודים נוהגים לזלזל בכבוד הזולת. אנו דנים בעניינים רבים אחרת מבני גלויות אחרות ואחרת מילידי הארץ. כשיהודי אמריקאי, שחי בארץ רוב ימיו, חוזר לביקור בארה"ב הוא "בבית" בקהילתו. יליד הארץ שיורד לארה"ב מקים שם קהילה של ישראלים יורדים. 

יכולתי להרבות בדוגמאות, אבל כולנו יודעים במה מדובר. השאלה הרלבנטית היא מאיפה בא ההבדל בין ילידי וחניכי הארץ ויתר היהודים בארץ ובגולה? התשובה פשוטה וברורה: הצברים לא התחנכו בהשפעת תרבות זרה ולא בידי מורים זרים. התרבות שלהם, הערכים שלהם, המנהגים שלהם, דרך המחשבה שלהם – כל זה התקבל מיהודים שונים ומהווה מעין תמצית של תרבות והוואי יהודי בימינו. מנהגים וערכים של הגלויות השונות נהרסים במאבק הדדי בארצנו ומה שנשאר לדור הבא איננו הדייקנות של היקה, העמידה על הכבוד של עדות המזרח, העמידה "על קוצו של היוד" של האשכנזים, אלא מה שמשותף לכל היהודים – מעין שביל הזהב ביניהם. כדברי הפרסומת של "סוני", הצברים הם "יותר יהודים מן היהודים!"

יהודים המציאו את החוצפה, הצברים חצופים אף יותר. יהודים בגולה נאלצים ללמוד כללי אדיבות מן הגויים, הצברים – כדברי בדיחה על חסרונות לשון של עמים שונים – עדיין לא למדו להביו מה זה "בבקשה".  כששואלים ישראלי אם הוא יכול לנגן על כינור הוא אומר : בטח שאני יכול! אבל עוד לא ניסיתי". ביטחון עצמי מופרז, נטייה לאילתור, קיצור תהליכים, כישרון למניפולציה, הרבה יזמה ואמביציה, אלה הם רק חלק מן התכונות שיצרו לישראלים מוניטין מיוחד. תכונות כאלה קיימות גם אצל יהודי הגולה, אבל שם היהודים למדו שיש להסתיר תופעות שצורמות בעיני העמים, ולרוב לא מצליחים בכך. הישראלים מפגינים קבל עם ועולם כל מה שיש להם – הם אפילו לא מעלים על הדעת שיש כאן בעיה. הדוגמה בולטת ביותר: איש תרבות גדול כא"ב יהושוע בא לכנס בין יהודים, נושא נאום בנוסח של "אני ואפסי עוד"  ופוגע קשה ברגשות מי שהזמינו אותו. ויש ישראלים שמוחאים לו כף. 

מרדכי כפרי
ק. גל און

כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: