גשקו 2006, יום ראשון

יום ראשון 07 מאי 2006
אתמול הגעתי מאוחר ליום הראשון של הגשקו, אחרי שהעברתי שיעור הדגמה לתלמידי שנה שישית בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון. החמצתי את שיעורי הפה-קואה עם המאסטר, והגעתי ישר לשיעורי השינג-אי.

הגעתי עייף, אחרי שעתיים של נהיגה בחמסין ובצהריים, במהלכן נאלצתי לעצור פעמיים לקנות שתיה קרה פשוט כדי לא להירדם על ההגה; שינג-אי הוא אימון קשה פיזית; ציפיתי לקריעה, אבל איכשהו זה לא קרה. ברגע שהתחלנו הרגשתי את הגוף "מחליף הילוך", מוריד מתח, משחרר את הכתפיים ומוריד לחץ מהגב, ופתאום – למרות העייפות, למרות הצהריים, למרות החום – הגוף גמיש, הרגליים גמישות, הראש עולה למעלה והנשימה מעמיקה, ויש כוח להמשיך ככה שעות…

מאסטר וונג, במרץ של ילד וסבלנות של שייח בדואי, סופר צעדים, וכולם – מאה, מאה וחמישים איש? – נעים איתו, תנועה-תנועה. למאסטר יש כנראה רמקול בגרון: כולם שומעים כל ספירה שלו, למרות שהמזגנים עובדים, למרות שבחוץ עובדים אנשים ועוברות רכבות, ואיכשהו הוא לא נעשה צרוד גם אחרי מעל חמש-מאות צעדים; כשעוברת רכבת, ולא שומעים כלום, הוא איכשהו מגביר את הווליום, בלי כל מאמץ נראה לעין, וכולם שומעים אותו מעל לרעש הרכבת. אחרי מאה צעדים המאסטר עוצר, מדגים שוב, מדגיש נקודות חשובות, עונה לשאלות, ועוברים לתנועה הבאה. חמישה יסודות לשינג-אי, מאה צעדים לכל אחד (חוץ מפנג-צ'ואן, שמופיע בגרסא וחצי אז…), והמאסטר מדגיש שוב ושוב: לזוז לאט, כל תנועה לחוד. לא למהר. אם תדעו לעשות כל תנועה לחוד, נכון, לא תהיה לכם בעיה לזוז מהר כשתצטרכו. אם לא תדעו כל תנועה לחוד, גם אם תזוז מהר לתנועה לא יהיה כוח, היא לא תהיה ברת-יישום.

אחרי חמשת היסודות והרבה זיעה, המאסטר שוב עונה לשאלות, ואז מתחיל לשאול בעצמו: מה עושה כל תנועה? לאיזה יסוד שייך פי-צ'ואן? (מתכת) על מה בגוף משפיע צואן-צ'ואן? (כליות) ועל כל דבר הוא מרחיב, מדגיש את חשיבות האימון לא רק ליכולת הלחימה אלא גם להשפעה הרפואית-בריאותית, ושוב מדגיש שהתנועה הנכונה ללחימה היא בדיוק זו שנכונה גם לבריאות, שאם לא ננוע נכון מבחינה לחימתית גם ההשפעה הרפואית תקטן.

אחרי הפסקה קצרה לשתיה ממשיכים לתרגול הקאטות של חמשת היסודות. קאטות קצרות שיש תמיד נטיה להאיץ בהן, והמאסטר שוב מדגיש: לאט! כל תנועה לחוד. גם אם התנועה עצמה מהירה, צריך להקפיד לעשות כל תנועה לחוד! 
בערב, אחרי פרידה מהמאסטר, שיחה עם מאסטר יחיאל-ניר, שעונה לשאלות שונות על מהות השיטה, על הדרכה, על אימון ועל לחימה, על שמירת המסורת מול הצורך להתאים את הדרך להולכים בה. שתי שאלות שעלו בזכרוני:
שאלה: אילו נעלים לנעול באימון?
תשובה: אותן הנעלים בהן הולכים ביומיום, במיוחד אלה הצריכים מדרסים.  
שאלה: בשיעור רגיל, ביוהו, אנחנו עובדים מול התקפות ארוכות ומחוייבות, ומול התקפה אחת; אנחנו לא עובדים מול התקפות מתמשכות, ולא מתרגלים מצבים שהטכניקה לא הצליחה. למה?
תשובה: יוהו אינו לחימה. מטרת תרגול היוהו (יישום תנועות מקאטה על בן-זוג) היא להבין יותר טוב את התנועה בקאטה, כדי להתאמן עליה יותר טוב. יוהו אינו לחימה. גם ראנדורי אינו לחימה, אלא רק צורת תרגול שמטרתה להכריח את המתאמן לתפקד תחת לחץ של עייפות, פחד, כעס וכאב. קרב אמיתי לא אמור להימשך יותר משתים-שלוש תנועות; אם אתה צריך יותר מזה, הסתבכת…

בחזרה הביתה, אחרי האימון, פתאום העייפות צונחת עלי וכשאני מתיישב קשה לקום ולהגיע למקלחת… אבל השינה אחרי אימון כזה, לא דומה לשינה של יום רגיל, ובבוקר אני קם מלא מרץ לאימון הבא. ביום ראשון מתאמנים רק המתקדמים, הניושיצו וההיישי – בשני יגיעו כבר כל תלמידי המרכז, והאימון יתמקד בטאי-צ'י (חוץ מאלה שיופיעו במופע הסיום של הגשקו, שמתחילים כבר היום בחזרות).

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תום לייבסון  On 8 במאי 2006 at 23:37

    שלום דוד,

    למה כשאני הייתי בשנה השישית לא זכיתי לראות אותך מלמד אצלנו?

    אני מקנא בסטודנטים ומקווה שזו תחילתה של מסורת.

    תום.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 9 במאי 2006 at 8:28

    האמת, חשבתי שתהיה – שכחתי שאתה כבר שנה שביעית…
    (ובניתי עליך להדגמות, אז באמת חבל שלא היית, אבל הסתדרתי…)
    🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: