Monthly Archives: אפריל 2006

קונם אם לריק

"נדרתי הנדר: לזכור את הכל
לזכור
– ודבר לא לשכוח."
בדרך-כלל כאן מסיימים את ציטוט שירו של שלונסקי.
בדרך-כלל לא זוכרים את הבית השני, שתמיד נראה לי חשוב יותר.

הסבר מלא למילה קוֹנָם  שֵם ז' 
1. בלשון חז"ל וההלכה נדר, שבועה. משמש בעיקר כלשון שבועה ונדר, ובייחוד נדר שלא לעשות דבר מה, שבועה לאיסור (בעיקר בביטוי 'קונם ש__').
• "קונם יין שאיני טועם השנה" (משנה, נדרים ח ה).
• "שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות בנדרים" (מדרש תנחומא, בחוקותי, ה).
2. ספרותית קונם אם לשון שבועה, 'בחַיַי'.
• "מה טיבם של הימים הללו? קונם אם ידעתי" (ביאליק).

(בעזרת http://www.ravmilim.co.il/ )

 

נדר / אברהם שלונסקי
על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר:  לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח – עד דור עשירי
עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם
עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
קונם אם לריק יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.

משוררים, בניגוד לנביאים, אינם צריכים להוכיח את צדקתם. איש לא יבוא בטענות "נביא שקר" למשורר שכתב על דבר שלא קרה. אבל ליל הזעם עבר. האם חזרנו לסורנו? האם למדנו?

התקף פסיכוטי ורפואה משלימה

miromiro העלה שאלה, מדוע מכללת תמורות תסרב לקבל ללימודים אדם שעבר התקף פסיכוטי. הפניתי את השאלה למכללה, ודר. ניר עמיר, אחד מראשיה, נכנס לפורום לענות. דיון מענין, שלדעתי סובל מאי-הבדלה בין התקף פסיכוטי לטיפול פסיכיאטרי.

ALIVENESS

ארבעה קישורים, שלושה לסרטונים ברשת (גוגל וידאו) ואחד לרשימה שלי, שעוסקים – מכיוונים שונים – בנושא אחד: איך להתאמן בצורה שתביא ליכולת ליישם את החומר הנלמד תחת לחץ אמיתי, מחוץ לשיעור.

הראשון, ALIVENESS, מדגים את ההבדלים בין אימון "חי" לאימון "מת".

השני,  מדגים את הסכנות הקיימות בלחימה נגד סכין בידיים ריקות. מראים שם עוד דברים, אבל בקטע מהסרטון מודגם חיתוך בשר בקר על-מנת להמחיש מה יעשה סכין לאדם. לא קל לצפיה, אבל מאוד מרשים: התגוננות נגד סכין.

שלישי, לרשימה שלי, שמסבירה איך השיטה שלנו מתייחסת לנושא: טאי-צ'י והגנה עצמית: שלושה מצבי לחימה.

רביעי, בנושא אחר, מדגים את את הסכנה שמהווה אדם עם סכין לאדם עם אקדח, במיוחד מטווח קרוב – ונותן משמעות חדשה למונח "טווח קרוב": KNIFE DEFENSE. למען הסר ספק, אני לא חושב שאדם עם אקדח ימשיך לנסות לכוון למקום בו עמד התוקף לפני שהתחיל לזוז, אבל ההדגמה בהחלט ממחישה את הנקודה בצורה ברורה.

Peace Or War?

"lost-tiger" asked me, in a discussion in Cyberkwoon that started over a year ago:
"David, as someone who lives in the midst of so much of what has shaped terrorism, do you believe that peace or reconciliation of sorts will ever be possible, and if so in what form will it take and how? By this I mean between the Israeli's and the Palestinians/wider Muslim community. I know this is an almost impossibly large question to ask, but as someone sitting on the far sit of the planet I feel so distant from understanding soo much of the blood/tears that has flown under the bridge since the inseption of Israel, that I'm really curious to hear of the dreams/hopes/ambitions of the area from soneone living there."

Here is my reply:

איך להגיע לסדנא ביער אלונים

יער אלונים נמצא על כביש 4 (תל-אביב חיפה הישן), בין צומת פרדסיה לצומת הדסים, מול כפר אלונית.

לא לשכוח להביא: מים, אוכל, כובע, קרם הגנה משמש, ביגוד נוח לתנאי שדה ומצב-רוח טוב 🙂

 

 

איך להגיע לסדנא ביער המלאכים

יער המלאכים נמצא על כביש 38, המוביל מקרית-גת (צומת פלוגות) לצומת שער הגיא – למגיעים מת"א או ירושלים.

למגיעים מקרית גת: מצומת פלוגות פונים לכיוון מזרח (אל קרית גת) ועוברים על פני קרית גת, עוברים את שדה-משה ואת המקום בו בונים מחלף לחיבור עם כביש 6. מצד ימין תראו שילוט לתחנת ביקורת של המשטרה, ומעט אחריה שילוט וצומת הכניסה ליער שחריה (המלאכים).

למגיעים מצומת שער הגיא: נוסעים בכביש 38 ישר. עוברים את בית-שמש, את זכריה, את צומת האלה, את הפניה לשריגים-ליאון, את בית גוברין (לא ליסוע מהר, הנוף שווה התבוננות!), את הפניה ללכיש. כשני קילומטר אחרי הצומת ללכיש, מצד ימין, תראו את הצומת והשילוט ליער שחריה (המלאכים).

בתוך היער: נוסעים בכביש ישר עד לשילוט המצביע ימינה אל "דרך קדם". פונים ימינה ומחפשים סדנת קשתות.

לא לשכוח להביא: מים, אוכל, כובע, קרם הגנה משמש, ביגוד נוח לתנאי שדה ומצב-רוח טוב 🙂

הדגמת צורות ירי בקשת

בעזרת מצלמה דיגיטלית ועוזרת, צילמתי את עצמי יורה בשלושה סגנונות: מערבי-אולימפי, יפני (מותאם לקשת מערבית) ואינסטינקטיבי (בהצבעה):

http://www.youtube.com/watch?v=cM6KbWO3dtI

מי שמתענין יכול לנסות בעצמו.

בהדגמה ניתן לראות שבדריכה המערבית (שתי היריות הראשונות) היד האוחזת בקשת נייחת והשניה עובדת; לאורך זמן, דבר זה יוצר עיוות במבנה עמוד השדרה וחגורת הכתפיים. בשתי הצורות הבאות, שתי הידיים נעות יחד, כשהמרפקים (ולכן גם הכתפיים) מבצעים תנועה כמעט זהה, דבר השומר על עמוד השדרה וחגורת הכתפיים.

מה שקשה לראות בסרטון זה החיבור בין תנועה לנשימה, שיהיה עיקר העבודה בסדנא.

חג שמח!

בין גל-און לבית-שמש

שווה לטייל…

 

תל זיתא. אצלנו קוראים לו "הפרונקל", כי מזוית מסויימת (לא זו) כך הוא נראה.

 

ביום בהיר רואים מכאן את הרי חברון, במיוחד אחרי גשם. לא היום.

 

כל כך יפה, מקור האופיום.

 

החיטה עוד לא יבשה, אבל היא בדרך. קילומטרים לא רבים דרומה, חרמש כבר החל בקמה.

 

בקיץ ירוק, בסתיו ירוק, בחורף ירוק, באביב צהוב.

 

היא עמדה בשדה, ועפה כשהתקרבתי לצלם. על כביש קרית-גת בית-שמש, ליד לכיש.

 

ואז היא התרחקה…

 

ליד קיבוץ בית-גוברין.

 

ציפורים אינן הדבר המעופף היחיד שיפה לראות.

 
ליד קיבוץ בית גוברין
 
 
המציאות יפה בהרבה מהתמונות…

מרץ ללא מנהיגות

מרץ ללא מנהיגות

 מאת מרדכי כפרי

עברו עלינו בחירות רבות לקחים, וברצוני לסקור משהו מהם. בני אדם אמורים להיות מנוהלים על פי שכלם, אבל למעשה רגשותיהם גוברים עליהם. דוגמה אקטואלית: כשאריק שרון הקים את קדימה הסקרים נבאו לו מעל ל 40 מנדטים. לאחר ששרון חלה אולמרט קידם את אותם הרעיונות. אבל הוא לא היה גיבור ומנהיג כמו שרון וכשליש ממצביעי שרון עברו למפלגות אחרות. לא לליכוד. רובם, בעיקר יוצאי רוסיה, עברו לליברמן –בעל דמות של "מנהיג חזק" יותר מאולמרט. אחרים הוותיקים בארץ ובניהם הצביעו למען הגמלאים. הצבעה לגמלאים היתה שכלית כתודעה סקטוריאלית – "אם אין אני לי מי לי".  הצבעה לליברמן היתה רגשית – צריך מנהיג חזק, כשאין יותר שרון לפחות שיהיה ליברמן, ולא אולמרט שמקדם את אותם רעיונות כמו שרון, אבל איננו כריזמטי ואינו פונה לרגש. היום מרץ אומרת שתסרב להצטרף לממשלה עם ליברמן. בכך תכשיל מרץ את עצמה ואת השמאל בממשלה. אחרי האינתיפאדה, מחצית העם למדו שהשליטה בשטחים גורמת נזק למדינתנו. העלייה הרוסית למדה זאת רק לאחר בואה באינתיפאדה השנייה. אלא ששרון הגיבור שלהם שוכב חולה והם הצביעו לליברמן. האם עלינו לקרב אותם לקונצנזוס הלאומי התומך בהתנתקות, יחד עם ליברמן, או להרחיקם איתו? אנו שבויים במליצות שלנו!

<!–
D(["mb","
\n\n

כולם יודעים בסתר ליבם שלמנהיגות יש ערך עצום בפוליטיקה אבל\nזה אינו "פוליטיקלי קורקט" להרבות לדבר על זה.  "מנהיגות" זה לא ערך רציונלי. לך\nתסביר במה בדיוק מושה הוא מנהיג ויעקוב הוא "לוזר" מבטן ומלידה. יש עובדות\nכאלה אבל מפחדים להסביר אותם כי זה מובן מעצמו אבל רק באינטואיציה וזה לא\nניתן  להוכחה בצורה אובייקטיבית. דוגמה:\nערב הבחירות הקודמות ביילין ודיין לא נבחרו לרשימת מפלגת העבודה. ביילין, שתמיד\nשלל את זכות קיומה של מרץ ודרש שתצטרף לעבודה, פנה הפעם למרץ בהצעה לקבל את מקומות\nה 11 וה 12 ברשימתה כי היה בטוח שלשמו יש מספיק כוח משיחה כדי לזכות בהם. מרץ ירדה\nאז מ 10 ל 6 מנדטים. ביילין לא היה אשם בירידה. שריד לקח על  עצמו אחריות לכישלון ופרש מן המנהיגות. היה כבר\nגם ברור למדי שאין לביילין שום כוח משיחה אלקטוראלי. בזה אינני מכחיש את כישרונותיו\nוהישגיו. אוסלו וז\'נבה יעמדו לזכותו בהיסטוריה כהישגים גדולים במדיניות חוץ. אילולי\nהאיום שאירופה תתמוך בז\'נבה יתכן ששרון היה ממשיך לטעון שנצרים חשובה לנו כמו תל\nאביב. אבל תמיכת בוחרים לא ניתנת בשל כישרונות אלא בגלל תכונות אישיות כמו היכולות\nלהשפיע על הרגש. קיסינגר  היה מגדולי\nהמשפיעים על מדינות חוץ אמריקאית – עד בואו של בוש הבן. אבל איש באמריקה לא האלה\nעל הדעת שהוא יכול להיבחר למשל לסנאט. כדברי הפתגם אמריקאי: "הוא לא יכול\nלהיבחר אפילו לתופס כלבים!"
\n\n

 
\n\n

אף על פי כן ביילין נבחר על ידי רוב קטן, מול רן כהן, למנהיג\nשל מרץ. די מהר התברר שביילין אינו מתאים את עצמו למרץ ואינו מבטא אותה, אלא חושב\nשמרץ חייבת לבטא אותו. הוא גדל במסורת של מפא"י שבה כולם מתאימים את עצמם\nלמנהיג.  הוא לא ביטא את העמדות החברתיות\nשל מרץ ולא את הדגש על זכויות האדם שלה, והתרכז כולו בהקצנת עמדותיה על השלום. כאן\nכבור הכלב: שרון – אולי גם בגלל שהבין שהוא חייב אלטרנטיבה לז\'נבה –פנה לצעדים חד\nצדדיים. ברור לכל ששלום בהסכמה הדדית תמיד עדיף. אבל התברר שזה אינו אפשרי: הצד\nהשני אינו מסוגל, ולרוב גם אינו רוצה, לקיים את ההסכמים, ומאיתנו נדרש ביצוע לפי\nכל הכללים הלגיטימיים – ז"א שנהיה פריירים ונקבל שוב טרור תמורת ויתורים. כולם\nהבינו זאת, אבל ביילין דרש שוב ושוב בשם מרץ שנקיים את תהליך ז\'נבה ולא נרפא. אנשי\nמרץ קיבלו חררה כל פעם שראו אותו מדבר בטלביזיה, ויריבינו התמוגגו מנחת כי במו\nידינו הוכחנו שראש מרץ חי באתמול. בבחירות אלה היה לי הכי קשה לשכנעה מצביעי מרץ\nמסורתיים להמשיך להצביע מרץ, כי הם לא רצו להעניק בזה הצלחה כלשהי ",1]
);

//–>
כולם יודעים בסתר ליבם שלמנהיגות יש ערך עצום בפוליטיקה אבל זה אינו "פוליטיקלי קורקט" להרבות לדבר על כך.  "מנהיגות" זה לא ערך רציונלי. לך תסביר במה בדיוק משה הוא מנהיג ויעקב הוא "לוזר" מבטן ומלידה. יש עובדות כאלה אבל מפחדים להסביר אותן, כי זה מובן באינטואיציה אבל לא ניתן להוכחה אובייקטיבית. דוגמה: ערב הבחירות הקודמות, ביילין ודיין לא נבחרו לרשימת מפלגת העבודה. ביילין, שתמיד שלל את זכות קיומה של מרץ ודרש שתצטרף לעבודה, פנה הפעם למרץ בהצעה לקבל את מקומות ה-11 וה-12 ברשימתה, כי היה בטוח שלשמו יש מספיק כוח משיכה כדי לזכות בהם. מרץ ירדה אז מ-10 ל-6 מנדטים. ביילין לא היה אשם בירידה. שריד לקח על  עצמו אחריות לכישלון ופרש מן המנהיגות. היה כבר גם ברור למדי שאין לביילין שום כוח משיכה אלקטוראלי.

(בזה אינני מכחיש את כישרונותיו והישגיו. אוסלו וז'נבה יעמדו לזכותו בהיסטוריה כהישגים גדולים במדיניות חוץ. אילולי האיום שאירופה תתמוך בז'נבה יתכן ששרון היה ממשיך לטעון שנצרים חשובה לנו כמו תל אביב. אבל תמיכת בוחרים לא ניתנת בשל כישרונות אלא בגלל תכונות אישיות כמו היכולות להשפיע על הרגש. קיסינגר  היה מגדולי המשפיעים על מדינות חוץ אמריקאית – עד בואו של בוש הבן. אבל איש באמריקה לא האלה על הדעת שהוא יכול להיבחר למשל לסנאט. כדברי הפתגם אמריקאי: "הוא לא יכול להיבחר אפילו לתופס כלבים!")

למרות זאת ביילין נבחר על ידי רוב קטן, מול רן כהן, למנהיג של מרץ. די מהר התברר שביילין אינו מתאים את עצמו למרץ ואינו מבטא אותה, אלא חושב שמרץ חייבת לבטא אותו. הוא גדל במסורת של מפא"י שבה כולם מתאימים את עצמם למנהיג. הוא לא ביטא את העמדות החברתיות של מרץ ולא את הדגש שלה על זכויות האדם, והתרכז כולו בהקצנת עמדותיה על השלום. כאן קבור הכלב: שרון – אולי גם בגלל שהבין שהוא חייב אלטרנטיבה לז'נבה – פנה לצעדים חד צדדיים. ברור לכל ששלום בהסכמה הדדית תמיד עדיף, אבל התברר שזה אינו אפשרי: הצד השני אינו מסוגל, ולרוב גם אינו רוצה, לקיים את ההסכמים, ומאיתנו נדרש ביצוע לפי כל הכללים הלגיטימיים – כלומר שנהיה פריירים ונקבל שוב טרור תמורת ויתורים. כולם הבינו זאת, אבל ביילין דרש שוב ושוב בשם מרץ שנקיים את תהליך ז'נבה ולא נרפא. אנשי מרץ קיבלו חררה כל פעם שראו אותו מדבר בטלביזיה, ויריבינו התמוגגו מנחת כי במו ידינו הוכחנו שראש מרץ חי באתמול. בבחירות אלה היה לי הכי קשה לשכנע מצביעי מרץ מסורתיים להמשיך להצביע מרץ, כי הם לא רצו להעניק בזה הצלחה כלשהי
<!–
D(["mb"," לביילין כראש הרשימה. נימוק יחידי ששכנעה היה\nכמה קל להרוס מפלגה – ראו את שינוי – וכמה קשה היה להקים אותה וכי היא נחוצה. גם כך\nקיבלנו במקום 164 אלף קולות בבחירות הקודמות רק  118 אלף.
\n\n

 
\n\n

העם אינו מסתכל על תעמולת בחירות. הוא מכיר את עמדות מרץ בעיקר\nמתגובותיה בחדשות. שם מזמינים לרוב את זהבה גלאון ואת יוסי ביילין. פעם היו\nמזמינים את רן כהן, אבל הוא השיב להם בזהירות וידע גם מה לא לומר. כידוע לפי פתגם\nיהודי: אנשים מתחלקים לכאלה שאומרים כל מה שהם יודעים, וכאלה שיודעים מה הם\nאומרים. בטלביזיה מעדיפים דיבורים פרובוקטיביים כי הם מעוררים סקרנות. גלאון סיפקה\nלהם את הסחורה אפילו יותר מביילין. יש לה פה. מה ששניהם לא תופסים כי אינם מסוגלים\nלהקשיב, הוא הרושם הפסיכולוגי של הבעתם. אנו השמאל של החברה הישראלית. עמדותינו\nאינם לימין הפלסטינאים ואיננו צריחים להיות עורכי דינם. אנו חייבים צדק גם לאויב\nאבל לעולם לא הצדקה. את ההבחנה זאת הם לא ידעו לעשות וכך ברוב דבריהם הם הרחיקו את\nאנשי השמאל מתמיכה במרץ. ודווקא זהבה גלאון, שתמכה תמיד בביילין והסכימה איתו, היא\nשדורשת שנפתר אותו כעת ורוצה שהיא תבוא  במקומו.
\n\n

מרדכי כפרי
\n\n

\n\n\n\n\n

",0]
);

//–>
לביילין כראש הרשימה. הנימוק היחיד ששכנע היה כמה קל להרוס מפלגה – ראו את שינוי – וכמה קשה היה להקים אותה וכי היא נחוצה. גם כך, במקום 164 אלף קולות בבחירות הקודמות, קיבלנו רק  118 אלף בפעם הזו.

העם אינו מסתכל על תעמולת בחירות. הוא מכיר את עמדות מרץ בעיקר מתגובותיה בחדשות. שם מזמינים לרוב את זהבה גלאון ואת יוסי ביילין. פעם היו מזמינים את רן כהן, אבל הוא השיב להם בזהירות וידע גם מה לא לומר. כידוע לפי פתגם יהודי: אנשים מתחלקים לכאלה שאומרים כל מה שהם יודעים, וכאלה שיודעים מה הם אומרים. בטלביזיה מעדיפים דיבורים פרובוקטיביים כי הם מעוררים סקרנות. גלאון סיפקה להם את הסחורה אפילו יותר מביילין. יש לה פה. מה ששניהם לא תופסים, כי אינם מסוגלים להקשיב, הוא הרושם הפסיכולוגי של הבעתם. אנו השמאל של החברה הישראלית. עמדותינו אינן לימין הפלסטינאים ואיננו צריכים להיות עורכי דינם. אנו חייבים צדק גם לאויב, אבל לעולם לא הצדקה. את ההבחנה הזאת הם לא ידעו לעשות וכך ברוב דבריהם הם הרחיקו את אנשי השמאל מתמיכה במרץ. ודווקא זהבה גלאון, שתמכה תמיד בביילין והסכימה איתו, היא שדורשת כעת שנפטר אותו ורוצה לבוא במקומו.

כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי