Monthly Archives: מרץ 2006

אימון בחירות

יום הבחירות הוא שבתון.

חשבתי לעצמי, שביום הבחירות אנשים לא עובדים, אבל זה לא שבתון דתי, יש תחבורה, ואפשר לנצל את היום הפנוי לאימון מרוכז. אחלה רעיון, לא? אבל מכיוון שאין לי מונופול על אחלה רעיונות, הלכתי לבדוק אצל האחראים במרכז שלא מתכננים לנו משהו ליום הבחירות.

"לא, מתכננים גשקו להיישי בתחילת אפריל, אבל ליום הבחירות לא מתוכנן כלום", אמרו לי. וכשחייכתי שאלו אותי "למה?", והסברתי, ואז נפל להם האסימון: "רגע, למה שלא נעשה את הגשקו להיישי ביום הבחירות? אנשים לא יצטרכו להפסיד יום עבודה!"

מה שנקרא, הלכתי ושאלתי שאלת קיטבג.

אז במקום אימון בחירות (כי אני צריך הרי להגיע לאימון של ההיישי…), נעשה אימון בערב יום הבחירות.

ערב יום הבחירות, יום ב' 27.03.06, נקיים בקבוצת באר-שבע אימון פתוח לכל המעוניינים.

התכנית:
19:00 – חימום
19:30 – שלוש קאטות
21:00 – הפסקה לשתיה, כיבוד ושיחה
21:30 – עבודה בזוגות
22:30 – קאטה אחרונה
23:00 – סיום

קיום האימון מותנה במספר המשתתפים; עד כה נרשמו שישה, צריך לפחות עשרה.
הודעה סופית על קיום או אי-קיום האימון תינתן ביום א', 26.03.06, בסוף השיעור, וכן כאן באתר, בתגובה להודעה זו.

האימון חינם לתלמידי קבוצת באר-שבע, חדשים יתקבלו בברכה.

דוקטור זה כואב

דוקטור זה כואב

מאת ורד לוי-ברזילי, הארץ

התיאורים נשמעים כעדויות של קורבנות עינויים. אלפי בדיקות וטיפולים רפואיים מכאיבים נעשים בישראל דרך שגרה, בלי ניסיון להקל על כאבם של המטופלים ותוך אדישות גסת לב לסבלם. אמצעי טשטוש, הרגעה והרדמה קיימים בשפע, אבל הרופאים מגייסים תירוצים רבים לא להשתמש בהם. פה ושם נשמעים גם קולות אחרים, אבל הם עדיין נבלעים במקהלה המלגלגת על הישראלים ה"מפונקים"

בת 14 על מבחני המיצ"ב

הקישור מסביר הכל.

בת 14 על מבחני המיצ"ב

הקישור מסביר הכל.

הבנות מבינות שהן יותר טובות מהבנים, ופורשות

לימדתי קשתות בבית-ספר יסודי (כיתות ד-ה), שיעור צ'ופר חד-פעמי לתלמידים שאני מכיר מפעילות אחרת (טאי-צ'י). הם לא ממש הספיקו ללמוד (רק שיעור אחד, כאמור), אבל דבר אחד בלט מאוד: בעוד שהבנים משוויצים, הבנות עושות מה שאומרים להן. הבנות היו טובות בהרבה, בלי להשתמש בכוח פשוט עשו מה שצריך.

וזה הזכיר לי את הפעם הקודמת שלימדתי קשתות בבית-ספר יסודי, שם זה היה חוג בחירה במסגרת קרן קרב. גם שם הבנות היו טובות בהרבה מהבנים, אבל שם הן פרשו, אחת אחרי השניה. ברגע שהן הבינו שלא רק שהן יותר טובות, אלא שגם הבנים מבינים שהן יותר טובות.

שמעתי על אותם דברים ממורים אחרים שלימדו קשתות בקבוצות מעורבות של ילדים ונוער: כשהבנות רואות שהן יותר טובות, הן פורשות. כלומר, הן תמיד יותר טובות, והן תמיד פורשות. יש בנים בודדים שיותר טובים מהבנות (בד"כ אלה לא הספורטאים הגדולים של הכיתה אלא אחד או שנים שאין להם אגו גדול אלא מספיק רצון להשתפר בשביל להקשיב למורה), אבל בד"כ רוב הבנות יורות יותר נכון מהבנים; על חוסר הכוח הן מפצות בטכניקה עדיפה. הטכניקה של הבנות יותר טובה רק בגלל שהן מקשיבות למורה; הבנים מתחילים להקשיב רק אחרי שהם מנסים לבד ונכשלים. אבל הבנים ממשיכים והבנות פורשות.

תמיד.

בכל קבוצה של ילדים ונוער שבה לימדתי, או שעליה שמעתי, הבנים ממשיכים והבנות פורשות למרות שהן יותר טובות.

חבל.

 

ובלי שום קשר, עומר ברקמן פרסם עוד מאמר על אמנות לחימה, השקט שבאי-השקט. שווה לקרוא.

פורים זה ענין רציני

פורים זה ענין רציני, ולכן הודעתי מראש שצריך להגיע לשיעור מחופשים, ובתחפושת שאפשר להתאמן איתה. אבל למה שמישהו יקשיב? בעוד אני משקיע ומתחפש לשוטר…

 

שוטר. בלבוש אזרחי.

 

מופיעים תלמידי לשיעור בלא תחפושת:

מזל שהגיעו שני חברה חדשים עם מלאי תחפושות לכולם ויכולתי להורות לקבוצה להרים רגליים…

 

ולהרים עוד…

ולהתחפש קולקטיבית לסופרמן:

חבל שהצלם (תודה נועם 🙂 ) לא תפס את פרנסיס, שהתחפשה לטאי-צ'י: שקט כהר וזורם כנהר.

בהמשך השיעור עשינו קאטה על צד שמאל, טן-רן הפוך, קרב פול-קונטקט עד מוות עם בלונים ושוחחנו לעומק על נשימה, ריכוז ושאר ירקות.

בשיעור של ההיישי, המורה חשף את השוטר הסמוי והחרים לעצמו את הפאה, אבל איש לא הספיק לתעד…

פורים שמח לכולם 🙂

בראש נקי

קורה שבתוך זמן קצר, מכמה כיוונים שונים, אני שומע על אנשים שמתלוננים על אותה הבעיה, כל אחד ממקום אחר. כך קרה בשבוע האחרון בתחום ה"שקט בראש" באימון, שעלה בשיחות פנים-אל-פנים עם כמה אנשים, וגם בדיון בפורומים.

קשה לעשות שקט בראש; המוח שלנו בנוי לחשוב, רק שהוא לא ממש ממושמע ונוטה לפעמים לחשוב על דברים שכרגע היינו מעדיפים לשכוח מהם…

בדיחה ידועה היא להורות למישהו "אל תחשוב על סוס לבן!"

נו, איך אפשר? הרי ברגע שאמרנו "סוס לבן", כל מי ששומע חושב על סוס לבן. אם נוסיף פרטים ("סוס לבן דוהר על כר דשא, עם שני עצים וענן לבן…") נהפוך את המשימה לבלתי-אפשרית לחלוטין, אלא אם השומע מכיר את השיטה היחידה שמאפשרת לא לחשוב על סוס לבן, והיא: לחשוב על סוס שחור.

המוח, כאמור, בנוי לחשוב; קשה מאוד להימנע מלחשוב על דבר מסויים, אבל בהחלט אפשרי להשתדל לחשוב על משהו אחר. סוס שחור זו אפשרות, אבל ברוב שיטות המדיטציה מציעים לחשוב על הנשימה, או לשנן מנטרה כלשהי, או להתרכז בפעולה כלשהי, כמו קאטה, טקס שתית תה, או שטיפת כלים.

אבל גם כאשר מנסים להתרכז בדבר אחד, באופן טבעי באות מחשבות זרות ומפריעות. איך למנוע מהן להפריע?

אפשרות אחת היא להתאהב; אדם מאוהב, גם בתוך המון והמולה, יחשוב-יראה-ישמע-ירגיש רק את אהבתו, ולא משנה אם מדובר באישה, כדורגל, ילד או תמונה. לא קשה להתרכז בדבר אותו מאוד אוהבים, הבעיה (כמו אצל סטודנט שצריך להכין שיעורי בית במקצוע שנוא), היא להתרכז גם במה שלא אוהבים. וכאן ניכרת חשיבות התרגול הסדיר של שריר הריכוז.

הריכוז, כמו שרירי השלד, מתחזק כשמתרגלים אותו ונחלש כשלא; אדם שמתרגל ריכוז באופן סדיר בתחום אחד, יגלה שיכולתו להתרכז משתפרת בכל תחום. כל שיטות המדיטציה עוסקות, ברמה כלשהי, בחיזוק יכולת הריכוז.

איך? כבר כתבתי למעלה: ברוב שיטות המדיטציה מציעים לחשוב על הנשימה, או לשנן מנטרה כלשהי, או להתרכז בפעולה כלשהי, כמו קאטה. הרעיון הוא שנושא המדיטציה יהיה "עוגן" למחשבות, כאשר כל פעם שנכנסת מראש מחשבה אחרת פשוט מניחים לה וחוזרים להתרכז בנושא המדיטציה.

כשאני מטפל, עוזר לי להיזכר מדי פעם בתפילת הרופא; כשאני מתאמן בטאי-צ'י, אני משתדל להתרכז בנשימה, ביציבה ובתנועה מהבטן; כשאני נוהג, אני משתדל להתרכז בכביש.

 

נושא המדיטציה הוא עוגן, לא גדר

תמיד ייכנסו לראש מחשבות זרות בזמן המדיטציה. תמיד. גם למאסטרים. זו רק שאלה של כמה זמן עובר עד שתיכנס מחשבה זרה, וכמה זמן עובר עד שנצליח להחזיר את הריכוז לנושא המדיטציה; אצל מתחילים הראשון קצר והשני ארוך, אצל מאסטרים הראשון ארוך והשני קצר.

קוצר הזמן הראשון אצל מתחילים הוא נושא קבוע לתסכול, והוא אחד הגורמים העיקריים להפסקת האימון. כדי לא להתעסק שוב ושוב בתסכול הקבוע (שהופך לנבואה המגשימה את עצמה), צריך לזכור את ההבדל שבין "להפסיק לחשוב על סוס לבן" לבין "כן לחשוב על סוס שחור"; נושא המדיטציה אינו מחסום למחשבות זרות, אלא "עוגן", מקום לחזור אליו כאשר המחשבות הזרות מפריעות; הוא לא הגדר שתשאיר את הסוס הלבן בחוץ, הוא פשוט סוס שחור. גם כשהסוס הלבן והשחור רצים יחד בשדה, אפשר להחליט להתרכז בשחור.

אין טעם להתרגז כשמופיעה מחשבה זרה; זה גם לא עוזר. מה שכן יש טעם לעשות, הוא לחזור לנושא המדיטציה, ל"עוגן", לסוס השחור; וכמו שריר, ככל שנחזור יותר פעמים במחשבתנו לנושא המדיטציה כך נחזק את יכולתנו לחשוב על מה שאנחנו רוצים, וכך – בלי שנשים לב – תתחזק גם יכולתנו להימנע מלחשוב על נושאים מטרידים.

אחריות מיניסטריאלית? היתכן?!

או שאני רק חולם?

"השר לביטחון פנים ושר הביטחון הודיעו כי ייצגו את המשטרה וצה"ל בדיונים בעצמם, אחרי שח"כ אריאל, ממתנגדי הפינוי, צורף לוועדה; יו"ר הוועדה שטייניץ: זהו ניסיון לשבש את עבודת הכנסת ופגיעה במעמדה; הרמטכ"ל זומן להעיד מחר"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/688522.html

השאלה, כמובן, היא אילו שיניים יש לוועדה; אני מנחש שמעט מאוד, ולא חדות.

יש משהו מאוד מטריד בעצם העובדה שמי שהשתתף באירוע גם חוקר אותו – הרי בדיוק בגלל זה לא סומכים בימין על המשטרה והצבא שיבדקו את עצמם – אז איך סומכים על הח"כ אריאל שיהיה אובייקטיבי?

אבל מצד שני, ועם כל הציניות, זו הפעם הראשונה בהרבה שנים שלא שולחים את הש"ג למשפט; אני באמת לא זוכר מתי ראיתי פוליטיקאי מכניס את עצמו לחקירה במקום לברוח ממנה, ועם כל הביקורת שיש לי על שניהם, את זה אני מעריך.

ובגלל שלא פסה הציניות, אני עדין מחכה לראות את שיני הועדה, ומה יקרה כשייחשפו…