איראן והדוב שבעקבותיה

יש כמובן אפשרות, לפחות תיאורטית, שלאיראן באמת אכפת אם היתה או לא היתה שואה; אבל אני מרשה לעצמי להניח שיותר מעניין אותם לפתח את התכנית הגרעינית שלהם. רק מה, המערב מפריע. מה לעשות?

כשרודף אחריך דוב, כך מספרים מדריכי טיולים באיזורי פרא, אין טעם לנסות להשיג אותו בריצה – דוב מהיר מאדם. ברוב המקרים גם אין טעם לטפס על עץ, כי דובים יודעים לטפס. מה לעשות? לנסות להעסיק את הדוב במשהו אחר. למשל, התרמיל שלך. אל תפסיק לרוץ – אבל תוך כדי ריצה זרוק אותו מעליך, והמשך לרוץ.הדוב יעצור לבדוק את מה שפתאום הפסיק לברוח, ולך יהיו עוד כמה שניות להתרחק. כשהדוב יחזור לרדוף אחריך, עשה אותו דבר עם המעיל, ואח"כ עם החולצה; כל פעם תקבל עוד קצת זמן, וכשהדוב יאבד ענין תוכל לחפש ולאסוף את הפריטים שזרקת.

אני לא מאמין שלאיראנים באמת אכפת אם היתה שואה או לא היתה, אבל לגרום למערב לעסוק במשהו שאיננו תכנית הגרעין שלהם ודאי שיש להם ענין. הבעיה היא שזה מצליח להם.

ורצוי מאוד שנדע להסביר לעולם המערבי שאנחנו לא המטרה הראשית של האיראנים. לפי סבא"א, יש למערב כנראה רק כמה חודשים לעצור את האיראנים מלהשיג פצצת אטום – וישראל כנראה לא תהיה המטרה הראשית.

ישראל, כזכור, היא רק "השטן הקטן".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: