משוב נכון יוצר הרמוניה במקום עימות

באחד הסמינרים שלו בארץ, התעקש המורה לטאו-שיאצו ריוקיו אנדו, שאנחנו, התלמידים, מפריעים אחד לשני ללמוד על ידי מתן משוב רע. בשיעורי שיאצו תלמיד אחד מטפל בתלמיד שני, שנותן לו משוב – ולטענת אנדו אנחנו, כמטופלים, נתנו משוב שהפריע למטפלים ללמוד – וכשהתחלפנו בתפקידים חזרה התופעה מצד אלה שקודם טיפלו.

אל תגידו "לא טוב", "לא נכון", "לא מדויק", הורה לנו אנדו. השתמשו בנוסח הזה, ורק בו: "אם תעשה XXX, יהיה יותר טוב".

הוא התעקש על הנוסח המיוחד הזה, והקפיד עליו – כיפני שדובר אנגלית טובה במבטא מצחיק, הוא הראה כישרון מיוחד לזהות מתי תלמיד ישראלי אומר "לא טוב" לחברו, בעברית, ולהעיר לו על כך. כשאומרים למישהו "לא", זה עוצר אותו, פוגע בו, גורם לו להתחפר בעמדתו; כשאומרים לו "יהיה יותר טוב אם תעשה…", זה מאיץ אותו לשנות.

באחד השיעורים שהעברתי בקורס ידיים טובות, העירה לי תלמידה על זה: "אבל עכשיו מי שמטפל בי מכאיב לי, עכשיו אני רוצה שהוא יעצור! אין לי זמן להגיד לו משפט שלם…"

עניתי שאם עכשיו כואב צריך לעצור את המטפל, אבל מערכת היחסים בין המטפל והמטופל בשיעור לא נגמרת ברגע שהמטפל הפסיק להכאיב – להיפך, בנקודה הזו היא רק מתחילה. המטפל צריך להתחיל ללמוד איך לא להכאיב, והמטופל צריך להנחות אותו איך לעשות זאת – ואת זה צריך לעשות אחרי שהמטופל עצר, פגע, וגרם למטפל להתחפר בעמדתו.

הרי ישראלי שאומרים לו "אל תעשה ככה", תמיד יעשה דווקא ככה; אנחנו רואים את זה על הכביש, לא רק בכל פעם שאנחנו צופרים לנהג שלפנינו שיפנה את הנתיב, אלא בעיקר כאשר צופרים לנו. אנחנו מכירים את זה מהאפסנאי שמסבירים לו שהציוד שהחתים אותנו עליו לא תקין, מהשוטר שמסרב להקל בקנס, מהפקיד שמסרב לאשר במשרד הפנים – וגם, ולא פחות חשוב, מאיתנו – שהתעקשנו ללכת נגדם ראש-בראש.

הגישה שהציע אנדו, גם אם ארוכה יותר, פשוט יותר יעילה. אולי לא בטווח המיידי, אבל בוודאי שבטווח הארוך. עם החבר ללימודים שאיתו אנחנו מתאמנים כרגע, עם הבוס בעבודה, עם הילד שמסרב לסדר את החדר ועם הפקיד בבנק – מערכת היחסים שביננו לא התחילה אתמול ולא תסתיים מייד אחרי שאמרתי לו! (שהוא לא בסדר), אלא תימשך עוד זמן רב. הניסוח של אנדו, שיכול לעבור עריכה כדי להתאימו לכל תחום בחיים, הופך את המצב על פיו – במקום "לא טוב! זה כואב לי!" = מטופל נגד מטפל, בא "בוא נלמד לעשות את זה יותר טוב" – מטפל ומטופל לומדים יחד, הולכים באותו כיוון יחד.

הרמוניה במקום עימות.

————————————-

קורס שיאצו בסיסי – במרכז הישראלי לטאי-צ'י, שיעור הדגמה: יום ו' 27.01.06, 9:00-13:00

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אמיר  On 3 בינואר 2006 at 11:04

    דוד הנושא שהעלית מאוד מזכיר לי את הנושא של תפקידו של אוקה בתרגול אייקידו. באייקידו נותנים חשיבות רבה לתפקידו של אוקה, מקבל הטכניקה. ואנו מנסים ללמד את המתאמנים לקבל את הטכניקה נכון לא פחות מכפי שהם מבצעים אותה.
    קבלה נכונה של הטכניקה משמעה מתן פידבק כנה ואמיתי על הטכניקה לבן-הזוג וזאת על ידי יצירת הזדמנות נכונה לטכניקה, ותגובה טבעית לכוחות שמפעיל הטכניקה מבצע עליך.
    לרוב האנשים יש נטיה לשגות בכך באחד ממספר אופנים, מספר דוגמאות שרלבנטיות לנושא שהעלית הן:
    * להתנגד לטכניקה – כשיודעים מראש מהיא הטכניקה הצפויה, קל להפעיל כוח ולהתנגד לה.
    * להקל יתר על המידה – אנו יודעים מהיא הטכניקה הצפויה ומתנהגים כאילו הטכניקה פועלת עלינו מבלי להתייחס לנעשה באמת. לגישה זו יש מקום לפעמים (כשמלמדים תלמיד מאוד מתחיל), אך ככלל היא מהווה הטעיה מצד אוקה כלפי המבצע שחושב שהוא פועל נכון כשהוא לא.
    * לשנות את ההזדמנות – זו נטיה טבעית שמאוד קשה להתמודד איתה ורבים נוהגים כך מבלי לשים לב. אחרי שתרגלנו סיטואציה מסוימת מספר פעמים ומפילים אותנו בכל פעם מחדש, העצלות דוחפת אותנו לשנות את הסיטואציה לו במעט, למשל שינוי קטן ביציבה מהשענות קלה לפני להשענות קלה לאחור במהלך תפיסה.

    שינוי ההזדמנות וגם התנגדות לטכניקה לגיטימיים בסוגי אימון מסוימים (תרגולי רנדורי – משחק חופשי למיניהם). אך לא בעת תרגול קאטה (כל תרגיל בו ההתנהגות מוגדרת מראש). גם בראנדורי גישת ההתנגדות הכוחנית – " ל א כ ך " כפי שתיאר דויד היא הגישה הפחות טובה והפחות מומלצת – עדיף להתנגד על ידי זרימה עם התנועה והפיכת הסיטואציה מטכניקה כנגדך לטכניקת נגד אותה אתה מבצע.

    הנושא של היפוך הטכניקה ביחד עם נושא הבטיחות הן שתי סיבות שבשלן גם למתאמן עצמו כדאי ללמוד להיות אוקה טוב, מתוך סיבות אגואיסטיות לחלוטין, שאינן קשורות לעזרה שלו לחבריו לקבוצה ולכך שאח"כ יגיע תורם לעזור לו.

    אמיר

    נ.ב.
    אני מתכוון לכתוב תגובה דומה גם בפורום 1262.

    אהבתי

  • מ  On 3 בינואר 2006 at 16:17

    גם כשאני למדתי שיאצו וגם כיום כשאני מתאמן באמנות לחימה וגם כיום כשאני מורה אמנות לחימה אני שם לב שהבן זוג לטיפול / לאימון לא יודע לתת משוב ואיך שהוא הבן ז וג לטיפול / לאימון ממהר להכנס לנעליו של המורה כשבדרך כלל אין לו מושג על מה הוא מדבר.זאב ארליך/אייקידו, לדוגמא אינו מרשה באימונים שלו ללמד אחד את השני כפי שידוע לי .כשבן זוג מנסה ללמד אותי במקום לתת משוב קצר ועניני בן 2 – 3 מילים אני באופן אישי נסגר ולא מעונין לשמוע .יש מורה ויש בן זוג לאימון .מעטים המשובים שהם באמת מפרים

    אהבתי

  • תמי ליבנה  On 3 בינואר 2006 at 16:31

    מאחר בבוקר כתבתי תגובה והיא נעלמה לי ברוח המאמר נשתדל שהפעם התגובה תשאר.

    תמיד תמהתי על השיטה הנגטיבית
    למשל לתלות שלט כאן לא מודעין במקום לכתוב מודיעין למטה משמאל.

    או הבנק סגור
    במקום הבנק פתוח בין שתיים לארבע

    לא לדרוך על הדשא
    במקום אנא לכו על המדרכה

    כמה פעמים שמענו את המשפט …בעצם למה לא
    במקום להגיד פשוט כן!

    אז תקנו אותי אם אני טועה
    חשיבה חיובית היא חשיבה נכונה

    וחשבו על זה…

    שמחה לטוב

    תמי. ליבנה

    אהבתי

  • מ.  On 3 בינואר 2006 at 16:52

    תמי ליבנה את מאד צודקת ! ובענין זה אני חייב לציין שלי מאד נעים לבקר במוזיאונים באירופה ולו רק בגלל השלטים המזמינים את המבקרים לגעת ,להתקרב, לחוש ….שמתי לב שמעטים המבקרים שנענים להזמנות אילמות אלה …מה שמוכיח שמדובר כאן בטריק של הפוך על הפוך של הנהלות המוזיאונים שם .זאת בניגוד ל"לא" המאד שכיח במחוזותינו .לא לגעת , לא להתקרב, לא להשען…לא…לא

    אהבתי

  • לנה  On 3 בינואר 2006 at 18:47

    הי.
    אני אישית מתעצבנת כשבת זוג ליוהו מתחילה להסביר לי מה אני או מה היא לא עשתה נכון… (חוץ מהמקרים בודדים שהיישי או ניושיצו עושות זאת :))
    אני תמיד אומרת משהו בסיגנון: "לא משנה , יאללה, יאללה באוי נתרגל בלי דיבורים"

    שאלה: התנהגות שלי לא נראת לי אופטימלית. האם יש דרך יותר טובה ?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 4 בינואר 2006 at 11:28

    בשביל מה יש מדריך/ה, אם לא בשביל להעיר ולתקן?
    ראיתי שכאשר בן-זוגי עושה טכניקה לא נכון, אחת הדרכים הטובות לתת לו משוב (יש עוד דרכים) היא לקרוא למורה, להגיד ש*אני* לא מצליח, ולבקש ממנו להדגים את התרגיל – עם בן זוגי; מה שקשה לאדם לקבל מעמית-לאימון, הוא יקבל בלי בעיה מהמדריך.

    הגישה של "לא משנה , יאללה, יאללה באוי נתרגל בלי דיבורים" נכונה בחלק מהמקרים, אבל באחרים היא עלולה להיתפס כהתנשאות ואז אנשים נעלבים, ומי שהעלבת לא ירצה להתאמן איתך בפעם הבאה…

    דבר נוסף, חשוב מאוד: אני לא מכיר את הקבוצה בה את לומדת, אבל נראה לי שמאוד כדאי לדבר על זה עם המדריך/ה שלך, אולי בשיחה אחרי השיעור.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 4 בינואר 2006 at 11:30

    תודה על כל ההערות, גם כאן וגם בפורום אמנויות לחימה קלאסיות, שם העלה טאו נקודה דומה לזו של לנה:
    http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=1262&msgid=69044027

    אהבתי

  • לנה  On 8 בינואר 2006 at 11:35

    תודה, דוד, השיחה עם מדריכה התקיימה 🙂 וקיבלתי תשובה מאוד דומה לתשובה שלך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: