Monthly Archives: דצמבר 2005

תמיד הכי בהיר לפני ירידת החושך

רגע אחרי היום הכי קצר בשנה, והימים כבר מתחילים להתארך; רגע אחרי היום הכי ארוך בשנה, והימים מתחילים להתקצר. בשיאו, יין מתחיל להפוך ליאנג, ובשיאו יאנג מתחיל להפוך ליין.

בראיה הסינית, לכל דבר יש מחזוריות; מה שחזק עכשיו יהיה חלש אחר-כך, מה שחלש עכשיו יהיה חזק אחר-כך. אבל נקודת ההיפוך, הנקודה בה החלש הופך להיות חזק ולהיפך, למרות שהיא-היא עיסוקו המתמיד של אמן הלחימה, הרופא, איש-העסקים, האסטרטג הצבאי והפוליטיקאי – נקודת ההיפוך אינה תמיד גלויה לעין.

בתמונה המצורפת מודגמת התנועה אַן, כפי שהיא מבוצעת בטאי-צ'י של יאנג; זו דחיפה קדימה, ובסוף התנועה עומד הדוחף בתנוחה חזקה מאוד. כל כוחו מכוון קדימה, מן הרגליים דרך המתניים אל הכתפיים והזרועות. בתמונה הזו ברור שהנדחף (בלבן) אינו יכול לגבור על כוחו של הדוחף (בשחור). אבל הוא כן יכול למשוך אותו איתו, ולהשתמש בתנופת הדחיפה כדי להוציא את הדוחף משיווי-משקלו; הדוחף מחוייב לגמרי לתנועה, ואין לו יכולת לשנות כיוון ברגע האחרון.

את כוח הדחיפה רואים רק אחרי שהתנועה הגיעה לסופה; כשם שהחודשים הגשומים בשנה הם דצמבר, ינואר ופברואר (מעט לפני, אבל בעיקר אחרי הלילה הארוך בשנה), כשם שהשעות החמות של היום מגיעות אחרי שיא הצהריים, כשם שהשעות הקרות ביותר בלילה הן ממש לפני האור, כך גם בדחיפה – הכוח הפועל עצר לפני שהשפעתו נעצרה.

בעצם, בדיוק בשיא הדחיפה, בשיא כוחו, נמצא הדוחף בנקודה הכי פגיעה שלו.

זו בדיוק הנקודה בה עליו לשנות כיוון, וזו בדיוק הנקודה בה הכי קשה לעשות זאת; וזו בדיוק הנקודה בה תנועה קטנה מאוד מהצד יכולה להשפיע בצורה דרסטית.

כך בדיוק מתנהגים ארגונים כלכליים, מדינות, תנועות חברתיות, אופנות ושאר תופעות אנושיות – רגע-השיא שלהן מכיל את זרעי פורענותן. האימפריה הבריטית הלכה וגדלה במשך מאות שנים, והיתה בשיא כוחה בסוף המאה ה-19; חמישים שנה אחר-כך לא נותר ממנה דבר. כך קרה גם לרומא, לאימפריה הסובייטית, למונגולים ובעצם לכל אימפריה; לא משנה כמה זמן לקח להן לצמוח, כמה היו גדולות, נפילתן היתה ענין פתאומי וברגע שהתחיל – בלתי-נמנע.

שיא הכוח הוא הנקודה הפגיעה ביותר – יוליוס קיסר נרצח על-ידי טובי חבריו, נשיא ארה"ב, האיש בעל ההשפעה הרבה ביותר בעולם, יכול לאבד את משרתו בגלל שימוש בלתי-קונבנציונלי בסיגר, ושחקן מצליח יכול לאבד הרבה מהפופולריות שלו בגלל דבר שאיש לא היה עושה ממנו ענין כשעוד לא היה מפורסם. הרודנים הגדולים ביותר הם גם הפאראנואידים ביותר, אלה הנזקקים לשומרי-ראש, טועמי מזון ושאר אמצעי הגנה, ולרוב כפולים ומשולשים – כי מי ישמור על השומרים?

 

"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר"?

 המסקנה הבסיסית של כל הדיון למעלה, היא שברגע שמישהו אומר "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" – ולא משנה אם בעסקים, בפוליטיקה, בכלכלה או בביטחון – זה הזמן בו צריך לעשות הכל, הכל, כדי לחפש כיווני תנועה חדשים. זה בדיוק הזמן שבו המשך התנועה בכיוון הישן יביא למפלה. דני דה-ויטו, שמגלם בסרט דמות נאלחת למדי, מסביר זאת היטב במונחים כלכליים קפיטליסטיים, אבל אילו בעלי המפעל היו מזהים את נקודת חולשתם בזמן ומחפשים תחומי-התמחות חדשים, לא היה צורך במכירתו ופירוקו.

במונחים שלא מהסרטים, ספינות המפרש הגיעו לשיא טכנולוגי בדיוק כשהתחילו לנצל את הקיטור, מכונות-הכתיבה הגיעו לשיא תחכומן המכני והדיגיטלי בדיוק כשהופיעה המדפסת, והפטיפונים האחרונים שיוצרו היו המעולים שנוצרו אי-פעם. מי שזיהה את הבועה בזמן והעביר את השקעותיו לאפיקים אחרים, ניצל מהמשבר; זה היה נכון גם במשבר מניות הבנקים, גם בבועת הדוט.קום וגם בנדל"ן בטוקיו. אילו מיקרוסופט לא היתה כל-כך אגרסיבית בהגנתה על "חלונות" ועל "אופיס", לא היתה קמה להם התנגדות כל-כך חזקה מצד קהילת הקוד הפתוח (התנגדות שהולכת ומתחזקת ככל שמיקרוסופט מחזקת את התקפתה על קהילה זו). כוחו הרב של יוליוס קיסר הוא שהוביל לרציחתו, והשקעתה הרבה של ברית המועצות בהגדלת כוחה הצבאי היא שגרמה להתמוטטותה הכלכלית. נפוליאון והיטלר היו בשיא כוחם הצבאי כשפתחו את החזית הרוסית, מהלך שעלה להם בהפסד במלחמה. כל ארגון – פוליטי, כלכלי, צבאי – שלא שינה כיוון בזמן, התמוטט.

 

מה שנכון לארגונים נכון גם לאנשים

ספורטאים בונים תכנית-אימונים המיועדת להביאם לשיא כושרם בדיוק בתקופת התחרות; בתקופה זו הם יכולים לבצע מאמצים פיזיים כבירים, הרבה מעבר לנורמלי לא רק עבור האדם הרגיל אלא גם ביחס למה שאותו ספרוטאי מסוגל לבצע בתקופת מנוחה; אבל בדיוק בתקופה הזו, ובדיוק בגלל אותה תכנית אימונים, נמצאת מערכת החיסון שלהם במצב פגיע במיוחד והם רגישים למחלות, פציעות וקשיים רגשיים. כך גם רקדנים מקצועיים.

אל קאפונה נעצר בשיא כוחו על עבירות מס הכנסה; כוחו הרב היה בדיוק הסיבה שהביאה ל"התעניינות" הרבה שהפנה אליו ה-FBI. צורה יותר פשוטה לגרום להתמוטטות עסקיו של קאפונה היתה ויתור על חוק היובש (ועסקיו אכן התמוטטו לאחר ביטול החוק, שנים בודדות לאחר מעצרו), אבל גם בכיוון ההפוך – אילו היה קאפונה משנה כיוון ומשקיע את כספו בעסקים חוקיים, לא היה לרשויות החוק מה להפיל עליו. 

מדונה ידועה ביכולתה לשנות – את הופעתה, את סוג המוסיקה שלה, את דתה – אבל האם מישהו זוכר אלילי-תרבות כמו ריצרד קליידרמן, בוי ג'ורג' או אדם?

הרבה מורים מתחילים ללמד מלאים באידיאלים, ובמשך הזמן נשחקים. היכולת לזהות את נקודת השחיקה ושם לעשות שינוי, נדירה; רובם רק מתחילים להבין זאת כשהם מתחילים לשנוא את מקצועם ותלמידיהם.

 

וכך זה גם בענייני בריאות

האירוע המוחי שעבר אריאל שרון, ראש ממשלה מכהן בתחילת מערכת בחירות, הוא דוגמא מעט קיצונית (אני מניח שרופאיו המליצו לו על יותר מנוחה, שינוי תזונה, יותר פעילות גופנית ופחות מתח בחיים – כלומר שינוי כיוון דראסטי, בדיוק בשלב בו המשך הכיוון הנוכחי עלול לעלות לו בקריירה, אם לא בחייו…), אבל כמה פעמים שמעתם על אנשים שהרופאים אמרו להם דברים דומים? כמה פעמים שמעתם על אנשים שהגיעו להתמוטטות בגלל עומס-יתר? עומס-היתר לא התחיל ברגע הנפילה אלא הרבה לפניו, כמו במקרה של הקש ששבר את גב הגמל – הגמל היה קורס ממילא אחרי כמה קילומטרים, קש או לא קש. הצורך לשנות כיוון הולך ונעשה דחוף יותר ככל שהמצב הבריאותי מחמיר – אבל הנקודה בה היה אפשר לשנות כיוון במאמץ מינימלי, בלי לשאת בתוצאות עומס היתר, נשארת לרוב רחוק מאחור.

אחרי הסיגריה הראשונה הרבה יותר קל להפסיק לעשן מאשר אחרי הסיגריה המאה, והרבה יותר קל להתחיל להקפיד על תזונה ופעילות גופנית לפני שיש עליך עשרים קילו מיותרים. החכמה היא לזהות את הנקודה בה המשך התנופה קדימה תוציא אותך מאיזון – ושם, לפני הנפילה, לשנות כיוון.

 

גם אחרי הנפילה יש מקום לשינוי

 מספרים על רב שהגיעו ושאלו בעצתו, מה לעשות עם האיש שהיה הכי עשיר בעיירה והיום ירד מנכסיו והוא רעב ללחם וגווע מרעב. "מדוע רעב ללחם?" שאל הרב, "הרי יש בעיר מוסדות צדקה לעניים?" הרי האיש היה זה שתרם לאותם מוסדות, אמרו לרב. הוא לא יכול ללכת ולבקש צדקה. "אה", אמר הרב, "אז הוא לא גווע מרעב, הוא גווע מגאווה."

יפן ניצלה את תנופת התבוסה במלחמה כדי להפוך למעצמה כלכלית, ישראל ניצלה את השילומים מגרמניה כדי לחזק את כלכלתה בשנות הצנע, והפלסטינים למדו מאיתנו חקלאות מודרנית ודמוקרטיה מחד, ושיטות חקירה מאידך. ניצולי שואה רבים הגדירו את משפחתם (שהוקמה אחרי השואה) כ"ניצחון על הנאצים", וספרי הביוגרפיות מלאים בסיפורים על אנשים שהמשבר שעברו בחייהם נתן להם את הכוח להכיוון להמשיך ולחיות.

כשם שבתנופה קדימה יש נקודה בה הדחיפה הופכת לנפילה, כך גם בתנופה אחורה יש כוח אותו ניתן לנצל, כמו בתנועת מטוטלת, כדי לחזור ולנוע קדימה. כשם שתמיד הכי בהיר לפני ירידת החושך, כך גם תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

מודעות פרסומת

From Other People's Money: Danny DeVito's Buggy Whip speech

From Other People's Money. Danny DeVito's response to Gregory Peck's impassioned speech.
*************************************************

Amen, and amen, and amen. You have to forgive me. I'm not familiar with the local custom. Where I come from, you always say "Amen" after you hear a prayer. Because that's what you just heard — a prayer. Where I come from, that particular prayer is called "The Prayer for the Dead." You just heard The Prayer for the Dead, my fellow stockholders, and you didn't say, "Amen." This company is dead. I didn't kill it. Don't blame me. It was dead when I got here. It's too late for prayers. For even if the prayers were answered, and a miracle occurred, and the yen did this, and the dollar did that, and the infrastructure did the other thing, we would still be dead. You know why? Fiber optics. New technologies. Obsolescence. We're dead alright. We're just not broke. And you know the surest way to go broke? Keep getting an increasing share of a shrinking market. Down the tubes. Slow but sure.

You know, at one time there must've been dozens of companies making buggy whips. And I'll bet the last company around was the one that made the best goddamn buggy whip you ever saw. Now how would you have liked to have been a stockholder in that company? You invested in a business and this business is dead. Let's have the intelligence, let's have the decencyto sign the death certificate, collect the insurance, and invest in something with a future.

"Ah, but we can't," goes the prayer. "We can't because we have responsibility, a responsibility to our employees, to our community. What will happen to them?" I got two words for that: Who cares? Care about them? Why? They didn't care about you. They sucked you dry. You have no responsibility to them. For the last ten years this company bled your money. Did this community ever say, "We know times are tough. We'll lower taxes, reduce water and sewer." Check it out: You're paying twice what you did ten years ago. And our devoted employees, who have taken no increases for the past three years, are still making twice what they made ten years ago; and our stock, one-sixth of what it was ten years ago.

Who cares? I'll tell ya: Me. I'm not your best friend. I'm your only friend. I don't make anything? I'm makin' you money. And lest we forget, that's the only reason any of you became stockholders in the first place. You wanna make money! You don't care if they manufacture wire and cable, fried chicken, or grow tangerines! You wanna make money. I'm the only friend you've got. I'm makin' you money. Take the money. Invest it somewhere else. Maybe, maybe you'll get lucky and it'll be used productively. And if it is, you'll create new jobs and provide a service for the economy and, God forbid, even make a few bucks for yourselves. And if anybody asks, tell 'em ya gave at the plant. And by the way, it pleases me that I am called "Larry the Liquidator." You know why, fellow stockholders? Because at my funeral, you'll leave with a smile on your face and a few bucks in your pocket. Now that's a funeral worth having!

From Other People's Money: Danny DeVito's Buggy Whip speech

From Other People's Money. Danny DeVito's response to Gregory Peck's impassioned speech.
*************************************************

Amen, and amen, and amen. You have to forgive me. I'm not familiar with the local custom. Where I come from, you always say "Amen" after you hear a prayer. Because that's what you just heard — a prayer. Where I come from, that particular prayer is called "The Prayer for the Dead." You just heard The Prayer for the Dead, my fellow stockholders, and you didn't say, "Amen." This company is dead. I didn't kill it. Don't blame me. It was dead when I got here. It's too late for prayers. For even if the prayers were answered, and a miracle occurred, and the yen did this, and the dollar did that, and the infrastructure did the other thing, we would still be dead. You know why? Fiber optics. New technologies. Obsolescence. We're dead alright. We're just not broke. And you know the surest way to go broke? Keep getting an increasing share of a shrinking market. Down the tubes. Slow but sure.

You know, at one time there must've been dozens of companies making buggy whips. And I'll bet the last company around was the one that made the best goddamn buggy whip you ever saw. Now how would you have liked to have been a stockholder in that company? You invested in a business and this business is dead. Let's have the intelligence, let's have the decencyto sign the death certificate, collect the insurance, and invest in something with a future.

"Ah, but we can't," goes the prayer. "We can't because we have responsibility, a responsibility to our employees, to our community. What will happen to them?" I got two words for that: Who cares? Care about them? Why? They didn't care about you. They sucked you dry. You have no responsibility to them. For the last ten years this company bled your money. Did this community ever say, "We know times are tough. We'll lower taxes, reduce water and sewer." Check it out: You're paying twice what you did ten years ago. And our devoted employees, who have taken no increases for the past three years, are still making twice what they made ten years ago; and our stock, one-sixth of what it was ten years ago.

Who cares? I'll tell ya: Me. I'm not your best friend. I'm your only friend. I don't make anything? I'm makin' you money. And lest we forget, that's the only reason any of you became stockholders in the first place. You wanna make money! You don't care if they manufacture wire and cable, fried chicken, or grow tangerines! You wanna make money. I'm the only friend you've got. I'm makin' you money. Take the money. Invest it somewhere else. Maybe, maybe you'll get lucky and it'll be used productively. And if it is, you'll create new jobs and provide a service for the economy and, God forbid, even make a few bucks for yourselves. And if anybody asks, tell 'em ya gave at the plant. And by the way, it pleases me that I am called "Larry the Liquidator." You know why, fellow stockholders? Because at my funeral, you'll leave with a smile on your face and a few bucks in your pocket. Now that's a funeral worth having!

בשבחי הסודיות, וההנאה שבאי-הידיעה

זאב פוקס כתב על סודות באמנות לחימה, ועורר דיון מענין בין אלה שחושבים שאין מקום לסודות (ושממילא בכלל אין סודות), לאלה שחושבים שיש (סודות ו/או מקום להם).

עומר ברקמן כתב על ההנאה שבאי-הידיעה – על צ'י, אמנויות לחימה ועל הקושי להבין דבר שאינו חלק מהתרבות שלנו.

באופן מוזר שני הקישורים קשורים אחד לשני, כי בתגובות למאמר של עומר יש התייחסות מעניינת לנושא הסודות.

איראן והאיום הגרעיני

אירן והאיום הגרעיני
 
העיתונות הישראלית מלאה בדיונים והצהרות הדנות באיום הגרעיני האירני, שודאי גורמות סיפוק רב לראשי הממשל האירני. כי אנו  מגיבים בדיוק כפי שהאיראנים רוצים שנגיב: מוחים, מגייסים את דעת קהל העולמית, ומאיימים שנפעל לבד – כפי שהם בוודאי צפו. העולם מתייחס אלינו באהדה, אבל אינו מוכן ליותר. ישנם אינטרסים שונים לחוסר תגובה בנידון. מי שהשלים עם העובדה שלהודו ולפקיסטן יש נשק גרעיני מוכן כנראה שישלים עם זה שגם לאיראן יהיה.

וכיצד מוכיחים אצלנו שהמקרה שלנו יותר גרוע? מצטטים את נשיא איראן הדורש את החיסול של מדינת ישראל, ואת דברי מנהיגו הרוחני חמנאי המאשר את תוקף דבריו, וכבר מאיימים שאם המעצמות הגדולות לא יעצרו את איראן נעשה זאת אנחנו. הרמטכ"ל אפילו רומז על הזמן – תוך כשלושה חדשים. מה שהאיראנים רוצים הוא, כמובן, שאנו נעורר פאניקה לפי נוסח דבריהם, אחרת הם לא היו חוזרים ומחזקים את אותו הנוסח הגורם להם גינויים כל כך רבים.

איש אינו שואל את עצמו מדוע האיראנים לא אמרו דבר כזה קודם ופתאום פתחו את הפה? ההסבר הפשוט הוא שבא נשיא חדש לאיראן, שאינו יודע להסתיר את כוונותיו ושינה את הקדימויות של מדינתו. אבל השליט האמיתי איננו הנשיא החדש אלא האייטוללה חמנאי הותיק, והוא אישר את דברי הנשיא שלו. האיראנים ידועים בזהירותם הרבה. הם אינם מפרסמים את כוונותיהם ואת סודותיהם. מנהגם הוא לפעול מחוץ לארצם בעזרת בני ברית זרים תוך הכחשת האחריות איראנית – כמו אצלנו בעזרת חיזבללה, הג'יהאד האיסלמי והחמאס. עד כה הם הצליחו בזה: כשסוכניהם פוצצו שני בניינים בהפרש של זמן בארגנטינה (השגרירות הישראלית ומרכז יהודי) לקח לגורמים מקומיים שנים לגלות שיד האיראנים במעשה. גם ישראל לא הגיבה על מקרים אלה בפעולה משלה, למרות שחשדה למי היה העניין בכך.

אז מדוע כעת הם מצהירים שחובת כל המוסלמים ושלכם בתוכם היא לחסל את מדינת ישראל? מדוע הם אפילו רומזים שעל גרמניה ואוסטריה להעניק לישראל שטח משלהם ולהעביר לשם את כל יהודי ישראל – כפיתרון המניח את דעתם? אולי הם כבר בחרו עם מי לריב באירופה?

האיראנים מתחילים בהעשרת אורניום, שלב בייצור נשק גרעיני, והם רוצים להרגיע את העולם: אין לנו כוונות לפגוע בארצות אחרות, רק אל תפריעו לנו לחסל את ישראל. האם יש בעולם גורמים שהתפתחות כזאת מסוגלת להרגיע אותם? לא כדאי לנו לעשות חשבון, אבל יש ארצות רבות שיש להן אינטרס בהמשך אי-העשייה כעת. ארה"ב מחפשת דרכים לצאת מהתסבוכת העיראקית ואיננה פנויה לחזית נוספת. רוסיה מספקת לאיראן כור גרעיני, ציוד נוסף, טילים להגנה מטילי שיוט ומומחים בתחומים רבים. היא רוצה להיות שוב מעצמה שמתחשבים בה ומבקשים ממנה שתחדל מלצייד את איראן ביכולת "הגנתית". סין וקוריאה הצפונית עוזרות לאיראן להוסיף טווח לטילים שלה וסין זקוקה להבטחת הנפט האיראני בתמורה. ארצות רבות נוספות זקוקות לנפט האיראני ויודעות שבלעדיו מחירי הנפט בעולם יעלו יותר ויותר. נוצר מצב שבו לא צפויים מעשי מניעה רבים, למרות שדיבורים וודאי לא יחסרו.

הזהירות מחייבת אותנו להתמודד מיד עם החומרה הקיצונית של האיום האיראני, אבל אם איננו רוצים להיות מרומים צריך לדבר בנוסח שונה מתגובה ישירה לדיבורים האיראניים. ראשית, צריך להבהיר שהאיראנים יודעים לחשב את מעשיהם והם לא יתקיפו גרעינית מדינה שתגיב מיד במכת נגד גרעינית משלה. ישראל היא גם המדינה היחידה שיש לה כבר טילים נגד טילים מבצעיים, שיכולים לחסל על גבולותיה טילים המתקרבים מאיראן. שנית, לאיראן יש כבר טילים שיכולים להגיע לכל מקום בישראל ובמזרח התיכון. אז למה הם מנסים להאריך את טווח טיליהם כדי שיכסו את כל בירות אירופה? אם זה לא מעיד על מטרותיהם הנסתרות אז מהי משמעות מעשיהם?

בעולמנו הנצפה ע"י לוויינים, ברגע שמדינה שולחת טיל לטווח רחוק כל העולם יודע לא רק לאן פניו מועדות אלא גם מאיפה הוא בא. לכן טילים גרעיניים הפכו לנשק מובהק של מכת נגד פוטנציאלית. אז את מי באירופה רוצים האיראנים להפוך לבני הערובה? נשק גרעיני קיים כבר שישים שנה. מאז ההתקפה על יפן ב-1945, כל המדינות בעלות יכולת גרעינית לא השתמשו בה אלא שמרו עליה למכה שנייה. האם איראן מתכננת לחרוג מכלל זה? איראן כבר מדברת על הצורך בחיסול מדינת ישראל, אבל בדמונולוגיה של קיצוניים השיעים ישראל היא רק "השטן הקטן", כאשר "השטן הגדול" הוא אמריקה. לכן פגיעה בישראל היא טאקטיקה כאשר חיסול תרבות המערב, המאיימת לדעתם על אורך חיים האיסלמי, הוא האסטרטגיה.

הדרך שנבחרה על ידי כל הקיצוניים האיסלמיים לפגיעה במערב היא  פעולות טרור. הם גילו שהמערב מאד רגיש ופגיע לפעולות כאלה וניתן בעזרתן להוציא אותו משיווי משקל וליצור בו אנדרלמוסיה. יתרון נוסף הוא שקשה להוכיח שמקור פעולות הטרור הוא במדינה מסוימת. אירן עשתה ניסיונות בתחום זה בישראל וארגנטינה, על ידי הפעלת בני ברית טרוריסטיים מקומיים. חוץ מישראל שום גורם מדיני אפילו לא מדבר נגדה בשפת עונש כשלהוא. הצלחה בעבר היא נימוק משכנע למדי. תראו את ארצות המערב: לאחר פעולות טרור ספורות הוגבר בהן הפיקוח על הקהילות המוסלמיות, שמעורר בתוכן רגשות אפליה ושיקל על גיוס הצעירים לפעולות טרור נוספות בעתיד. חופש התנועה האווירית הוגבל ע"י בדיקות קפדניות. חירויות הפרט הוגבלו לצרכי חקירה אנטי טרוריסטית. בכל מקום ציבורי בודקים את התיקים. כל זה כנגד טרור קונבנציונאלי. אורך חיים המערבי כבר השתנה בהשפעת הטרור.

מה יהיה כאשר תתחיל הפצת פצצות אטום לקבוצות טרוריסטיות בעולם? האיראנים יטענו שישראל היא שמפיצה את הפצצות הללו – כי הרי ישראל לא הותקפה גרעינית. אפשר גם להחשיד את פקיסטן (שבזמנו מכרה את סודותיה הגרעיניים לאיראן), את המאפיה הרוסית וכך הלאה – הרוצה  לשקר ירחיק עדותו. כאשר בכל זאת יחשדו באיראן היא תוכל "לרמוז" שיש לה טילים בעלי טווח מספיק לחסל את כל בירות אירופה, ומי שיפגע בה יגרום לה להגיב לפי שיקוליה.

כל זה עשוי להתגשם בטווח של שנים רבות, אבל לעצור את התהליך אפשר רק בטווח קצר הרבה יותר. דברי אנשי הביטחון הישראליים, שישראל תהרוס את הפוטנציאל הגרעיני האיראני ואפילו בעוד שלושה חדשים מזכירים את הבדיחה על הצועק: "תחזיקו לי את הידיים – אחרת ארביץ לו"; איראן היא ארץ רחוקה וגדולה, אין לנו שדות תעופה קרובים אליה, תדלוק אווירי הוא תהליך פגיע למדי. הציוד האיראני להפקת אורניום מועשר נמצא ברובו מתחת לאדמה. פגיעה קונבנציונאלית בכורים לא תספיק שם כמו שהספיקה בעיראק.

הארץ היחידה שמסוגלת טכנית לחסל את היכולת הגרעינית האיראנית היא ארה"ב, ולה יש כעת בעיות אחרות בראש. לדעתי כדאי יותר למדינתנו להבהיר לעולם שהסכנה הגרעינית מאיראן היא לא רק לנו, אלא אף יותר למדינות מערב אירופה, החסרות נשק גרעיני.

מרדכי כפרי, קיבוץ גל און
(מאמר זה נכתב ע"י מרדכי כפרי, וכל הזכויות שמורות לו)

מישהו בתפוז צריך לעוף

אני כותב בפורומי אמנויות לחימה ורפואה משלימה בתפוז כבר שנים. ניהלתי שלושה מהם. בשלושתם מצאתי חברים, בשלושתם אני רואה סוג של בית. אני מבין שתפוז מתקיים בזכות הכסף שמשלמים מפרסמים, אבל אני מצפה מתפוז שלא יזרוק לי פורנוגרפיה בחלקים בהם מסתובבים ילדים ונוער.

רציתי היום להדפיס הודעה מפורום אמנויות לחימה קלאסיות – פורום שאין כלום בינו לבין פורנוגרפיה. קליק על "הדפס" פתח חלון בו ראיתי הודעה בסגנון "עוד חמש שניות תועבר אל הדף שביקשת" (או נוסח דומה), ובינתיים ראיתי פרסומת ובה גבר העומד מאחורי אישה לבושת ביקיני שולח יד ומלטף לה את השד.

הפרסומת היתה לאתר כלשהו שגם הוא, למיטב הבנתי, אינו קשור לפורנוגרפיה.

אני עובד בבתי ספר, ומפנה תלמידים – בני נוער – לפורומי אמנויות הלחימה בתפוז, למצוא חומר, ענין וקהילה.
לא זה מה שאני מתכוון שהם ימצאו שם!

הגשתי מחאה לגורם אחראי בתפוז, ובסביבות שלוש אחה"צ קיבלתי הודעה ש"לאחר צעקות אינספור, אחראי מחלקת הפרסום הודיע שפרסומת הציצי…" ירדה מהאתר. אין לי מושג מי הוא אחראי מחלקת הפרסום בתפוז, ואני לא רוצה לפגוע בפרנסתו של איש, אבל מי שאחראי על העלאת הפרסומת הזו לחלקים באתר בהם מסתובבים ילדים ונוער, בשעות הבוקר, צריך לעוף.

שוב – אני מבין שבלי פרסומות אין תפוז. אני מבין שסקס מוכר, ושאנשים מסתכלים על פרסומת עם אישה יפה יותר מאשר על פרסומת עם כלב יפה – אבל הפרסומת הזו עברה כל גבול. זה לא היה ארוטי, זו היתה פורנוגרפיה בוטה.

הערה אחת למגיבים – אני אמחוק כל הודעה שתכלול אזכור של האתר שהפרסומת הזו כיוונה אליו. גם שם מישהו צריך לעוף, ואין לי שום כוונה לתת להם פרסום חינם באתר שלי.

קצרים

"החכם והתם" כתב על הגשקו הראשון שלי.

 WaveGal, חתולאי וקשת (בין שאר כישוריו), סיפר שהעלו קיוּדוֹבלוג.

דיון בפורום אמנויות לחימה בתפוז הזכיר לי שכתבתי שאמנות לחימה אינה הגנה עצמית.

ורק למי שעוד לא ראה, קורס ידיים טובות.

ארליכית שאלה איך להתמודד עם הקשיים בלימוד; התשובה של איתן בן-מאיר נכונה, כנראה, לא רק לאמנויות לחימה אלא לחיים בכלל.

"זו לא כפיה דתית", אמר יוסי שריד

סיפור ששמעתי מתלמיד בישיבת חב"ד בקרית גת, מאיר את יוסי שריד באור שונה מהרגיל.
יוסי שריד, כידוע, מלמד אזרחות בבית-ספר בשדרות. ליד אותו בית-ספר, עמדו יום אחד תלמידי ישיבת חב"ד, והזמינו עוברים ושבים להניח תפילין. תלמידי בית הספר יצאו, יחד עם המורה יוסי שריד, בסיום הלימודים, ראו את החב"דניקים ואמרו לו: "תראה, תראה, כפיה דתית!"
"זו לא כפיה דתית, זה נסיון לשכנוע", אמר יוסי שריד, ניגש לדוכן החב"דניקים, והניח תפילין.

על שריד, שפרש לאחרונה מהפוליטיקה, אמרו כבר הרבה. אני זוכר לו שבשעה שכל השמאל בישראל רתח על אריק שרון שלא פרש מהפוליטיקה אחרי פרסום מסקנות ועדת החקירה לענין סאברה ושאתילה, הוא קם ואמר שכחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא קרא את  החלק הסודי של הדו"ח, ושאין שם ראיות המרשיעות את שרון (לפחות, לא יותר ממה שפורסם בחלק הגלוי של הדו"ח).

נדיר למצוא פוליטיקאי שמגן על אויבו בשם האמת.
נדיר לא פחות למצוא אצלנו פוליטיקאי שפרש בלי שנתגלתה קופת שרצים הקשורה אליו.

אפשר להגיד עליו הרבה, ובטח עוד יגידו, אבל על שני אלה, לפחות, הוא ראוי להערכה.

"זו לא כפיה דתית", אמר יוסי שריד

סיפור ששמעתי מתלמיד בישיבת חב"ד בקרית גת, מאיר את יוסי שריד באור שונה מהרגיל.
יוסי שריד, כידוע, מלמד אזרחות בבית-ספר בשדרות. ליד אותו בית-ספר, עמדו יום אחד תלמידי ישיבת חב"ד, והזמינו עוברים ושבים להניח תפילין. תלמידי בית הספר יצאו, יחד עם המורה יוסי שריד, בסיום הלימודים, ראו את החב"דניקים ואמרו לו: "תראה, תראה, כפיה דתית!"
"זו לא כפיה דתית, זה נסיון לשכנוע", אמר יוסי שריד, ניגש לדוכן החב"דניקים, והניח תפילין.

על שריד, שפרש לאחרונה מהפוליטיקה, אמרו כבר הרבה. אני זוכר לו שבשעה שכל השמאל בישראל רתח על אריק שרון שלא פרש מהפוליטיקה אחרי פרסום מסקנות ועדת החקירה לענין סאברה ושאתילה, הוא קם ואמר שכחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא קרא את  החלק הסודי של הדו"ח, ושאין שם ראיות המרשיעות את שרון (לפחות, לא יותר ממה שפורסם בחלק הגלוי של הדו"ח).

נדיר למצוא פוליטיקאי שמגן על אויבו בשם האמת.
נדיר לא פחות למצוא אצלנו פוליטיקאי שפרש בלי שנתגלתה קופת שרצים הקשורה אליו.

אפשר להגיד עליו הרבה, ובטח עוד יגידו, אבל על שני אלה, לפחות, הוא ראוי להערכה.

לא היתה לאיראנים תכנית גרעין גם שלשום?

ולפני שבוע? חודש?
מה נזכרו בה דוקא עכשיו?
אה, שכחתי, פרץ הכניס לבחירות את "התחום החברתי", היו צריכים להזכיר לכולנו איפה אנחנו חיים.
שרון לבנון, נתניהו עם המנהרה…

רק שלא יכניסו אותנו למלחמה בשביל זה.