"אמנות" או "שיטה"?

בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז עלתה שאלה, האם הייתם מלמדים ערבי אמנות לחימה? השאלה זכתה להרבה תגובות שבעיקרן נעו בין זועמות לציניות. תגובתי (ערוכה): "אמנות לחימה מלמדת להימנע מאלימות. אם יש מישהו בעולם שהייתי רוצה שיימנע מאלימות, אלה האויבים שלי."

רפאל הגיב בשאלה: "אמנות לחימה מלמדת להילחם. אפשר לקחת את קובץ הידע, הערכים, התכונות והיכולות המוקנים והמלוטשים בתרגול ולהשתמש בהם כדי לעשות ממישהו רוצח יעיל. אפשר לתעל אותם לכיוון של גיבור הכובש את יצרו ומיטיב עם זולתו. חסרים אנשים שליליים (ונסכים לרגע על ההגדרה, נניח), ששולטים ברמה גבוהה באמנויות לחימה?"

 שהתחילה דיון על ההבדל (הסמנטי) בין המונח "שיטת לחימה" למונח "אמנות לחימה".

אפשר לקרוא את הדיון שם, הוא עדין מתפתח; אבל רציתי להביא מתוכו את התגובה שלי לשאלה של pzirpim, ש(נכון לעכשיו) ממצה את עמדתי בנושא:

לא אכפת לי איך אדם קורא למה שהוא מלמד – אמנות, שיטה, טכניקה, מהשלאיהיה. אם הוא מלמד להילחם ולא מלמד להימנע מאלימות, זה רע. נקודה.

נושא אחר לגמרי, אקדמי אולי, הוא החלוקה ל"אמנות", שיטה", "סגנון" וכו'.לדעתי, אם כל מה שאדם מלמד זה יכולת טכנית, ללא איזהשהו  קוד מוסרי, הוא לא מלמד אמנות לחימה ולא מלמד אמנות בכלל, לפחות לא במובן של "דרך". ברור לי שיהיו הרבה שלא יסכימו איתי, ואפשר לפתוח גם על זה דיון, אבל כבר היו רבים.

כתבת:
ברי שאפשר להסכים שיש על אדם חובה במצבים מסוימים לא להעניק כלים העלולים להיות מנוצלים לרעה. האין חובה זו מוכלת גם על מי שמלמד "שיטות לחימה". (אני מניח שהיה צריך להיות שם ?)
נדמה לי שעניתי על זה למעלה: לא משנה מה הוא מלמד, אם הוא לא מלמד הימנעות מאלימות זה רע.

מעבר לכך, להרבה שיטות/סגנונות שבאו מהמזרח יש קוד התנהגותי כלשהו, חלקו נובע מהתרבות ממנה יצאו וחלקו הוראות מפורשות של מורה זה או אחר, וראה גם כתבים דומים של אואשיבה, פונאקושי, קאנו ואחרים. ברור שהמורים האלה לא ראו בטכניקה שלימדו חלק נפרד מהקוד ההתנהגותי שלימדו.

לעומתם, בקרב מגע נהוג להצהיר במפורש ש"כאן אין פילוסופיה", רק טכניקות יעילות; עד כמה שאני יודע, אימי ליכטנפלד הכניס הוראה מפורשת להיזהר באימונים רק אחרי מקרה באירופה בו שוטר שהדריך ניסה לפגוע בו בכוונה (מעבר לנדרש באימון). יתכן שאני טועה, ואשמח לתיקון, אבל ברור שמי שגדל באווירה כזו עשוי ללמד להימנע מאלימות ועשוי שלא; זה יהיה יותר תלוי במה שהביא מהבית מאשר במה שהביא מהדוג'ו.

לדעתי, אם אין קוד התנהגותי שהוא חלק אינטגרלי מהשיטה, זו לא "אמנות לחימה" (שוב, אמנות במובן של "דרך") אלא אוסף טכניקות עם מכנה משותף כלשהו. לכן, לשיטה שיש לה קוד התנהגותי כזה (ואפשר גם לקרוא לכך "שאיפה לעיצוב האישיות") אני קורא "אמנות לחימה", ולשיטה שאין לה קוד כזה (במיוחד אם מוריה מצהירים שאין להם שום יומרה חינוכית מעבר ללימוד יכולת לחימה), אני קורא "שיטת לחימה".

ושוב, ברור לי שיהיו כאלה שלא יסכימו.

 

הרעה טכנית: בגלל הכנות לחתונה, כנראה שלא אהיה כאן באופן סדיר בימים הקרובים; תרגישו בבית, אבל תזכרו שאין כאן מי שינקה כרגע.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: