Monthly Archives: אוגוסט 2005

צניעות של שיפוצניק

בשבועות האחרונים יצא לי לעבוד הרבה בשיפוצים, מה שהזכיר לי שבאחד הגשקואים עם מאסטר וונג פו-לאי הגיעו איתו שני תלמידים שלו, שהתחילו ללמוד אצל מאסטר וואנג שו-צ'ין ואחרי מותו עברו אל וונג פו-לאי; מה שנקרא "ותיקים". אילו הייתי צעיר בעשרים שנה הייתי צריך להגיד כאן "כבוד!", או משהו דומה…

אחד מהשנים היה מורה, שידע מעט אנגלית; השני ידע עוד פחות אנגלית ממנו, והיה קצת קשה להבין מה הוא עושה בחיים. מי שדיבר איתו הצליח להבין שיש איזה בנין של 10 קומות בטאיצ'ונג (העיר ממנה בא מאסטר וונג, בטאיוואן), שבו הוא אחראי על שיפוצים או תיקונים; או שבבנין הזה יש קומה שהיא "שלו", באחריותו.

מאסטר ניר, שאירח את המאסטר ואורחיו בביתו, סיפר כמה פעמים שהאיש עוזר (בלי שיתבקש) בכל מיני דברים קטנים בבית, החל מטיאטוא של המדרכה בחוץ ועד להחלפת מנורה שנשרפה; הוא הדגיש את הצניעות של האורח, שבעצם היה אמור לקבל יחס טוב ומכובד ובמקום זה נותן יחס טוב ומכובד.

אצלנו, בין התלמידים שניסו לתקשר עם האורח,אמרו "טוב, נו, הוא שיפוצניק…", או איש תחזוקה, או משהו כזה, ועברו הלאה.

למאסטר ניר לקח זמן להבין שאנשים רציניים כשאומרים "שיפוצניק"; הוא תיקשר עם האורחים ביפנית, דרך המאסטר, ולא נזקק לתרגום העילג של מאותגרי-האנגלית. כשהבין, סיפר שהאיש הוא "שיפוצניק" בערך כמו שסולל-בונה "שיפוצניק"; הבנין בן עשרת הקומות בטאיצ'ונג הוא המשרדים של החברה שלו, והקומה ש"באחריותו" זה המשרד הפרטי שלו.

והאיש הזה, שמחזיק חברת בניה ושיפוצים ענקית, התנהג, בהיותו אורח של מאסטר ניר, כאדם צנוע ושמח לעזור, שכל פעם רואים אותו עושה משהו אחר לעזרת הבית, ביוזמתו ובלי שמישהו ביקש ממנו: פעם מגרז דלת שקצת חורקת, פעם מותח חבלי-כביסה, פעם מנקה לכלוכי-יונים, פעם זורק זבל…

כל פעם שאמרו לו שהוא באמת לא צריך, שזה בסדר, הוא אמר "כן, כן" בחיוך, והמשיך.

נו, מה אתם כבר רוצים, שיפוצניק…

🙂

סדר טיפול בשכיבה על הצד

רשימה זו מיועדת לתלמידי קורס ידיים טובות בלבד, כתזכורת. מי שלא למד שיאצו בצורה מסודרת וינסה לטפל לפי המתואר כאן, עלול לפגוע במטופליו. בכל מקרה יש להפעיל שיקול דעת, לא להכאיב למטופל ולא לגרום לאי-נוחות; יש לזכור שלחלק מהאנשים לא נוח להתלונן ויש "לשאוב מידע" גם כשהמטופל אינו רוצה להגיד שלא נוח לו. בהמשך אוסיף תמונות. כדאי גם לזכור שברשימה זו יתכנו טעויות.

סדר הטיפול בשכיבה על הבטן נמצא כאן

סדר הטיפול בשכיבה על הצד:

 (כל דבר עושים פעמיים! כל דבר עושים פעמיים!

1.  "וויש" מהשכם השמאלית (הגבוהה) עד לקצה הרגל השמאלית (הגבוהה) של המטופל.

2.  יאנג של ירך שמאל (הגבוהה): הכנה: המטפל בחצי-כריעה, רגל שמאל מעבר לרגלו השמאלית של המטופל. יד ימין (התומכת) של המטפל על אגן/ישבן המטופל, יד שמאל (העובדת) לוחצת/מחבקת/מותחת את הירך מהאגן אל הברך, שלוש לחיצות.

3.  יאנג של שוק שמאל: מתאימים את המנח, יד ימין (התומכת) של המטפל על הירך מעל לברך, יד שמאל (העובדת) לוחצת/מחבקת/מותחת מהברך עד לקרסול, שלוש לחיצות.

4.  יאנג של כף-רגל שמאל: יד ימין (התומכת) של המטפל מעל לקרסול, יד שמאל (העובדת) לוחצת/מחבקת/מותחת מהבהונות אל הקרסול, שלוש לחיצות וסחיטה.

5.  יין של ירך ימין (הנמוכה): יד ימין (התומכת) של המטפל על אגן/ישבן המטופל, יד שמאל (התומכת) על שוק ימין (הנמוך), ברך ימין (העובדת) של המטפל לוחצת על הירך, שלוש לחיצות מהמפשעה עד הברך, הידיים "מותחות" את הרגל. (זהירות! כמה שיותר קרוב לברך – יותר רגיש!)

6. יין של שוק ימין: יד שמאל (התומכת) על כף-רגל ימין, מותחת בהמשך לרגל; יד ימין (העובדת) על השוק, לוחצת/מחבקת/מותחת מהברך אל הקרסול, שלוש לחיצות.

7. יין של כף-רגל ימין: יד ימין (התומכת) על הקרסול, יד שמאל (התומכת) על הקרקע לידו, ברך שמאל לוחצת על קשת כף-הרגל לכיוון הראש, שלוש לחיצות מהעקב אל הבהונות.

8. מתיחה דרך רגל ימין לכל הגוף (למתוח את עמוד השדרה), עד הראש.

9. צד שמאל של הראש: הכנה: המטפל בחצי-כריעה, כשצידו השמאלי צמוד למטופל. שתי ידי המטפל על ראש המטופל, אחת על כל קו. קו ראשון, מצידה הקדמי של האוזן; קו שני, מצידה האחורי של האוזן; שלוש לחיצות לכל קו, למתוח את כל הגוף עד הרגל. הלחיצות עם כרית-כף-היד, אבל כל היד צמודה לראש המטופל.

10. צוואר: הכנה: המטפל בחצי-כריעה או כריעה, כשצידו השמאלי צמוד למטופל, וידו השמאלית (התומכת) "אוספת" את כתפו השמאלית של המטופל. קו ראשון: מתחת לזווית הלסת עד לעצם הבריח. קו שני: מתחת לאוזן, עד לחיבור צוואר-כתף. קו שלישי: מהשקע שבבסיס הגולגולת מאחורי האוזן, עד לשכם. הלחיצות מתבצעות עם יד ימין, שלוחצת/מחבקת (לא מותחת!) את הצוואר בזמן שיד ימין מותחת את הכתף אחורה.

11. כתף: שריר הטרפז: מסאז' תוך כדי מתיחה לכיוון הרגליים, עם שתי הידיים, שלוש לחיצות מחיבור צוואר-כתף ועד לקצה השריר.

12. גב: הכנה: המטפל כורע כשפניו אל המטופל, ברך ימין מול הכתף, ברך שמאל מול הישבן, הידיים בצורת W.

13. גב: קו ראשון: כסנטימטר מעל לעמוד השדרה, ב"שקע" שבין חוליות עמוד השדרה לשריר שלאורך הגב, עד (כולל) לעצם העצה (לחיצות על ארבעת השקעים בסקרום).

14. גב: קו שני: מצידו השני של השריר שלאורך עמוד השדרה, עד (כולל) עצם העצה (שלוש-ארבע לחיצות מסביב לסקרום). בגב התחתון עוברים לחצי-כריעה.

15. גב: קו שלישי: מסביב לשכם, אפשר כשידו השמאלית של המטופל מאחורי גבו.

16. יאנג של היד: הכנה: יד שמאל של המטופל מונחת על צד גופו, המטפל בעמידת-כריעה כשפניו אל רגלי המטופל. צידו הימני של המטפל צמוד אל גב המטופל. יד שמאל (התומכת) של המטפל על פרק-כף-היד של המטופל, יד ימין (העובדת) לוחצת/מחבקת/מותחת מהכתף למרפק שלוש לחיצות, מהמרפק לפרק כף-היד שלוש לחיצות. בכל לחיצה מתיחה עד הראש.

17. יין של היד: באותה התנוחה, הופכים את כף-ידו של המטופל כך שצד היין למעלה.

18. מתיחה של היד כלפי מטה.

19. "כיף לכתף" (רוטציות לשכם): הכנה: המטפל כורע בסייזה" כשצידו השמאלי צמוד אל המטופל. ידו השמאלית של המטפל עוברת מתחת לזרועו של המטופל וחובקת את הכתף מלפנים; ידו השמאלית של המטפל על שכם המטופל; הידיים לוחצות אחת-אל-השנייה. שלושה סיבובים קדימה->למעלה->אחורה->למטה, שלושה סיבובים אחורה->למעלה->קדימה->למטה.

20. רוטציות לזרוע: הכנה: יד ימין של המטפל תומכת בשכם של המטופל; יד שמאל של המטפל אוחזת בפרק-כף-היד של המטופל כך שהיין (החלק הלבן) של יד המטופל פונה למעלה. שלושה סיבובים קדימה->למעלה->אחורה->למטה. להיזהר(!) על גבולות התנועה של הכתף! הרוטציות מתבצעות תוך מתיחה החוצה. אם ידו של המטופל ארוכה או כבדה מדי, אפשר לאחוז בה יותר קרוב למרפק.

21. מתיחה של היד אל מעבר לראש: הכנה: המטופל בחצי-כריעה מעבר לראשו של המטופל, יד ימין של המטפל מצמידה את  גב-פרק-יד שמאל של המטופל אל ירך ימין של המטפל, יד שמאל של המטפל תומכת באגן המטופל. מותחים רק פעם אחת!

22. מתיחה של היד ב-90 מעלות לגוף ("חצי ישו"): הכנה: המטפל בעמידת-סייזה כשפניו אל המטופל, מצמיד את גב- יד המטופל אל חזהו ונמתח למעלה (ראש לכיוון התקרה). מותחים רק פעם אחת!

ההמשך בשבועות הבאים, בינתיים אחרי הטיפול בכתפיים ממשיכים עם הרגליים עד לסיום.

שלוש שנים

קשה בלעדיך, אמא.
הזמן שעבר לימד לא לדרוך על הפצע הזה, להיזהר איתו, אבל לא ריפא אותו.
קשה לבקר בקבר, לראות את המצבה.
כשהייתי ילד דיברו על הרחבת בית הקברות.
כשהייתי נער כבר קברו אנשים בהרחבה.
כשהשתחררתי חפרתי שם קבר בעצמי.
קברנו שם את ניצי, את גל, את אברהם בריק, את אמיר… ואותך.
לפני שלוש שנים היית הקבר האחרון (כמה קשה לכתוב את זה…).
היום כבר היו שם עוד שניים.
ההזדקנות היא תהליך בו יותר ויותר אנשים שהיכרת, מתים.
עוד שעה נעלה לקברך, כל המשפחה.
המון משפחה יש לך, ואת כל-כך חסרה כאן…
עוד שבועיים אני מתחתן, עם אישה שמעולם לא פגשת.
החיים נמשכים, ואת לא.
נוחי בשלום, אמא.
זכרך ברוך, ואהוב, תמיד.

מכתב עצוב

זיו אומן, שכתב את אמפתיטיס, שלח אלי מייל:

שלום דוד.

אני כותב לך בגלל שכואב לי, אני לא מצפה שתפרסם את דברי- הם פחות מאחדים ו"ממלכתיים" מקטע ה"אמפתיטיס".

אני כותב לך בזמן שקשה לי, גוש קטיף מפונה, אחותי הייתה בין השבח"ים בבית הכנסת בנווה דקלים. אני לא יודע אם היא יצאה לבד או שנשאו אותה בידיים- אבל היא לא הייתה אלימה.

אני כותב בזמן שאנשים מאבדים כמעט את כל היקר להם- ולא מדובר בסתם בית. מדובר בבית שרובם בנו במו ידיהם, מדובר בחלום שקרס, בהרגשת הפניית עורף מצד המדינה. מצד העם.

אני כותב גם לאחר שאדם תושב ההתנחלות שבות רחל רוצח ארבע אנשים (פלסטינים), לאחר שנערים מתבצרים על גג בית הכנסת בכפר דרום ומנהגים באלימות כלפי שוטרים.

אבל למרות זה, הדבר ששבר אותי היה העובדה שצפיתי בטלוויזיה ובתוך עשר דקות שמעתי שלשה מגישים \ מרואיינים חילונים אומרים "החברה הדתית צריכה לעשות חשבון נפש".

אני מסכים. אנחנו אכן צריכים לעשות חשבון נפש. אנחנו עשינו- ועדיין עושים הרבה טעויות, אני מניח שלרובם אנו אפילו לא מודעים. יש בנו שוליים מסוכנים (למרות שהם פחות מסוכנים ממה שנדמה), יש בנו הסתגרות, ועוד דברים…

מה שכואב הוא שמעולם לא שמעתי את המראיינים \ מרואיינים החילונים אומרים "אנחנו בתור חברה חילונית צריכים לעשות חשבון נפש". מאוד קל לדפוק על הלב של השני וזעוק "אשמתם, בגדתם…" הרבה יותר קשה להסתכל פנימה ולראות את בעיית האלימות לא בתור בעיה פרטית של החברה הדתית, אלא כנגע לאומי שיש לבצע חשבון נפש כלל חברתי בקשר לגורמים לו ולהתמודדות איתו. החברה החילונית רואה את האלימות כנגע- אבל לא כזה שמצדיק חשבון נפש. החברה מעדיפה טיפול סימפטומטי. אקמול לחולה סרטן אם תרצה. אותם הדברים תקפים לגבי הסמים, הסחר בנשים, אונס ועוד…
<!–
D(["mb","
\r\nהבעיות בחברה הדתית הן אותן הבעיות שבחברה החילונית- רק הטון והדקויות שונים. אלא שהחברה החילונית (לפחות בתקשורת) מעדיפה לא לשאול שאלות נוקבות על דרך החיים החילונית.
\r\nלדתיים הכי קל לעשות חשבון נפש, הרי כולם עוזרים לנו. השגיאות המהותיות שלנו מתנוססות בראש חוצות וכולם אומרים לנו לעשות חשבון נפש.
\r\nאולי החטא שלנו הוא שאנו לא מעיזים לומר (כלפי חוץ) שגם החברה החילונית צריכה חשבון נפש.
\r\nלא נחיה יחד בחברה מתוקנת אם לא נשב יחד ונעשה חשבון נפש כולל.
\r\n 
\r\nלכן אני עצוב ומפחד.


Walla! Mail – get your free 3G mail today

",0]
);
D(["ce"]);
D(["ms","d20"]
);

//–>

הבעיות בחברה הדתית הן אותן הבעיות שבחברה החילונית- רק הטון והדקויות שונים. אלא שהחברה החילונית (לפחות בתקשורת) מעדיפה לא לשאול שאלות נוקבות על דרך החיים החילונית.

לדתיים הכי קל לעשות חשבון נפש, הרי כולם עוזרים לנו. השגיאות המהותיות שלנו מתנוססות בראש חוצות וכולם אומרים לנו לעשות חשבון נפש.

אולי החטא שלנו הוא שאנו לא מעיזים לומר (כלפי חוץ) שגם החברה החילונית צריכה חשבון נפש.

לא נחיה יחד בחברה מתוקנת אם לא נשב יחד ונעשה חשבון נפש כולל.

לכן אני עצוב ומפחד.

=====================================================

עד כאן מכתבו של זיו.

אחותי חב"דניקית, אחד מילדיה היה בבית-הכנסת (השני) בנווה דקלים. הוא לן עם רק חב"דניק בנווה דקלים, וב-6 בבוקר פרצו שוטרים וחיילים לבית דרך החלון, העירו בגסות ואלימות את 12 הילדים ובני המשפחה, והעמיסו אותם בכוח על אוטובוס; המח"ט, שמכיר את הרב, הגיע, ראה מה קורה, נזף בחיילים, החזיר את המשפחה לביתה להתארגן, וב-12 בצהרים פינו אותם בצורה מסודרת ומנומסת יותר. בני-משפחתה של ארוסתי היו בין המפנים, ספגו צעקות וקללות, כונו "נאצים". אחד מהם, ליד שכם, ספג אבנים ממתנחלים.

העם שלנו נקרע.

אני מסכים עם זיו לגבי חשבון הנפש שגם החברה החילונית צריכה לערוך.
ההבדל בין החברה החילונית לדתית במובן זה הוא, שלחברה הדתית יש הנהגה יותר ברורה: אם הרבנים עורכים חשבון-נפש, "ברור" שכל הקהילה עורכת אותו. בין החילונים, אין מי שיוביל את כולם בחשבון-נפש כזה; אם חברי-כנסת או סופרים או זמרים יערכו חשבון-נפש, זה לא מחייב איש מלבדם. כל אחד לעצמו.

(בהקשר זה, ובלי שום קשר, שמעתי אתמול מרופא על פאראדוכס בקנה-מידה עולמי: בבני-ברק, אחת הערים העניות בארץ, תוחלת החיים הגבוהה בארץ. זאת בסתירה לכל מה שידוע בעולם על הקשר בין עוני ותוחלת חיים. ההסבר של אותו רופא לכך, הוא ששם לא "זורקים את הזקנים לשלג"; הם נשארים מעורבים בחיי המשפחה והקהילה עד יום מותם, וזה נותן להם טעם לחיות.)

החברה החילונית אכן צריכה לעשות חשבון נפש, רק שאני לא בטוח שיש קהילה חילונית כלשהי שבאמת יכולה לערוך אותו.

וגם אני, כמו זיו, עצוב ומפחד.

יום כיפור קרב. לכולנו יהיה הרבה על מה לחשוב.

מאת dvdkfr | פורסם ב...והחיים בכלל | Comments (8)

סדר התנועות בקאטה

16 באוגוסט 2005 – 14:27

סדר התנועות בקאטה המתורגלת במרכז הישראלי לטאי-צ'י

Part 1
standing mditation
start Tai Chi
step up and hit the Ji
holding right Pi Pa posture
graspbird tail
diagonal single whip
left right block
raising hand stand up posture
white crane opens his wings
brush knee and opposite step
holding left pi pa posture
step together and step up block
hinged door block
cross hand

Part 2
diagonal brush knee and opposite step
turn torso embrace tiger back to mountain
graspbird tail
diagonal single whip
turn torso fist at bottom of elbow
repolse monkey on oppoaite step
diagonal flying poature
left right block
raising hand step up posture
white crane opens his wings
brush knee opposite step
needle in the bottom of ocean
fang through the back
turn around skip body fist
step back block
moving graspbird tail
single whip
cloud hand
single whip
right get on the horse
right kick
left get on the horse
left kick
turn around heel kick
brush knee opposite step
lift knee low fist
turn around skip body fist
step up right get on the horse
right kick
step back hit the tiger right
right straight fist
step back hit the tiger left
left straight fist
right heel kick
double knock the ears
sit and twist posture
side kick
turn around step kick
step together step up block fist
hinged door block
cross hand

Part 3
diagonal brush knee opposite step
turn torso embrace tiger back to mountain
graspbird tail
diagonal single whip
partition of wild horse mane
fair lady weaving
half step up graspbird tail
single whip
cloud hand
single whip
down posture
left golden rooster stands on one leg
step down strike face palm
right golden rooster stands on one leg
repulse monkey on same leg and hand
diagonal flying posture
left right block
raising hand step up posture
white crane opens his wings
brush knee opposite step
needle in the bottom of ocean
fang through the back
turn around skip body fist
advance block punch
advance graspbird tail
single whip
cloud hand
single whip
step up right get on the horse
step down left strike face palm
turn around single crossing fist
advance straight fist
advance graspbird tail
single whip
down posture
advance seven stars
turn left strike face palm
double crossing kick
arc bow shoot the tiger
round step block fist
hinged door block
cross hand
closing tai chi

מאת dvdkfr | פורסם ברפואה ולחימה | Comments (6)

קמצא ובר-קמצא, בהקשרם

14 באוגוסט 2005 – 14:23

לפני שנה, בתשעה באב, קיימנו דיון ארוך, רב-משתתפים ומרתק על נושא השנאה (ועוד) בפורום אמנויות לחימה בתפוז. מאז חשבתי על הדיון ההוא הרבה, והיום חיפשתי אותו; אולי עוד אנשים ימצאו אותו מענין.

כמו לפני שנה, גם הפעם יצחק ביקש להזכיר לנו את חשיבותו של היום, וכש-ש מים ביקש הרחבה, יצחק כתב:

"התלמוד מנסה להסביר כמה וכמה הסברים את הסיבה לחורבן המקדש לפני כאלפיים שנה (70 לספירה). אנחנו יודעים על ריבוי הכיתות, על התלהמות של הסיקריקים, על מרד באימפריה הרומית שגורלו נחרץ מראש. דומני שההסבר הידוע ביותר הוא הסיפור על קמצא ובר קמצא. רק חבל שהסיפור הוצא לחלוטין מהקשרו. אתחיל בסיפור ואוסיף אחריו את ההקשר:
לאדם מסוים היה חבר ששמו קמצא ושונא ששמו בר-קמצא. אותו אדם עשה סעודה לחבריו ושלח את שמשו להזמין את חבריו על פי רשימה. אותו שמש התבלבל, ובמקום להזמין את קמצא, הזמין את בר-קמצא. בראותו את בר-קמצא זרק אותו מן המקום חרף כל תחנוניו, וחרף רצונו לשלם מכיסו את ערך הסעודה כולה. אותו בר-קמצא החליט להתנקם ופנה לרומאים בטענה שהיהודים מתכננים למרוד ברומאים. הקיסר החליט לבחון זאת ושלח עגלה כקרבן לבית המקדש. בר-קמצא הטיל מום בעגלה, עובדה שהיוותה בעיה לכהנים להקריב את העגלה. הם החליטו להקריב את העגלה למרות האיסור ההלכתי כדי לא לפגוע ברגשות הקיסר, אולם זכריה בן אבקולס שהיה תלמיד בית שמאי, מנע את הקרבת הקרבן מנימוקים הלכתיים. זהו הסיפור בקצרה.
מרבים להתרפק על סיפור זה כאות להדגשת יחסי אנוש כמוקד העניין בתשעה באב, אולם לא כך אומר התלמוד, או לפחות לא רק כך. התלמוד מספר את הסיפור יחד עם שני סיפורים נוספים בהקשר של האמרא הבאה: "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה". משמעות הפסוק היא – עדיף להיות זהיר, או אפילו פחדן, מבחינה פוליטית, מאשר להיות עז נפש וליפול ברעה הפוליטית. זוהי אמרה שאיננה פופולרית. היא איננה נוחה לאזנים שרגילות בהטפה לאומנית, אבל זו אמרה יהודית מאוד. משמעותה היא שמי שגרם לחורבן הבית לא היה רק אותו אדם שזרק את חברו מסעודתו, אלא דווקא רבי זכריה בן אבקולס, שבצדקותו היתירה, בעמידתו על קוצו של יוד בהתעלם מן ההשלעכות הפוליטיות של מעשיו, בצדיקות הפרטית המתעלמת מן האחריות הפוליטית, גרם להחרבת בית המקדש." (ההדגשה שלי, ד.כ.)
הדיון בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז.

הקטע האחרון ראוי להדגשה יתרה:

משמעותה היא שמי שגרם לחורבן הבית לא היה רק אותו אדם שזרק את חברו מסעודתו, אלא דווקא רבי זכריה בן אבקולס, שבצדקותו היתירה, בעמידתו על קוצו של יוד בהתעלם מן ההשלעכות הפוליטיות של מעשיו, בצדיקות הפרטית המתעלמת מן האחריות הפוליטית, גרם להחרבת בית המקדש.

מאת dvdkfr | פורסם ב...והחיים בכלל | Comments (3)

אמפתיטיס

14 באוגוסט 2005 – 14:20

(קיבלתי במייל מתלמיד-לשעבר שביקש להפיץ הלאה, ואני מסכים עם דבריו. מועלה מחדש לרגל תשעה באב.)

אמפתיטיס

ביקרתי בתל-אביב.
כן, כבר עשיתי זאת בעבר, אפילו יש לי חברים שגרים שם (או במקומות אחרים בגוש). אבל הפעם הבנתי- האנשים האלו, ולא משנה כמה ימלמלו את המנטרה הזו, אינם האחים שלי. רק מהסתובבות שם אני מתחיל להבחין בניכור בינם לביני. הם אפילו לא מתלבשים כמוני. חולצות בטן מעל כרס רוטטת, ג'ל בשיער, גופיות צמודות, פירסינג. אם זו האופנה אני כל כך שמח שאני לא אופנתי. יש כאן אנשים ללא כבוד להיסטוריה שלהם, למורשת. אנשים שמעדיפים להידקר למוות בפאב או מועדון לילה על קידוש הנהנתנות מאשר לעשות דבר בעל משמעות. נמאס לי להיות ה"חלוץ" שלהם, של חברה ללא כבוד לחלוצים, של חברה שבה מוכנים לתרום רק אם יראו אותך אחר כך בטלוויזיה.
האנשים האלו אינם האחים שלי.

כן גם אני יכול לכתוב כך. זה באמת לא בעיה- קל נורא לשנוא אנשים, לראות את השונה, להסתכל בחצי הכוס הריקה. אבל לא. למי שלא הבין- הקטע למעלה היה ציני.

משום מה בזמן האחרון נעשה אופנתי לומר על המתנחלים \  דתיים \ חילונים  \ חרדים \ מי ששונה: "הוא לא האח שלי". כל אחד יכול לומר את זה. לא צריך להיות שמאלני חילוני בשביל זה.

מי שאומר את זה פשוט חולה. יש לו אמפתיטיס. דלקת באמפתיה. מה לעשות- אמפתיה, כמו כל דבר אחר באדם יכולה לחלות אם לא מחזקים אותה, אם לא מטפלים בה כמו שצריך.

יש אנשי ציבור שחולים במחלה הזו, יש אנשים פשוטים שחולים בה, יש ילדים ויש מבוגרים, וכמעט ואין מגזר בעם עליו היא פסחה.

אמפתיטיס היא המחלה הממארת של החברה הישראלית. היא המחלה שעלולה להביא עלינו את סופנו אם לא ניזהר. המחלה הזו אינה גורמת לגידול זר- היא פשוט מפרידה בין כל התאים הבודדים של האורגניזם עד שלא נשאר ממנו דבר.

יש הרבה תירוצים לאמפתיטיס, הרבה סיבות לא להרגיש חיבור לאדם אחר- אך באופן מדהים, גם לאותו האחר יש סיבות לא פחות חזקות להיות מנותק ממך. זה לא חד כווני, למרות שכל אחד חושב שהסיבות שלו יותר טובות. הדבר המדהים הוא שעל אף כל השוני, עדיין יש אנשים שמרגישים שייכים. למה?

אלו אנשים עם אמפתיה חזקה. אנשים שרובם חונכו על כך מילדותם. הדרך כמעט היחידה להימנע מאמפתיטיס היא טיפוח הרגשת השייכות עוד מגיל צעיר. לצערי אמפתיטיס היא מדבקת מאוד, ואם להורים או למחנכים יש אותה- רוב הסיכויים שגם הילדים והתלמידים יהיו חולים אם לא נשאים. אפשר להירפא ממנה, אבל לרוב הדבר כולל התבוננות עצמית וחברתית כל כך קשה שאנשים מעדיפים להישאר חולים. כמו בהתמכרות- אי אפשר לרפא את מי שלא רוצה להירפא.

אמפתיטיס גם נישאת על גלי האתר, וניתן להידבק בה דרך הטלוויזיה או הרדיו. עיתונים הם בית גידול ידוע למחלה.

האדם החולה ירגיש בהתחלה שמחה לאיד וצדקת דרך. בתחילה הוא ירגיש נתק מאנשים שלכאורה רחוקים ממנו, מאוחר יותר הוא ישנא את כל מי ששונה ממנו ולא יוכל לקבל את עובדת קיומם של דעות אחרות. הוא ימצא שונויות קריטיות בינו לבין אנשים קרובים יותר ויותר עד שלבסוף לא יוכל לסבול את חבריו הקרובים (לשעבר).

לרוב, רק כשמאוחר מדי החולה יבחין בהתפוררות החברה, ולרוב גם אז הוא לא יקשר את זה למחלה, אלא ימשיך לטפח אותה ביתר שאת, כי זאת יש לדעת: האמפתיטיס מזינה את עצמה, והיא לרוב נגמרת רק לאחר התפוררות חברתית מוחלטת, והרגשת בדידות חזקה.

מה לעשות?

יש לחסן את הילדים בעודם קטנים. יש לפתח מודעות לקשר בין כל חלקי העם. יש לחנך בבית ובכיתה לכבוד, סבלנות, וסובלנות- אפילו ללא הסכמה. על אמצעי התקשורת להצטרף למאמץ ולא לפרסם דברי שטנה. יש דרכים איכותיות יותר להשיג רייטינג ולפרסם דעות (כן אני יודע- שנאה מוכרת…). יש להקפיד על עיתונות כנה וישרה הנכונה עובדתית (ולא כזו המסלפת עובדות בכדי להצדיק דעה). שנאה מרפאים על ידי אהבה ולא על ידי עוד שנאה.

עדיין אפשר לעצור את המגיפה!

כתב: זיו אומן

מאת dvdkfr | פורסם ב...והחיים בכלל | Comments (3)

תמונות בסדר הטיפול, ועקרון הפרפר

14 באוגוסט 2005 – 12:20

לתלמידי קורס ידיים טובות, הוספתי תמונות לרשימת סדר הטיפול בשכיבה על הבטן (כחלונות פופ-אפ), ובהקשר לתרגיל האחרון שהוספנו, הנה מאמר על עקרון הפרפר, ועוד מאמר על כוונה.

בשני המאמרים כדאי לקרוא גם את התגובות.

מאת dvdkfr | פורסם ברפואה ולחימה | Comments (0)

רדוקטיו אד היטלרום

12 באוגוסט 2005 – 0:00

שני דברים שהזכיר לי הדיון מסביב להתנתקות:
חוק גודווין זה אחד.
עצוב, אבל אומר משהו על מצבנו: לפי חוק גודווין, הדיון בין התומכים למתנגדים כבר מזמן עבר לתחום חוסר-התועלת.

רדוקטיו אד היטלרום זה השני.
זה שמשטרים אפלים הוציאו אנשים מביתם, לא אומר שאסור לממשלה שלנו להוציא אנשים מביתם.

מאת dvdkfr | פורסם ב...והחיים בכלל | סגור לתגובות על רדוקטיו אד היטלרום

Defining the issues of terrorism

11 באוגוסט 2005 – 11:29

Defining the issues of terrorism
By Mordechai Kafry

 
The world struggle against terrorism is suffering from insufficient clear thinking and a lack of relevant definitions:
 
1)      The terrorists who now endanger humanity are people who practice and advocate killing innocent people under the guise of promoting their religion, but actually in order to aggrandize their own sense of importance and power by use of intimidation and fear. “I kill therefore I exist!” is their real motto. The decisive factor is not their asserted aims; it is their methods that make them unbearable. Such people are not “militants” but terrorists, outside of all humanity and all legitimacy.
 
2)      War against whole states because they are sympathetic to terror or even export terror or weapons for it, causes more damage then useful effect  and creates new realms for exercise of terror.
 
3)      The most effective way to fight terrorists is to make them taste their own medicine – terrorize the terrorists! This can be done by: A. the use of intelligence to find and identify the terrorists; B. using police to arrest and isolate those who can be apprehended; deporting them only shifts their field of action. C. setting up and using commando units to kill leaders and promoters of terror who can not be arrested. People who advocate indiscriminate killing of innocent people have no legitimate claim to human mercy and legal processes.
 
4)      Customary Law is not effective in dealing with terrorists because of their clandestine ways that leave almost no legal evidence. National and International Law should designate not only the practice, but also the advocacy, justification, and support of killing of innocent people as the means of religious, political, national and cultural struggle to be sufficient for establishing guilt.
 
5)       While the means of the terrorists are criminal their motives are idealistic and that makes them particularly dangerous. The proper way to treat apprehended terrorists is not to lock them up in ordinary jails, because there they remain leaders to their community and have even directed additional terrorist acts outside. Special ‘reservations”, whether national or international, should be set up. They should be well guarded from outside but within the terrorists should be left alone to stew in their own juice. They should be totally isolated there from their community and the world until well after the period of terror shall disappear.
 
6)      The proper issue in the Middle East is not merely establishing democracy, but the separation of religion from politics. We are dealing with countries devoid of democratic forces and traditions and with plenty of authoritarian ones. Popular understanding of freedom is the right to steal all movable public property. Democratic elections become a golden opportunity for the Islamic clergy to dominate the vote and establish the worst and most oppressive regime, especially to women – a theocracy. Politics require ability to change and adjust, compromise and tolerate, learning from more advanced countries and competing in the world. Religion is based on unchangeable principles and its rule over politics creates an ongoing social and political tragedy of political and economic incompetence in an unchangeable political regime – see Iran.  Theocracy stops social progress and ever increases oppression and limitation of human rights. You can not fight and win a war on a religion – it is not only wrong but also always counter productive. But separating religion from politics and limiting it to the spiritual realm of worship is not only possible but absolutely necessary in order to move to improve matters. In southern Iraq Shiite clergy is already in power by democratic elections. It is biding its time for the Americans to leave before they will show where they are heading. And they are the majority of Iraq’s population.

 

מאת dvdkfr | פורסם ב...והחיים בכלל | Comments (0)