"אמא של מישהו, מישהו בוכה"

היינו אתמול בחוף-הים, ואל בת-זוגי ניגש ילד בוכה שקרא לה: "מאמא, מאמא". היא ניסתה להסביר לו שהיא לא מאמא, ניסתה להבין באיזו שפה הוא מדבר, ותוך דקה או שתיים ניגשו אלינו כמה אנשים שהילד זיהה והלך איתם בשמחה.

זה העלה לי זיכרון מתינוק בוכה אחר.
הייתי בן שלוש, בערך, כשהיגעתי לבית-התינוקות בקיבוץ ושמעתי תינוק בוכה.
לא ידעתי של מי הוא, אז ניגשתי לאינטרקום (שהיה מחובר בין בית התינוקות לחדרי-המגורים של האימהות), לחצתי על כל הכפתורים ואמרתי: "אמא של מישהו, מישהו בוכה".
כל האימהות לתינוקות בקיבוץ הגיעו בריצה, לראות מי זה "מישהו".

אז, ובמשך שנים יותר מאוחר, זה נראה לי מצחיק: ילד בן שלוש מקפיץ יותר מעשר אימהות.
היום זה כבר לא.

הקיבוץ שלי היה אחד האחרונים לבטל את הלינה המשותפת, ובסוף זה קרה בגלל מלחמת המפרץ (הראשונה, עם הטילים), והדרישה החד-משמעית של האמהות להכניס את הילדים לממ"ת או לשמר-טף בעצמן.

זה נראה מאוד ברור שבמלחמה הילדים צריכים להיות עם אמא.
מה לגבי סערה עם ברקים ורעמים מפחידים?
לא, בשביל זה במשך שנים היתה "מטפלת". אחת שעוברת בין בתי-הילדים אחת לשעה או יותר.

כבר כתבו על זה הרבה, לפני, אין טעם להרחיב… אבל אני לא מצליח להבין איך השיטה הזו שרדה דורות בקיבוצים, ואיך יכלו לחשוב שהיא לא משאירה צלקות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: