Monthly Archives: מאי 2005

לדקור את החוק

 

מאמר על מעמדה החוקי של הרפואה המשלימה בישראל, בדגש על אקופונקטורה – דיקור סיני.
גם כאן, הפוליטיקה והאינטרסים הכלכליים חשובים יותר מטובת הציבור.
עצוב 😦

למען גילוי נאות, מנהל אתר "במבוק" הוא אחד המרואיינים במאמר: מאיר גלזר.

 

 

 

 

בלי שום קשר, מעכשיו יש אפשרות להירשם לקבלת עדכונים באי-מייל על רשימות חדשות באתר: לכו לדף הראשי, וחפשו מצד ימין את הקישור לרשימת התפוצה.

סדנת הקשתות, וכמה קצרים

היום התקיימה סדנת קשתות, בדוג'ו של יונה מלניק.
הזדמנות טובה לאחל לו יום-הולדת שמח (19, לדבריו…), ולהודות לו על אירוח הסדנה.
תמונות והערות משם, כאן.

הנאשיונאל ג'יאוגראפיק פרסם כתבה על רפואה סינית; מענין.

אסי בן פורת מצייר טאי-צ'י.

זאב פוקס הביא מאמר של דר דינה ראלט, המנסה לתאר צ'י מבחינה מערבית כמעבר מידע בינתאי; לא בטוח שאני מסכים, אבל מענין.

בתזמון טוב אבל בלי קשר לרשימה על בגידת המלאך, ולדיון בתפוז עליה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית הקים אתר המרכז מידע על פעילויותיו. עבודת קודש.

שבת שלום 🙂

מדוע נשים בכלל צריכות להזדקק להגנה עצמית?

תגובה של זאב ארליך לרשימה שלי, ולדיון שנוצר בעקבותיה בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז.

בסוף המאמר של זאב יש תגובות מקוראים, אחד מהם מספר על קרונות מיוחדים לנשים ברכבת התחתית של טוקיו, שמיועדים למניעת הטרדות מיניות מצד גברים.

נותן לנו מבט מכיוון חדש על קוי האוטובוסים המופרדים-מינית שהופעלו לאחרונה בירושליים

סדנת הקשתות – הוראות נסיעה

סדנת הקשתות תתקיים בדוג'ו של יונה מלניק סנסאי בכפר מל"ל.

לבאים מצפון:
בצומת רעננה מרכז להמשיך לכיוון הוד השרון.
פניה חמישית שמאלה לרח´ התלמיד.
בקצה רח´ התלמיד לפנות ימינה ולחנות.

לבאים מדרום: בצומת ירקון פונים להוד השרון. מגיעים למרכז רמתיים (פיצה האט מימין) ממשיכים עוד שני רמזורים ופונים ימינה לרח´ התלמיד.

הבאים בכביש 6, לצאת ב"חורשים" ולפנות שמאלה ב"מגה" לכיוון הוד השרון.

להתראות!

 

וזה לא קשור, אבל חשוב (לי).

בגידת המלאך: מדוע קשה לנשים להילחם נגד אנס

את הסיפור "לוחמת" כתבתי אחרי שתלמידים שלי הביאו לשיעור טאי-צ'י ידידה שלהם, שעברה אונס; הם חשבו שאולי טאי-צ'י יעזור לה לקבל בחזרה קצת ביטחון עצמי. היא רק הסתכלה על מה שעשינו בשיעור (עדין מאוד, יחסית לכל אמנות לחימה אחרת) ואמרה שזה נראה לה נורא אגרסיבי ושזה לא בשבילה. לא ראיתי אותה יותר.

חשבתי אז, בתמימות וחוסר ידע על הנושא, שאימון טכני ייצר תגובה נכונה לגירוי הנכון, ושכל השאר ייקרה מעצמו; בסיפור, בכוונה, ציירתי את שלושת הדמויות העיקריות כ"לא בסדר" בהתנהגותן, אבל זה היה כדי ליצור דיון (שלא נוצר) על התנהגותם כתלמידה ותיקה בשיעור, תלמידה חדשה, ומדריך.

הזמן שעבר, ניסיון בהדרכה, קריאה נוספת ושיחות עם מדריכים אחרים לאמנויות לחימה ועם אנשים העוסקים בתחום התקיפה המינית, הראה לי שבתחום ההגנה העצמית בכלל והגנה נגד אונס בפרט, יכולת לחימה טכנית היא רק פרט אחד מתוך רבים.

בפורום אמנויות לחימה בתפוז היה דיון על נושא הסטירה – מסתבר שבהרבה מקרים, אנס לא משתמש באלימות פיזית יותר ברוטלית מסטירה, אבל לסטירה הזו יש השפעה פסיכולוגית משתקת; מתי פעם אחרונה קיבלת סטירה? בגיל חמש? ברגע שאת/ה מקבל/ת סטירה (חזקה, כנראה עם צעקה), זה מחזיר אותך למה שהרגשת בפעם האחרונה שהיית במצב הזה, וילד/ה בגיל חמש לא מתנגד/ת פיזית ל"גדולים".

בדיון בפורום היתה התייחסות לשאלה, איך ללמד את התלמידות בקורס להתמודד עם סטירה? האם ע"י "טיפול בהלם" כגישת דניס הנובר בזמנו, או ע"י הכנה מראש והסבר מילולי על השפעות הסטירה והסיבה לצורך להתאמן ולהתכונן נגדה?

כשהייתי בטירונות יחידה, בסוף שנות השמונים, כשהסמלים תפסו מישהו "מנקר" (ישן בעמידה, לא דווקא בשמירה) הם היו תופסים חייל אחר ומורים לו לתת סטירה – חזקה! – לזה שנרדם. לצערי קיבלתי כאלה לא מעט… וגם נתתי. מי שלא נתן מספיק חזק (לדעת הסמל), היה צריך לקבל בעצמו. למי שלא רגיל ללכת מכות, קשה לתת סטירה – במיוחד כשזה לחבר. קשה גם לעמוד בשקט ולצפות לסטירה שאתה יודע שתבוא.

היום אני מבין שהמטרה לא היתה רק להעיר אותנו, אלא לאמן אותנו ל"אגרסיביות" – תכונה שבכמה יחידות בצה"ל, ובכמה בתי-ספר להגנה עצמית, טענו הרבה שנים שצריך לטפח. שנאתי את זה אז, והיום אני שואל את עצמי איך חייל שהצליחו "לטפח" בו את התכונה הזו כשהיה בן 18, משתמש בה בחייו האזרחיים – על הכביש, עם אישתו והילדים, עם העובדים תחתיו…

היום אני גם בטוח שרק נשים בודדות היו מעיזות להישאר במקום בו נותנים סטירות בכל הכוח כחלק אינטגרלי מהאימונים, אפילו עם כל ההסברים וההכנות; כמו שנאמר בדיון על נושא הקורסים להגנה עצמית לנשים בסייברקוון, אלה שהולכות ללמוד הגנה עצמית הן רק לעיתים נדירות אלה שבאמת יזדקקו לכך. אלה אינן הקורבן הקל שרוב פושעי-המין מחפשים.

(כן, למען התקינות הפוליטית צריך להזכיר שיש גם גברים בין נפגעי התקיפה המינית – אבל הם בד"כ ילדים, ובמקרה של תקיפת ילד ע"י מבוגר ממילא אין מה לדבר על הגנה עצמית. בן 8 לא יכול להתגונן מפני מבוגר, לא משנה כמה קראטה ילמד.)

Dana Sheets, הכותבת בסייברקוון בכינוי dmsdc, כתבה:

What if you had never hit anything in your whole life?

When you were mad, you cried.

When you were hurt, you were silent

When someone shouted at you, your turned your head away and down.

 

What if you had only been hit because you'd been "bad".

Your room wasn't clean.

You talked back.

You lied (even a small lie).

 

What if you were told to stop being strong?

To cast your eyes down.

To take up less space

That everyone else comes first.

 

What if you'd lived your whole life that way and then summoned the courage to walk into a place where they told you could learn to protect yourself…and they hit you.

 

What might happen? Would your past experiences color this one? Would you all the sudden wonder if you'd done something wrong, if you've taken too much space, if…you'd been bad?

 

What does self-defense mean to someone who's never hit anything their whole life?

 

It could start by learning to stand with your chin up and your eyes forward.

It could start by learning to say no, that's too much.

It could start by learning that your body had strengh and power beyond your wildest expectations.

 

It could start…but only if you're not scared away that first day when you walked in the door.

 

What exactly does it mean when we say we teach a method of self-protection?

 

It means we teach self-esteem and respect.

 

Without self-esteem, without respect you'll never defend yourself anyway – no matter how strong you strike.

Sheets גם הביאה קישור למאמר

Betrayed by the Angel – What happens when violence knocks and politeness answers?

המתאר, מפיה של קרבן אונס, מה הפריע לה להילחם על נפשה ברגע האמת, כשזר פרץ לביתה ואח"כ לגופה. זה לא קטע קל לקריאה, אבל הוא חובה למי שרוצה להבין למה קשה לנשים להתגונן.

ערב אורחות לוחמים בתל-אביב, 31.05.05

ערב אורחות לוחמים יתקיים ביום ג', כד באייר, 31.05.05, במתנ"ס בית המגיד בשדרות נורדאו 63, תל-אביב.
יש חניה חינם בשפע בתוך שטח המתנ"ס (לא ברחוב).
הכינוס יתחיל בשעה 20:00, תחילת האימונים בשעה 20:30, עד סביבות 23:00, אח"כ כיבוד עשיר ושיחה חופשית.

ידריכו:
* יחיאל ניר מלחי, מאסטר בקונג-פו (טאי-צ'י, שינג-אי, פה-קואה)
* צבר ארם, דאן-8 בנינג'וצו, עוסק היום בעיקר בשיטות פיליפיניות
* שמעון ישראל, מדריך בכיר בקאזה-אראשי-ריו, שיטה יפנית מסורתית

הכניסה חופשית, אין צורך בניסיון קודם.

לפרטים והרשמה:
יהודה 050-8676489

מידע הכרחי לעוסק באמנויות לחימה

מידע הכרחי לעוסקים באמנויות לחימה, חובר ע"י דאי לונג באנג (Dai Long Bang) בשנת 1750. תורגם מספרם של דן מילר וטים קרטמל " שינג אי ניי גונג", ע"י  fa jing.

מומלץ!

רפסודיה צמחונית, לחובבי קווין

ובלי קשר לכלום, עוד הוכחה שלא כדאי לעשן…
😉

(תודה לזאב ארליך, שהביא לפורום – ויש שם עוד מצחיקים 🙂 )

מסר לאומה, מבית המשפט

רק חצי שנת עבודות שירות לחייל שאנס ילדה.

בת-דודתו.

בת 11 כשהתחיל, 13 שהפסיק.

שנתיים.

חצי שנה עבודות שירות, 20,000 ש"ח פיצויים.

כי אם יהיה במעצר הוא עלול – עלול! – להגיע למחשבות אובדניות.

על מי לעזאזל צריך בית המשפט להגן?

על הנפגעת, או על הפוגע???

דיגדוגים להגברת הריכוז

כשאני נכנס לבית-הספר, עם קשת ביד אחת ואשפת חיצים בשניה, הבנים צועקים לי "טאי-צ'י, טאי-צ'י!" בעוד שהבנות קוראות לי "קופידון, תירה עלי!"…

אני מעביר תכנית שנקראת "תפקוד במצבי לחץ", בה אני משתמש בכלים של אמנויות לחימה  כדי ללמד תלמידים להתמודד עם לחצים כמו בחינות, הפרעות של "חברים" בכיתה, רעש ועוד. הקשת היא אחד הכלים הכי חזקים שלי, הכי אטרקטיביים; ילדים שלא היו מוכנים להקשיב לי דקה בכל מצב אחר, יקשיבו הרבה כדי לקבל הזדמנות לירות.

אני מנצל את העובדה כדי ללמד סבלנות; לדוגמא, לחכות עוד ועוד לפני שמשחררים את החץ, לנשום תוך מתיחה מלאה של הקשת, ועוד; פסיכולוגים ידברו על "דחיית סיפוקים", הקשת הופכת את זה לדבר מעשי מאוד.

חלק מהתלמידים שלי רגישים מאוד להפרעות – בשיעור, בהפסקה, בכל מצב אחר, כל הצקה קטנה עשויה לגרום למכות, גם אם היא לא מכוונת. כדי ללמד אותם להבליג, אני מבקש מהם לירות בקשת בזמן שחבריהם מציקים להם, בכל צורה שאינה מכאיבה – נגיעות, דגדוגים, משיכות באזניים, קריאות, קללות, מה שעולה על רוחם.

יש רק שלוש הגבלות: אסור לגעת באזורים אינטימיים ובפנים, אסור להכאיב ואסור לדחוף את הקשת ממקומו (ענין של בטיחות).

מדהים לראות נערים שעל כל נגיעה היו מתפוצצים, שומרים על ריכוז מופתי כשיש להם מטרה מוגדרת להשיג; וברגע שהם מבינים איך לעשות את זה, איך להתמודד עם ההפרעות, שום דבר לא יפריע להם ליישם את הטכניקה גם במבחנים, ובעצם בכל מצב.

צריך רק לקוות שיימצא תקציב לשנה הבאה…