רפורמה בשיטת הבחירות, מאת מרדכי כפרי

המאמר הבא נכתב ע"י אבי, מרדכי כפרי, ורואה אור כאן לראשונה.

שילוב שיטות הבחירות – יחסית באזורים

למרץ –יחד יש בעיה מבנית: רוב גדול של מצביעיה חיים בערים הגדולות ומחצית מחבריה חיים בקיבוצים. בערים היא מפלגת-שלד של חבורות פעילים, ובקיבוצים יש לה מסורת של מפלגה המונית וכל מצביע הוא חבר. כדי ליצור איזון מצמצמים את הייצוג של הקיבוצים במוסדות יחד, למרות שזה הפרת כלל יסוד של הדמוקרטיה: "איש אחד – קול אחד". לדעתי אפשר לפתור את הסתירה על ידי רפורמה כללית של דרכי היבחרות לכנסת. לשיטת הבחירות היחסית הנהוגה בארצנו יש הרבה יתרונות, אבל נוצרו בה עם הזמן גם הרבה חסרונות. יתרונה בכך שהיא מאפשרת לכל חלקי העם, שרובו עולים ובני עולים מגלויות שונות, השתתפות בתהליך הדמוקרטי של שליטה במדינה. חסרונה בכך שבמפלגות הדמוקרטיות מי שאינו יכול לגייס כסף רב מאוד לפריימריס, איננו יכול להצליח בהתמודדות. כך הנבחרים הופכים להיות תלויים בתורמים, וזה פתח לשחיתות פוליטית והשפעה יתרה מצד בעלי הון רב ורצון לתרום לפוליטיקאים על טובות ההנאה והמדיניות. למפלגות לא דמוקרטיות, שבהן מנהיג או רב אחד, או ועד רבנים בוחרים את רשימת המועמדים, יש כאן דווקא יתרון.

מפלגות רבות אימצו את שיטת הפריימריס, שאין ספק באופי היותר הדמוקרטי שלה, אבל היא דווקא היקרה ביותר והיא שמגבירה את תלות הפוליטיקאים בבעלי הון ובמנגנונים פוליטיים. שיטת הפריימריס פועלת  כהלכה בבחירות אזוריות, כמו בארה"ב, שבהן בכל אזור יש מספר קטן של מועמדים ובוחר סביר יכול לבחור ביניהם את האחד הנראה לו יותר. אבל כאשר בפריימריס במפלגה ישראלית מופיעים אין סוף מועמדים  לרשימה מרכזית, ויש לדרג ביניהם כ-30 או 40 ראשונים, הדבר הוא מעבר ליכולתם של מי שאינם פוליטיקאים מקצועיים. הם פשוט לא מכירים את רוב המועמדים די הצורך. לכן הם נאלצים להיעזר ברשימות מוכנות של מומלצים, הכוללות לרוב "רשימות חיסול" של מי שאינם כלולים בין המומלצים. את הרשימות הללו  מכינים חבורות של מקצוענים פוליטיים וקבוצות כוח המתמחות ב"דילים". זה הופך תהליך דמוקרטי ל"סכר בסוסים" הידוע לשמצה. תחליף לפריימריס הם שלטון מרכזי וועידות מפלגה שבהם מערכת ה"דילים" הכוחניים נפוצה וגרועה אף יותר. הרי אפשר לקנות חבורת חברי מרכז על ידי טובות הנאה, אבל אי אפשר להזמין חדר במלון לאלפי מצביעי הפריימריס. לדעתי פיתרון ראוי לבעיה הוא באפשרות לתקן ולשפר את השיטה של פריימריס שתהיה פשוטה יותר והרבה יותר זולה על ידי חלוקת הבחירות במדינה ל 10 אזורים.

חלוקת הבחירות לעשרה אזורים

הפיתרון הוא פשוט: מחלקים את המדינה ל-10 או 12 אזורים שווי אוכלוסייה, שבכל אחד מהם יוכל להיבחר,  בבחירות יחסיות, חלק מהמועמדים מכל המפלגות שירוצו באזור זה ושרשימתם קיבלה מספיק קולות כדי לבחור בכמה נבחרים או באחד, לפי חלק ה-120 של הקולות הכשרים במדינה. מועמדים שלא קיבלו מספיק קולות באזוריהם יועברו לבית העודפים שבו הם ייהנו או יעניקו מעודפי קולות של חבריהם למפלגה מאזורים אחרים לפי דירוג של מי שקיבל את העודף הגדול יותר. למשל: נרשמו לבחירות 3 מיליון בוחרים. מחלקים אותם ל-10 אזורים של 300 אלף בוחרים  בכל אזור, וכל 25 אלף קולות לרשימה באזור בוחרים בחבר כנסת. למשל: רשימה מסוימת קיבלה באזור 70 אלף קולות, לכן שני הראשונים ברשימתה נבחרו והשלישי עובר לאזור העודפים עם 20 אלף קולות. הוא יבחר אם ייצרפו לו עודפים קטנים משלו של מפלגתו מאזורים אחרים כדי להשלים לו את ה 25 אלף קולות. כך, גם מפלגה שזכתה ל 150 אלף קולות בכל האזורים ביחד,אבל לא נבחרה לכנסת באף אזור תקבל 7 מנדטים בבית העודפים.

דירוג המועמדים באזורים

הפריימריס ינוהלו על ידי המדינה, ולפי נוהל שווה לקול המפלגות שיבטיח נוהל דמוקרטי בכולן. ערב הבחירות, נניח 60 יום לפניהם, יוכרז על שבוע של רישום לבחירות. אין להזדקק יותר ברשימות של משרד הפנים שבהם מתים ויורדים ושאינם רוצים בכלל להצביע, מופיעים ברשימה והם מנוצלים על ידי חסרי המצפון להגדלת כוח רשימתם. כל מי שרוצה להצביע חייב לבוא למשרד בחירות ממלכתי, שם ירשם ויזוהה, למשל על ידי טביעת אצבע שתרשם במחשב, וכך גם תישמר כשרות הצבעתו ביום הבחירות וגם איש לא יוכל להצביע במקום מישהו אחר. לכל בוחר תהיה אופציה להירשם לפריימריס של מפלגה המייצגת את דעותיו. במקרה שיתגלה שיש קבוצות שנרשמות לפריימריס של מפלגה לא להם, כדי להריץ עליה מועמד זר לה או המזיק לה (וכבר היו דברים כאלה בפריימריס של מפלגות), תהיה למפלגה המגלה זאת אפשרות לפנות לבית דין לבחירות לביטול זכותם להשתתף בפריימריס שלה.

אחוז החסימה באזורים

אחוז החסימה: רשימה תוכל להשתתף בבחירות כאשר לפחות אחוז אחד מכל הבוחרים שנרשמו במדינה -למשל 30 אלף בדוגמה שלנו – נרשמים גם למענה לפריימריס. בבחירות אזוריות קיימת סכנה של הרצת רשימות מקומיות או אישיות, כאשר המטרה היא אינטרס כללי-מדינתי וחיזוק תפקיד המפלגות, שהן יסוד הדמוקרטיה. לכן על כל רשימה לקבל ייצוג מתאים של אחוז אחד בשלושה אזורים לפחות. כך למשל נרשמים במדינה 3 מיליון מצביעים. הרשימה תזדקק ל-30 אלף הנרשמים לה לפריימריס במדינה בכלל, ומתוך זה 3000 ב-3  אזורים לפחות –  למשל  24 אלף באזור אחד, ו-3000 בשני אזורים נוספים. יש להסתפק בשלושה אזורים ולא יותר כי הערבים והחרדים מרוכזים גיאוגרפית ורשימותיהם הם לגיטימיות. תהליך זה גם אמור למנוע השתתפות מרשימות קיקיוניות המסרבלות ומבזות את הבחירות. (יותר ממחצית הרשימות לא עוברות את אחוז החסימה בבחירות).

בפריימריס של מפלגה יוכל לרוץ חבר אותה מפלגה שמוסדותיה הנבחרים מאשרים את כשרות מועמדותו מטעמה. זכותו הדמוקרטית לנסות להקים רשימה משלו, אבל הוא אינו יכול להעמיס את עצמו באמתלה של קירבה רעיונית אמיתית או מדומה על רשימה שמרגישה שהוא יעניק לה, למשל, תדמית לא רצויה. (למשל פייגלין בליכוד – שתומכיו הצביעו למענו לפריימריס של הליכוד, אבל בבחירות עצמן לא הצביעו לליכוד).

יום הפריימריס ביחד לכולם

יקבע יום בחירות כללי לפריימריס, למשל שישה שבועות לפני הבחירות הכלליות. הוא יהיה משותף לכל המפלגות בו זמנית ובאותו משרד ממלכתי ובפיקוח המדינה. כל מצביע בפריימריס יקבל דף של רשימה שנרשם אליה וידרג מבין מועמדיה באזור את הראשון, השני וכו', לפי הסדר. ספירת הקולות תהיה גם היא בפיקוח המדינה, במשרד בו יתקיימו הפריימריס של כולם. כך תובטח הכשרות הדמוקרטית של כל תהליכי הבחירות בכל המפלגות.

מימון ממלכתי של הבחירות

מימון ממשלתי של הבחירות יהיה לפי מספר הבוחרים שנרשמו לפריימריס של כל מפלגה. איסוף תרומות לקרן בחירות של מפלגות ויחידים ממועמדיה יהיה אסור כדי למנוע השפעת התורמים על השלטון. הבחירות יהיו זולות יותר בגלל היותן אזוריות, כך שמועמד לא יצטרך לגייס קולות בכל המדינה. כך ימנע בזבוז נורא של כספי הציבור בבחירות, כבעבר.

מעמד חברי הכנסת

חברי הכנסת שנבחרו יהוו לפי החוק את הנהגת מפלגתם. הם שיבחרו גם את ראש רשימתם – כמו באנגליה, שמצטיינת באיכות ממשלותיה. המאבק על רשות הממשלה יתנהל למעשה בפריימריס של המפלגות הגדולות ובבחירות עצמן. חברי הכנסת מכירים זה את זה היטב, וידעו לבחור מביניהם את מי שלדעתם יקדם את מפלגתם ואת המדינה להישגים פוליטיים. יתרונם של חברי הכנסת על יתר מוסדות מפלגתם בכך שהם נבחרו על ידי ציבור בוחריהם במדינה בתהליך ממלכתי דמוקרטי, ולא בקומבינות של עסקנים. אינני חולם שזה יחסל לחלוטין את האוליגרכיות הפוליטיות, אבל אין ספק שזה יגביל את השררה שבידיהן.

אני מניח שרפורמה כזאת תעניק ייצוג טוב יותר לאזורים ויעלה גם את הערכת הציבור לכנסת ולחבריה.

מרדכי כפרי
קיבוץ גל און.
כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  ביום 15 במרץ 2005 בשעה 11:24

    הרי זו השיטה הבריטית.
    מה חדש פה?

    הגבתי רק כי לא נעים לי מאבא שלך שאף אחד לא מגיב לו.

    אהבתי

  • נמרוד רגוזין  ביום 15 במרץ 2005 בשעה 12:17

    שלום מרדכי ודוד
    ראשית תודה על המאמר המעניין. התעוררו אצלי מספר תהיות בנושא אשר בהחלט יתכן שנובעות מכך שלא הבנתי בדיוק את השיטה שהצעת. אני מסכים לחלוטין ששיטת הפריימריס הנהוגה כיום מזיקה ומשחיתה. לצערי היא נתפשת כדמוקרטיה במיטבה רק משום שרבים יותר יכולים להצביע ואין מתייחסים לאופן בו מושגים הקולות ועל כך כמובן כתבת בהרחבה. מפאת גילי יתכן שאין לי פרספקטיבה נכונה לגבי יתרונות וחסרונות השיטות האחרות אך לפי מה ששמעתי וקראתי אני תחת הרושם ששיטת הוודה המסדרת, על אף השם הרע שיצא לה, היא בסופו של דבר ההוגנת ביותר וזו שמאפשרת לתת יצוג למגזרים, כמו הקיבוצים, אשר חלקם באוכלוסיה אינו גדול. יש הטוענים נגדה שהיא נותנת פתח לקומבינות ותככים מפלגתיים אך אלה הם חלקים לא נעימים אך קיימים של חיים פוליטיים. בסופו של דבר זה שהשפעתו ודעותיו דומיננטים יותר – משפיע יותר.
    הבעיה היא להעביר שינויים תקנוניים בתוך המפלגות. חברי מרכז הליכוד לא יאפשרו לבצע שינוי אשר יגזול מהם את כוחם חסר הפרופורציות, וגם אם תהיה יוזמה לחקיקה ברמה הלאומית, הם יאימו על כל ח"כ שיתמוך בה בשוט של אי הבחרותו בפריימריס הקרובים.
    יתכן שישנן דרכים שאיני מודע להן לעקוף את השפעתם ההרסנית על אופי החיים הפוליטיים בישראל.לגבי יח"ד ,איני בקי בפוליטיקה הפנימית של התנועה אך אם הקיבוצניקים מעורבים יותר בחיי התנועה אך טבעי שהשפעתם תהיה גדולה יותר למרות שהם אחוז קטן ממצביעי התנועה – יכבדו בעירוניים וישפיעו. אולי כדאי לקיבוצניקים להקים תנועה בדמות מפ"ם או אחדות העבודה של פעם כך אשר תקדם ערכים חברתיים ללא צורך למהול אותם במשנה הבורגנית בבסיסה של מצביעי י"חד בעיר.
    שוב תודה על המאמר מעורר המחשבות ובתקווה למאמרים נוספים
    נמרוד רגוזין

    אהבתי

  • דוד כפרי  ביום 15 במרץ 2005 בשעה 15:03

    אעביר לאבי לקבל את תגובתו.
    ייקח קצת זמן, הוא אינו רגיל לקצב האינטרנט.

    אהבתי

  • גרי אפשטיין  ביום 15 במרץ 2005 בשעה 15:05

    את ההודעה שהמתחזה כתב כאן בתחילת התגובות.
    תודה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  ביום 17 במרץ 2005 בשעה 16:09

    השיטה האנגלית היא אזורית ורובנית. יש שם בכל אזור שלושה מועמדים או יותר, ומי שמקבל את מספר הקולות הגדול יותר הוא שגורף את הייצוג. אצלי מדובר בשיטה יחסית עם חלוקה טכנית לאזורים. באנגליה המועמד נבחר למעשה לפי שיטת "הועדה המסדרת" על ידי מוסדות המפלגה האזוריים.

    לשיטת הועדה המסדרת היו סגולות אבל היא גם סבלה משרירותיות ההנהגה. למשל גולדה אמרה לספיר לזרוק מהרשימה את שולמית אלוני והוא הכניס במקומה את כותב הנאומים שלו – יוסי שריד. בכל מקרה, אין טעם לחזור לעבר לא מזהיר.

    ברור לי שמוסדות כמו מרכזי מפלגות לא יתמכו ברפורמה כמו זאת שאני מציע. אבל הפואנטה היא בכך שחברי כנסת ישתחררו על ידה משליטת מרכזי המפלגות עליהם, כי חברי הכנסת הנבחרים יהיו הנהגות הנבחרות דמוקרטית למפלגותיהם, בעוד שמרכזי המפלגות נבחרים על ידי קבוצות פעילים ועסקנים בכל מיני דילים. במצב כזה הם עשויים להצביע בכנסת למען רפורמה כזאת – והכוח בידיהם כי הם המחוקקים.

    אני מודה לכם על תגובותיכם

    מרדכי כפרי
    קיבוץ גל און

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: