ריקוד הקוף

המקור פורסם בפורום אמנויות לחימה של "תפוז":

סיפרתי למורה שאני מכיר על "ריקוד הקוף", והיא ביקשה לקרוא את המאמר.

זו מורה שעובדת עם תלמידי כיתה ז' שבאו מרקע מאוד קשה, אותם ריכזו במיוחד בכיתה טיפולית. במקרה, ביום בו נתתי לה את המאמר התפוצצה בכיתה פרשה קשה של אלימות והטרדות שהתחוללה במשך תקופה מתחת לעיני המורים, בלי שמישהו מהילדים העיז לדבר על זה. המורה היתה בשוק מהענין, פשוט לא ידעה מה לעשות איתו.

במשך הלילה היא קראה את המאמר, ונדלקה מהחלק על ריקוד הקוף. ביום הבא, בשיעור שהיה אמור להיות שיעור "הבעה" (מה זה בכלל?), היא התחילה לדבר עם התלמידים על התנהגות של חיות, עברה לקופים, ואז סיפרה להם על "ריקוד הקוף" בין אנשים.

ילדים התחילו להגיד: "היי, זה בדיוק כמו אצלנו!", ומשם התחיל דיון על איך אלימות מתפתחת, מה מוביל למה, ואיך אפשר לעצור את ה"ריקוד". זה היה דיון בו השתתפו כל התלמידים בכיתה, גם אלה שבד"כ לא מדברים בכלל. הילדים סירבו לצאת להפסקת-שתיה באמצע (שיעור כפול), לא רצו לצאת להפסקה הגדולה בסוף השיעור, ודרשו שיהיה המשך לדיון על ריקוד הקוף.

פיני, שתרגמת!

למי שלא מכיר:

ריקוד הקוף
מכירים את האמרה: "כאשר שני נמרים נלחמים זה בזה, אחד מהם מת ובשני מוטל מום."? אם כן, דעו כי היא שקרית. כמו גם יונקים אחרים, כאשר נמרים, דובים או כלבים נלחמים בבני מינם הם עושים שימוש בקרב טקסי אשר טבוע בהם, במטרה למנוע את אותה הטלת מום. צבאים, למשל, תוקפים באמצעות קרניים אל קרניים, ולא קרניים אל צלעות. כמו בעלי-חיים אחרים, גם בני האדם משתמשים באמצעים טקסיים כדי לבסס שליטה חברתית או להגן על טריטוריה. טקסים אלו, לרוב אינם קטלניים.

ריקוד הקוף הינו דוגמה לטקס שכזה, והוא מורכב משלבים מוגדרים וברורים. אני מאמין כי זהו ריקוד מולד, שהשלבים המרכיבים אותו הינם תלויי תרבות. בתרבות שלי השלבים הם:

1. קשר עין ונעיצת מבט חודר.
2. קריאת תגר מילולית, כגון: "על מה ת´מסתכל?".
3. סגירת טווח. לעיתים, חבטה (התנגשות) של חזה בחזה.
4. נעיצת אצבע (למשל, באזור החזה) או דחיפת החזה בשתי ידיים.
5. מכת אגרוף מסובבת (מגל) של היד החזקה (כלומר, יד ימין לימניים, וההפך).

חבר קנדי סיפר לי, שבמחוזותיו שלב מספר 4 מתאפיין בהעפת הכובע מעל ראשו של האדם העומד מולך. כפי שאמרתי, השלבים הינם תלויי תרבות…

מספר נקודות חשובות הקשורות לריקוד הקוף:
§ ריקוד הקוף הוא נחלתם הכמעט בלעדית של הגברים (או הזכרים אצל בעלי-החיים), ואינני מכיר את מקבילתו הנשית (או הנקבית אצל בעלי-החיים).

§ רוב אמנויות הלחימה (כמו גם רוב הפנטזיות הקשורות למאבק אצל מתבגרים) מבוססות על מודל ריקוד הקוף. קל הרבה יותר לגבור על הצד השני כחלק מתרחיש המתוכנן-גנטית לא להיות קטלני.

§ כמעט תמיד ניתן להמנע מריקוד הקוף, בין אם על-ידי השפלת המבט תוך כדי התנצלות, ובין אם על-ידי התעלמות מוחלטת תוך כדי שמירה על שפת-גוף רגועה לחלוטין, והתיחסות לקריאת התגר המילולית כאל שאלה רצינית ומעוררת מחשבה.

§ אם בחרת להתחיל בריקוד, ככל הנראה לא תוכל לעצור (אלא אם כן תוכל להתגבר על חמישים מליון שנות התניה…). לתלמידי אני מסביר, כי לא אתה הוא שמוביל בריקוד, אלה הריקוד הוא שמוביל אותך.

§ רוב העימותים נפתרים כאשר אחד הצדדים נסוג לפני שפורצת האלימות. כפי שטען דייב גרוסמן (Dave Grossman) בספרו "על ההריגה", קרבות רבים יותר מסתיימים בניצחון שהושג באמצעות תצוגת הכוח, מאשר בניצחון שהושג באמצעות לחימה.

§ מקצוען יכול לסיים עימות במהירות באמצעות דילוג על שלבים. אם, לדוגמה, הצדדים נמצאים בשלב הראשון, השני או השלישי של הריקוד, והמקצוען נוקט בצעד פיזי החלטי, הצד השני יתפס לא מוכן. זאת משום שבתודעתו הוא מצפה להופעתם של כל שלבי הריקוד לפני שהעימות עובר לפסים פיזיים.

במאמר השלם יש עוד הרבה ששווה לקרוא!

המאמר ירד בינתיים מסייברקוון, אבל מצאתי את הטקסט המקורי בקאץ' של גוגל, כאן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 25 בפברואר 2005 at 10:08

    גם אני עבדתי קצת עם ילדים בגיל הזה. זו לא הייתה כיתה טיפולית אבל לא היה קל, והתיאור הקצר שלך של השיעור על ריקוד הקוף מחזיר אותי לשם… וזה נשמע מאוד מאוד מרשים מה שהיא הצליחה לעשות. כל הכבוד לה ולך.

    אהבתי

  • איילת  On 25 בפברואר 2005 at 14:26

    אני אקרא אותו בסוף השבוע בעניין גדול.
    לפני כחודשיים כתבתי תוכנית ליחידה לקידום נוער בעיריית קיימברידג' שעיקרה היה קרב מגע ואמנויות לחימה כהתגברות על פערים תרבותיים וריסון אלימות. לא הכרתי את "ריקוד הקוף" אבל להבא אני בהחלט אשתמש במונח.
    אגב, קראת את דיויד גרוסמן? יש לי הרבה מאוד השגות עליו.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 25 בפברואר 2005 at 15:59

    אני רק נתתי לה את המאמר, על זה לא מגיע כבוד; כן מגיע כבוד לפיני שתרגם, ולמורה שהשתמשה ברעיון.

    לגבי גרוסמן, הוא יושב אצלי על המדף ומחכה.גם לי יש השגות (טרם קריאה), אבל בינתיים אפשר להפנות אל
    http://www.killology.com
    קריאה נעימה, אם אפשר לקרוא לזה ככה…
    :-\

    אהבתי

  • איילת  On 25 בפברואר 2005 at 16:41

    לי יצא לקרוא אותו כשכתבתי על אלימות ומשחקי מחשב. כשהגעתי לפה יצא לי להתקל בשמו בכל מיני הקשרים מוזרים שרובם ככולם לא מחמיאים בלשון המעטה (בעיקר כי אני והוא לא מסכימים…).
    בכל מקרה קשה לי לחשוב על דברים נעימים כשגרוסמן מעורב.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 25 בפברואר 2005 at 17:12

    תרצי לפרט?

    אהבתי

  • איילת  On 26 בפברואר 2005 at 1:36

    בעיקר צרות אופקים ברמות מפחידות בנוגע לתקשורת, משחקים וילדים.
    אני מבינה שאתה כבר מכיר את http://www.killology.com אז אני רק אקשר למאמר אחד משם, לטובת כל מי שלא מכיר
    http://www.killology.org/art_teach_virus.htm

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 27 בפברואר 2005 at 10:41

    שיש גורמים נוספים, מלבד התקשורת ומשחקי המחשב, לעליה באלימות; בעיקר (לדעתי) היעלמות המשפחה (גם המשפחה המורחבת) והקהילה כגורם מעצב כללי התנהגות.

    אבל "ריקוד הקוף" מדבר על סוג מסויים של התנהגות, שכנראה בסיס כלשהו קיים בכל חברה.
    רוברט דה-נירו שעומד מול הראי וחוזר על המשפט
    "You talking to me?"
    מדמיין את ריקוד הקוף, ואלי וואלאך ב"הטוב, הרע והמכוער" אומר בעתם שרק טפשים רוקדים אותו:
    If you want to shoot, shoot – don't talk!"

    בחברה הישראלית, ובמיוחד בין הצעירים, המסר של וואלאך הולך ונטמע – אבל שלבים 1, 2 ו-3 בריקוד כנראה תמיד יהיו:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=48224588

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 27 בפברואר 2005 at 10:44

    הכוונה כמובן למבוגרים, כגורם מגביל וכמודל לחיקוי.

    אהבתי

  • איילת  On 28 בפברואר 2005 at 14:53

    לדידו של גרוסמן הטכנולוגיה ומשחקי המחשב, יחד עם קלות הדעת החברתית הם הגורמים מספר אחת לעליה באלימות בקרב בני נוער.
    וכשגרוסמן מדבר על אלימות, הוא לא מתכוון לכנופיות רחוב ולנוער בסיכון (שהם אלה שצפויים לרקוד את ריקוד הקוף) אלא לפסיכופטים שבוקר אחד יקחו את השוט-גאן וירססו את בית הספר.
    (וכאן חילוקי הדעות שלי איתו – כל "ילדי השוט גאן" יעשו את זה בכל מקרה מתוך קווי אישיות פסיכופטיים ומשחקי המחשב אולי יהוו טריגר אך בטח שלא יהיו המשפיעים הראשיים. איתם או בלעדיהם המעשה יעשה ובכל מקרה, לא יכלול שום טקס הכרה חברתי כגון "ריקוד הקוף")

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 28 בפברואר 2005 at 17:38

    לצערי…
    😦

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: