מינימום מאמץ מקסימום תוצאה, בהתנתקות מעזה?

גוטמן העלה שאלה נפיצה, על אמנויות לחימה בפינוי עזה.

כמובן שחלק מהדיון עבר לעסוק בשאלות פוליטיות, אבל חלקו עוסק גם ברעיונות מעולם אמנויות הלחימה לפתרון בעיות מעשיות. בלי קשר לשאלה האם יש לפנות את עזה או לא, מרגע שהוחלט שכן – עולה שאלה חדשה: איך? ההצעה של WaveGal, שכמובן אינה חדשה אבל מועלית כאן בהקשר של אמנויות לחימה, מעלה בדיוק את הרעיון שבכותרת. אם המטרה היא פינוי הצבא והאנשים במינימום השקעה של כוח-אדם, זמן, כסף ואנרגיה (אלימות), הרי שפינוי בכוח ישיג בדיוק את ההיפך – מקסימום מאמץ, מינימום תוצאה.

"…הפינוי בכוח הוא טיפשי ונופל ישר לידיהם של המתנגדים לפינוי ולמצלמותיהם המשתוקקות של ערוצי הבידור המכונים חדשות. אין שום משמעות להזזת אנשים שיכולים מחר לשוב ולנטוע בית, קראוון או אוהל על גיבעה שכנה. אין דרך קלה החוצה אבל ניתן להקל על הדרך על ידי המנעות מעימות חזיתי. אפשר למשל לקבוע אולטימטום לפינוי הכולל פיצוי הוגן. אפשר אפילו לתת פיצוי ההולך ופוחת ככל שהזמן עובר, לזירוז המתלבטים. כל העוזב עד תאריך מסויים יקבל פיצוי, כל המתנגד, יקבל תלונה במשטרה ויעצר על הפרת סדר. אין צורך לעצור את המתנגדים כשהם מוכנים. אפשר לחכות יום, יומיים, שבועיים. המצלמות ילכו, אולי הרוחות ירגעו.
עדיף להותיר את הפעילות הזו למישטרה ולא לצבא. בעיקר כדי להראות שמדובר בעבריינים ולא בצבא אויב. אם הצבא חייב לשטר, כדאי שהמפקדים בכל הרמות יזכרו שהם צבא ושניתן להשתמש בתחבולות, הטעיות ואפילו בתיכנון מושכל של מבצע צבאי. …" http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=45414820

"…אחרי תאריך היעד אפשר גם "לסגור את הברז". גם את הברז התקציבי הוירטואלי (וכמובן להפסיק לגבות מיסים) כולל שירותים מוניציפאליים וגם את הברז של המים והחשמל.

הצבא, לצערנו, כבר מומחה במחסומים. את המיומנות הזו ניתן לישם ביצירת מחסומי אל-חזור במעברי הגבול: אזרחי ישראל יוכלו לצאת מהרצועה אבל לא לשוב. …" http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=45457061

זה כל כך נכון, שאני לא מצליח שלא לחשוב על אפשרות אחרת. האפשרות האחרת היא שמישהו רוצה להוכיח לעולם שאין אפשרות לצאת מהשטחים, שאף ממשלה ישראלית לא תשרוד נסיון כזה, ושמי שינסה להכריח אותנו יביא למלחמת אזרחים. אם שרון לא יצליח לפנות את עזה, לא תקום ממשלה אחרת שתנסה דבר כזה שוב; וגם אם כן, המחיר החברתי של עימות חזיתי כזה עלול להיות כל-כך גבוה, ששנים רבות יעברו עד שתקום ממשלה שתעיז לנסות דבר דומה.

לקיצונים הפלסטינים ברור שזה יעזור. מבחינתם, זה יוכיח לעולם שישראל לא מוכנה לויתורים, שאנחנו מדינה שבה הממשלה לעולם לא תצליח ליישם הסכמי-שלום (או פשרה) שיכללו נסיגה, ושלכן בעצם אי-אפשר לדבר איתה על שלום. אי-אפשר לדבר איתה בכלל. צריך לתקשר איתה בשפה אחרת, שפה של החרמות בינלאומיות, עיצומים כלכליים ובידוד תרבותי ופוליטי. כמו ש"דיברו" עם דרום-אפריקה.

אז לקיצונים הפלסטינים ברור שזה יעזור. למי זה יעזור אצלנו? מי, בצמרת הפוליטית/צבאית/חברתית שלנו, ייצא נשכר מדבר כזה? מדוע הממשלה שלנו ממשיכה בתכנון עימות חזיתי נגד המתנחלים, במקום "לא להיות שם"?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ששון  On 8 בינואר 2005 at 17:22

    ומי שלא מבין את זה, שיעבור קורס אצל אחיה של לימור לבנת

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 8 בינואר 2005 at 17:26

    ביבי אינו ראש הממשלה, אינו שר הביטחון ואינו הרמטכ"ל.
    לא הוא האחראי על תכנון וביצוע ההתנתקות בפועל.

    אהבתי

  • טלי  On 8 בינואר 2005 at 19:24

    חבל שכ"כ מעט אנשים במדינה הזאת, ובמיוחד אלו שמנהיגים אותה כיום, רוצים לחשוב בצורה הגיונית ומפוכחת כמוך. הכל מתנהל על יצרים ואמונה עיוורת בכוח. האפשרות שאתה מעלה – ששרון בעצם מעוניין להראות לעולם שאי אפשר באמת לפנות אף התנחלות – היא האפשרות שכל בנאדם הגיוני נאלץ להגיע אליה לנוכח מה שקורה לנגד עינינו בשנה האחרונה (ויותר). ואת מי זה משרת? את מי שחושב שצריך לשלוט על כל השטח ולהעיף – בצורה זו או אחרת, ייקח כמה זמן שייקח – את כל הערבים מ "ארץ ישראל". במלים אחרות, את שרון. החוק הבינלאומי ואפילו העובדה שאנחנו מוקפים בהמון מדינות ערביות לא ממש משנים לו.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 8 בינואר 2005 at 20:00

    מהתשובה הזו פחדתי.
    אני מאוד מקווה ששנינו טועים.

    אהבתי

  • גרי אפשטיין  On 9 בינואר 2005 at 9:54

    לא כל דבר בחיים קשור למכת שוטוקאן לבייצים או מאיי גירי לאזור המפשעה…

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 9 בינואר 2005 at 11:01

    לשם שינוי אגיב במקום למחוק, בגלל חוסר ההבנה שכנראה משותף לעוד אנשים.

    אני מבין שבשבילך "אמנות לחימה" היא דרך להרביץ כמה שיותר חזק.
    בשבילי, אמנות לחימה היא דרך לפתרון בעיות, המתורגלת ע"י לחימה.
    להבנתי, עקרונות אמנות הלחימה (לא הטכניקות) ניתנים ליישום בכל מצב, החל מעימות אלים, עבור דרך יריבות עסקית וכלה בזוגיות.

    העיקרון הבסיסי המנחה את אמן הלחימה הוא "מקסימום תוצאה במינימום מאמץ".
    אותו עיקרון מנחה את איש העסקים: "קנה בזול ומכור ביוקר".
    אותו עיקרון צריך להנחות גם את ראש הממשלה בבואו לפנות את עזה, או לכבוש אותה: להשקיע כמה שפחות, להרוויח כמה שיותר.

    יש עקרונות נוספים.
    אחד מהם הוא "לא להיות שם", ועליו חלק גדול מהדיון למעלה. ההתעקשות לפנות בכוח את כל המתנחלים היא "להיות שם", והיא בדיוק הנקודה שתגרום להכי הרבה מחלוקת, זעם וכאב בארץ.

    הרבה יותר פשוט, קל, להודיע שבתאריך כלשהו צה"ל יוצא מהשטח, ומי שנשאר – עושה זאת על אחריותו.
    בלי עימות פיזי מול המתנחלים, בלי ללכת מכות נגד "נוער הגבעות", בלי צילומים מרגשים בטמבלויזיה…

    וזה בדיוק, אבל בדיוק, אמנות לחימה.

    דוד

    אהבתי

  • גרי אפשטיין  On 9 בינואר 2005 at 14:28

    יקומו שם פלאנגות של מתנחלים שיותקפו ע"י המון ערבי שיעלה עליהם וזה יגרום ללינצ'ים בילדי שני הצדדים ואנחנו פשוט נשב מהצד ונאמר –
    טוב שיצאנו משם , הא?
    ממש רעיון מדהים!

    לפי השיטה שלך כדי לפתור את המצב הכלכלי צריך להפסיק לתת אבטחת הכנסה ולחכות שכל העניים ימותו…
    מעולה – אם היית ראש ממשלה תאמין לי היית עושה פה סדר שזה משהו.

    אהבתי

  • גרי אפשטיין  On 9 בינואר 2005 at 14:30

    שבאמת אני לא מבין בה הרבה אני רק יודע שלא ניתן לקחת רעיון מתחום אחד ולהסב אותו לתחום שונה לגמרי ולצפות שזה יעבוד.
    ואם אפשר אז תחשוב על מינימום מאמץ ומקסימום הנאה כך –
    שב מול הטלויזיה ותביא ב…

    ובקשר ללמחוק אותי – וואלה אח שלי – זה די מפחיד!

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 9 בינואר 2005 at 14:42

    אין לי זמן כרגע לכתוב באריכות, אז ממש בקצרנות ואנסה להרחיב יותר מאוחר (כנראה בלילה).

    רעיון מתחום אחד לתחום אחר:
    הסינים והיפנים משתמשים ברעיונות של סון-צו ומוסאשי בכל תחום, החל מצבא, דרך כלכלה וכלה בפוליטיקה, כבר מאות אם לא אלפי שנים.
    יש קישורים אל מוסאשי וסון-צו בצד ימין למעלה, שווה לבדוק.

    ההסבה מתחום לתחום אינה חייבת להיות אחד לאחד, והפשטנות לא עושה לך טוב. מה שעובד עם כלבים לא עובד עם חתולים, ולהיפך.

    פלנגות של מתנחלים:
    אני מאמין שרובם יצאו בעצמם.
    יש לוודא שכל הנשק הצה"לי שנמצא כרגע בידיהם יוחזר לידי צה"ל. כן, אני יודע שיישאר להם נשק, אבל פחות.
    לגבי המיעוט שיישאר, צה"ל לא צריך להגן על ישראלי שעובר על החוק בתאילנד, למה שיעשה זאת בעזה?
    מצידי שיבקשו את עזרת האו"ם.
    מדינת ישראל החליטה לפנות את השטח, הודיעה להם לפנות את השטח, הציעה להם עזרה בפינוי ופיצוי על הנזק הכספי, והם התעקשו לעשות ההיפך?

    למה שיטבעו השנים מן האחד?

    המשך בלילה, אם יהיה לי כוח.

    דוד

    אהבתי

  • ערדי  On 9 בינואר 2005 at 17:03

    הפשטנות כאן היא אצלך דווקא. מאוד קשה להאמין שלא ברור לך שאם הצבא יצא משם וישאיר את המתנחלים, המשמעות היא הירצחם של מאות (או אלפי) אנשים. לא משנה איך תסובב את זה, תוכל לשנות את היחס בהרוגים לטובת המתנחלים או לטובת הפלשתינאים, המשמעות תשאר טבח המוני.

    מאז שהתחילו לדבר על ההתנתקות יש רמזים של מין תאוות דם משונה דווקא בקרב אנשים מהסוג שכותב ברשימות. די מפחיד בעיני.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 10 בינואר 2005 at 1:32

    ב"פשטנות" התייחסתי לאמירה של גרי:
    "לפי השיטה שלך כדי לפתור את המצב הכלכלי צריך להפסיק לתת אבטחת הכנסה ולחכות שכל העניים ימותו…"
    עניתי לו שמה שמתאים לחתולים לא מתאים לכלבים, ולהיפך; מה שמתאים לפינוי עזה לא מתאים לפתרון המצב הכלכלי.

    לנושא עזה:
    אני חושב שלא יישארו שם אלפי אנשים, אם הם ידעו בוודאות שלא יהיה מי שיגן עליהם.
    אני חושב שהצבא יכול למנוע מ"נוער הגבעות" מלהיכנס לעזה (לפחות מרובו), וממילא הרבה מהם יחשבו פעמיים כשיהיה ברור להם שהפעם הם לא יעמדו מול יהודים.

    הגיע הזמן להבהיר לקיצוניים שאינם יכולים יותר לקחת את המדינה ואת צה"ל כבני ערובה.
    כאשר קיצוניים מודיעים מראש על כוונתם להיכנס למצב שיצריך חילוץ, מדוע אתה ואני ומדינת ישראל כולה חייבים לקפוץ אחריהם למים שורצי-הכרישים של עזה?

    דוד

    אהבתי

  • נמרוד רגוזין  On 10 בינואר 2005 at 11:38

    אהלן דוד

    אני בהחלט מסכים אתך שפינוי בכוח יהיה טעות חמורה.
    במקרה זה ידרש אומץ לסרב לשחק במגרש הכוחני של אלו
    המעוניינים בתהליך פינוי אלים וסוער. מיותר לציין ש "אומצים" לסרב מהסוגים הרגילים
    הם בלתי מקובלים עליי בכל צד של המתרס. יש כאן עניין של גבולות האחריות לדעתי.
    המתישבים ביש"ע אוהבים להשוות את עצמם למקימי כפר גלעדי או מצובה – חלוצים
    אשר מגלמים באורח חייהם את האידאלים הלאומיים. ההבדל הוא "דק" – אנשי מצובה
    הלכו להקים ישוב באיזור גבול מסוכן מתוך הנחה שהם משרתים את האינטרס הלאומי
    אך גם אחראים לבטחונם שלהם ונושאים באחריות למעשיהם. הם לא ציפו שיושבי תל אביב ישלחו
    גדודים להגנתם. מתישבי יש"ע אומרים לתושבי ישראל "אנחנו נקבל החלטות ציוניות אמיצות אבל אתם
    תשאו באחריות ואתם תשלמו את המחיר". יתכן שקומץ ואולי אף יותר מכך של מתנחלים יחליטו להשאר
    מחוץ לגבול החדש ברצועה כדי לנסות ליצור מצב בלתי נסבל לממשלת ישראל. אני חושב יהיה צורך
    לגלות אומץ ולהסביר לציבור שמנקודה מסוימת והלאה אדם אחראי לגורלו ואינו יכול לצפות שהמדינה
    תכיל עליו את אחריותה גם כאשר הוא מסרב לקבל החלטות שהתקבלו באופן דמוקרטי בבית הנבחרים.
    לדעתי זה ידרוש יותר אומץ מאשר לשלוח גדודי חיילים חס ושלום לפגוע ולהפגע במאבקים מבית לבית .
    רציתי לשאול אותך ,אם זאת, כיצד תוכנית כזאת מביאה לידי ביטוי את הרעיון של לשמור מגע עם היריב
    ולהרגיש אותו , בהנחה שהבנתי את הרעיון נכון. אם אני "מותח" רעיונות מתחום התרגול באומנות לחימה רחוק מדי
    או שזה בר יישום לדעתך גם בענינים ציבוריים ומדיניים?

    נמרוד

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 10 בינואר 2005 at 11:57

    מודיעין, מודיעין, מודיעין.
    בעבודה בזוגות זה מגע פיזי והסתכלות, בעניינים ציבוריים ומדיניים זה מודיעין.
    כדאי מאוד לקרוא את הפרק על מרגלים אצל סון-צו, הוא מדגיש שוב ושוב כמה חשוב לדעת על מה ואיך היריב חושב.
    יצא לי לדבר פעם עם אשת עסקים שרצתה לעשות איזה פרוייקט עם כמה חברים שלי; היא אמרה בלי להתבלבל שאם יש לה איזו תחושה לא-ברורה לגבי האנשים איתם היא עובדת, היא שוכרת משרד-חקירות שיספר לה מי ומה.
    זה בדיוק תפקידם של השב"כ, המוסד, אמ"ן ומדור המודיעין במשטרה; הבעיה היא שלא תמיד יש קשר נכון בינם לבין הנהגת המדינה, ויותר מזה – גם הם טועים.

    לגבי הסרבנות – אני מעריך את האומץ לסרב (משני הצדדים) וחושב שיש לטפל בסרבנות במלוא חומרת הדין:
    http://www.notes.co.il/bart/9208.asp

    "אלמלא מוראה של מלכות עליהם, איש את רעהו חיים בלעו".

    דוד

    אהבתי

  • אלישיר  On 14 בינואר 2005 at 0:54

    בעזהי"ת

    שלום וברכה דוד.

    באמנות הלחימה, הקטטה ההמונית בה כולם נגד כולם, היא המצב הפחות רצוי.
    הרבה יותר קל להתמודד עם יריב מוגדר, ועל אחת כמה וכמה שקשה מאוד להתמודד כשאתה עצמך סובל מפיצול אישיות חמור.

    השילוב בין שחיתות שלטונית, ממסד רקוב, לאום שסוע במחלוקת פוליטית מרה, חוסר רגישות וכבוד לחיי הזולת ועוד כיוצ"ב, הופכים את העסק לחבית אבק שרפה שפתיל ההצתה שלה כבר בוער.

    הדבר היחידי שנותר לי לכתוב בצער הוא, שמחלוקות היו מהגורמים ההרסניים והקטלניים ביותר בתולדות היהודים, ונראה שההסטוריה לא שבעה דיה מפולחן כת השטן הלזה.

    בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום, והנה קמה יהודה ודם ואש.
    האין זאת שיהודה שוב נופלת?

    יברכך ה' וישמרך.
    יאר ה' פניו אליך ויחנך.
    ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 15 בינואר 2005 at 1:19

    כמה שנים של עצמאות אמיתית היו ליהודים בין נפילת הבית הראשון לשני?
    כמה זמן עבר בין טיהור בית המקדש ע"י המכבים, לטימואו ע"י הרומאים?
    מדוע חושב מישהו שאין שום סיכוי שמדינת ישראל לא "תזכה" לגורל לו זכתה שושלת החשמונאים?

    אינני יודע אם יהודה נופלת שוב – אני מקווה מאוד שלא!
    אני יודע דבר אחד:
    יש מצבים שצריך לסמוך על הקברניט שהוא יודע מה הוא עושה, אפילו אם אתה בטוח שהוא טועה.
    מרד באוניה בשעה שהים שקט, הוא ענין למשפט במלוא החומרה; בעת סערה, כשהגלים והרוח מאיימים להטביע, צריך לעשות מה שאומר הקברניט, אפילו אם אני בטוח שהוא טועה, ולקוות שהוא יודע דברים שאני לא.

    אחרי הסופה, אפשר יהיה לבדוק אם יש להדיח את הקברניט.

    דוד

    אהבתי

  • אלישיר  On 17 בינואר 2005 at 14:06

    בעזהי"ת

    שמא אשליה וחזיון תעתועים היתה הציפיה שעכשיו לאחר אלפיים שנות גלות, דורות על גבי דורות שדם יהודי היה הפקר לכל פורע וקלגס, שעכשיו למדנו לקח ובאמת לעולם לא עוד מצדה.

    אין צורך להכביר במילים בנושא השקפת היהדות על עבודת כוכבים ומזלות.
    ולקח לדורות לומדים בתנ"ך ובמדרשים, על דורו של אחאב המלך.
    הם היו עובדי אלילים כפי שלא היה מעולם בעם ישראל מאז נכנס לארץ כנען.
    והנה הא-לקים יתברך, תחת להשמידם מתחת לשמים, מברכם, והיו יוצאים למלחמות ומנצחים.
    הסיבה היתה שהיתה ביניהם אחוה, ולא היו מספרים לשון הרע איש על רעהו.
    צא ולמד כמה גדול השלום.

    לשיטתך דוד, מדובר באניה בים סוער, שלמרות המחלוקות העזות אין ברירה אלא להרכין ראש ולחכות לימי שלום על מנת לבוא חושבים עם מנהיגיה.

    לדידם של אחרים, האניה שטה כמטורפת אל שרטוני החוף, ועוד רגע קט היא מטרפת וכל יושביה אובדים, ואולי עוד ניתן להציל משהו ואם לא עכשיו אמתי.

    אותו רגע שהקברניט בעצמו נתפס על חם כפיראט, קשה מאוד לבוא בדברי הגיון אל קרבנותיו.
    לא פינוי גוש קטיף או לא הם שגורמים לתהליכים שאני חשוף אליהם.
    פינויו בדרך של מטרה שמקדשת את אמצעיה, דוחף את הסוברים אחרת אל האין ברירה.

    האין ברירה.
    מאות אלפים שיגיעו לשם ביום פקודה.
    החתמת עשרות אלפי סרבי פקודה.
    מרי אזרחי.

    יברכך ה' וישמרך.
    יאר ה' פניו אליך ויחנך.
    ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 17 בינואר 2005 at 17:07

    לגבי אופן הביצוע של הפינוי, יש לי שתי השערות:
    ראשונה,
    ששרון מנסה לדחוף את המתנחלים להתנגד לפינוי בעוצמה כזו שיוכל לעמוד בפני השמאל ובפני אמריקה ולהגיד: אינני מסוגל. אם אעשה צעד נוסף, תהיה כאן מלחמת אזרחים. ךמען שלמות המדינה והעם, אני מבטל את ההתנתקות.

    שניה,
    ששרון מתכוון באמת לפנות את עזה וחלק מצפון השומרון, אבל רוצה לוודא שלא יבואו בדרישות לפינוי עוד אזורים – ולכן מעונין בכמה שיותר התנגדות עכשיו, כדי שבפעם הבאה יוכל לומר: אני לא מוכן ולא מסוגל לחזור על דברים כאלה.

    כמובן שקיימת גם אפשרות שלישית:
    הבולדוזר בפעולה, ומה אכפת לי מה יגידו.
    כמו רבין, שאמר "פרופלורים".

    לגבי הקברניט:
    יתכן באמת שהספינה שטה אל השרטונים, ויתכן גם שהקברניט רואה או יודע על פתח ביניהם שהמלח הפשוט אינו יודע עליו; שתי האפשרויות קיימות. מה שבטוח הוא, שאם יילחמו מתנגדי הקברניט בתומכיו ויזניחו את המפרשים, לא תגיע הספינה אל החוף.

    הגלים גבוהים ורוח עזה נושבת.

    דוד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: