Monthly Archives: ינואר 2005

בהמשך לבדיקה עצמית ממקום (לא) נקי

בעקבות המאמר על בדיקה עצמית, קיבלתי מסר ממישהי שספרה שהמטפל שלה בשיאצו אמר לה שהוא מזהה אצלה הרבה תקיעות וחוסר-תנועה; זה הפתיע אותה, כי היא מרגישה שהיא נעה הרבה, רוקדת ועוד. אני מביא כאן חלק מהתשובה שלי אליה, בעריכה קלה:

משהו על תקיעות וחוסר-תנועה:
כשהייתי בן 12, נתפס לי הצוואר. יומיים לא יכולתי להזיז את הראש, אחר-כך השתחרר. שכחתי מזה. שנים אחרי זה היו לי כאבי ראש, והאחיות בקיבוץ כבר התרגלו לראות אותי מגיע… עד שיום אחד, בגיל 16, היה בקיבוץ רופא מחליף שהסתכל עלי ועשה לי מסאג´ בצוואר. זה כאב כמו טיפול-שיניים, אני ממש צעקתי מכאבים, אבל הוא הראה לי (נתן לי להרגיש) שיש לי מקום בצוואר שבו השריר קשה כמו עצם, והסביר שאת זה צריך לשחרר. כאבי הראש ירדו בעוצמתם במידה רבה מאותו טיפול (הוא חזר עליו שבוע לאחר-מכן, וירדו עוד).

ארבע שנים!!!
ארבע שנים כילד אתלטי שרץ וקופץ ועושה כל מה שנער יכול לעשות (והרבה יותר מנער רגיל, עם הקוצים שהיו לי בתחת…), עם שריר תפוס בצוואר במידה שגרמה לי כאבים בעוצמה של מיגרנה. לא הרגשתי בכלל שהצוואר שלי תפוס – כאב לי הראש, לא הצוואר…

כן, בהחלט אפשרי שעם כל התנועה והריקוד יש נקודות תפוסות, שהגוף למד "לעקוף" אותן כדי לזוז. יש דרכים שונות לאתר ולטפל בהן, אבל כולן קשורות למשוב חיצוני על המצב.
בלי משוב חיצוני, יכול לקחת עשרות שנים לגלות את כל הנקודות התפוסות בגוף, שאדם מנוסה יזהה במבט אחד – אבל מבחוץ.

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

זהירות, אירוניה:

 

 

מודעות פרסומת

סדנת קשתוּת, 25.2.04

ביום ו' 25.2.04, נקיים סדנת ירי בחץ וקשת כמדיטציה בתנועה.

 

 

קשתוּת היא דרך למקד תרגול של עקרונות המשותפים לאמנויות לחימה רבות: ריכוז, שחרור, נשימה, יציבה, דיוק, שליטה בתהליך, ועוד. לעוסקים באמנויות תנועה ולחימה, תרגול קשתות מהווה הזדמנות לעבוד על עקרונות מוכרים בדרך חדשה, ובכך מסייע להדגיש דברים שלפעמים קשה להגיע אליהם בתרגול הרגיל.

 

בתוכנית :

9:30: התכנסות

10:00: פתיחה, תרגול בלי ירי

11:00: כללי בטיחות ותחילת ירי

12:00 הפסקה

12:15  ירי רגיל, ירי בעיניים עצומות,  ועוד

14:00  סיכום, שיחה, שתיה חמה/קרה, נשנושים… 

(אם יהיה ביקוש לשעות יותר מאוחרות, יתכן שינוי)

 

מחיר השתתפות: 100 ₪

(20% הנחה לתלמידי המרכז הישראלי לטאי-צ'י)

 

מקום: המרכז הישראלי לטאי-צ'י, רח' הרצל 158, ת"א

מספר המשתתפים מוגבל.

קיום הסדנא תלוי במספר הנרשמים.

הסדנא אינה מתאימה לילדים, אלא אם בתיאום מראש ובליווי הורה.

 

לפרטים והרשמה:

דוד כפרי 050-6970677

אל תקראו להם פרופלורים

אחד הדברים שהובילו להסתה נגד רבין היתה התבטאותו ש"המתנחלים יכולים להסתובב כמו פרופלורים". באמירה זו הוא הבהיר למתנחלים שבעצם אין להם מה לדבר איתו. הוא לא מקשיב. את הסוף אנחנו יודעים.

זו היתה טעות מצד רבין, ושרון חוזר עליה. חלק גדול מאוד מהעם חוזר עליה איתו. ארי שביט כתב על זה, ואני מסכים איתו.

לדעתי, לשרון יש אינטרס בפינוי קשה וטראומטי ככל האפשר; זה יעלה את המחיר בפעם הבאה שהאירופים או האמריקאים ידרשו מאיתנו לפנות התנחלויות. אם בפעם הזו נגיע לסף מלחמת אזרחים, יוכל שרון (וכל ראש ממשלה עתידי) לומר שהמחיר גבוה מדי.

אני בעד פינוי עזה, אני נגד שליטה שלנו בפלסטינים, אבל אני חושש שהאיסטרטגיה של שרון תצליח יותר מדי. על שרון אמרו תמיד שהוא בולדוזר. בולדוזר אינו הכלי איתו הייתי רוצה לתמרן על סף תהום.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0&itemNo=532547

ערב אורחות לוחמים

האמדה שינגן היה מחשובי האצילים הלוחמים בעידן המלחמות ביפן
הוא כתב לבנו:
"אנשים הנם המבצרים שלך, אנשים הם חומותיך
חביבות הנה בת בריתך הנאמנה עוינות הנה אויבתך"
אחיו כתב: "אחיו של אדם הם כידיו!"

מהו סוד ההישרדות הטמון בדברים דלעיל?
ואיזו התאמה יש לדברים אלו,
עם עצמת כנופיות הפשע בניו-יורק, למשל?

נדון בכך – מיד אחרי האימון המרתק, במפגש הקרוב של אורחות לוחמים

המפגש יתקיים ביום ב' 7.2
מתכנסים מהשעה 20:00, מתחילים ב-20:30
במתנ"ס "בית המגיד"
שד' נורדאו 63, ת"א
(חניה חינם בתוך תחום המתנ"ס)

כיבוד קל יוגש במקום

לפרטים והרשמה:
יהודה 050-8676489

הטבע והרשות

Zeev Foux כתב על רשות שמורות הטבע והגנים, בשרשור ברכות לט"ו בשבט:

לפני מספר שנים, אחרי אחד השטפונות הגדולים באיזור עין גדי, התנהל דיון באחת מתכניות הרדיו ואנשי הרשות אמרו ש"השיטפון פשוט הרס את השמורה, סחף את המבנים ואת הכביש".

אז הבנתי שלרוב אנשי הרשות *שמורה=מקום שיש לנהלו ולגבות עליו דמי כניסה*.

ממתי שיטפון יכול להרוס טבע בערוץ מדברי? שטפון הוא טבע וחלק מהשמורה לכל דבר.

עוד מזאב פוקס, בענין יערות בישראל:

תאונה

צהריים, כביש קרית-גת – בית-שמש, כקילומטר לפני הכניסה הדרומית לעיר, שיירת מכוניות עומדות, מרחוק משאית לרוחב הכביש חוסמת את שני הנתיבים. כשברור שאף רכב לא יזוז, אני יוצא מהאוטו וניגש לראות מה קרה. מקרוב אני רואה שהמשאית היא נושא-טנקים (אזרחי) שכנראה ניסה לפנות שמאלה, לדרך עפר שעולה אל בית-שמש; אבל למה הוא נעצר?

כשאני מתקרב אני שומע אמבולנסים מכיוון בית-שמש ומכבי-אש מכיוון קרית-גת. כשאני מגיע לצידו השני של המשאית אני רואה אנשים מתקהלים מסביב לאופנוע שכוב, נותנים עזרה ראשונה לשני פצועים. נראה שהמשאית ניסתה לפנות שמאלה והאופנוע עקף משמאל ולא עצר בזמן; אני לא יכול לדעת מי אשם בתאונה, רק מי נפגע.

רופא וחובשים כבר במקום, מטפלים בשני רוכבי האופנוע, גבר ואישה.
אחד החובשים, חרדי במדים של מד"א, שואל "איפה הנהג של המשאית?"
אנשים מצביעים על איש מבוגר, ג'ינס וסווצ'ר כהה, שעומד בדלת המשאית, כפוף, מתוח, מסוגר, סיגריה ביד אחת ובקבוק מים ביד השניה, לא מדבר. החובש שואל אותו: "אתה בסדר?" הנהג עושה תנועה עם היד, והחובש עוזב אותו. האם כך נראה גם נהג המשאית שדרסה את אמי? אני מעדיף לא לחשוב על זה.

הגבר והאישה שוכבים על הגב, כשאני מגיע בדיוק מקבעים את הצוואר של הגבר ומצמידים לאישה חמצן. הצוואר שלה כבר מקובע. לשניהם העיניים פקוחות, הם כנראה בהכרה אבל לא מדברים, לא צועקים. האישה לובשת ג'ינס ומגפי עקבים עם שפיץ לבן, שנראים מגוכחים במצב הזה. היא מחזיקה את הרגליים כפופות, מניעה אותם בצורה שמשדרת "כואב לי", אבל נראה שלפחות הגב שלה לא נפגע. הגבר גם לבש ג'ינס, אבל קרעו לו את המכנסיים מברך ימין למטה. הברך נפוחה, השוק מונחת בזוית לא הגיונית, ויש כבר סימנים לשטף-דם למרות שאין פצע חיצוני. החובש מקבל משולש ומקבע לו את הרגליים אחת לשניה.

מביאים קרש לשים עליו את האישה, אבל היא קרובה מדי לאופנוע שמפריע. אחד החובשים ואני מזיזים אותו כעשרים ס"מ הצידה, "לא הרבה, המשטרה תצטרך אותו". עזרתי במשהו. מישהו עומד בצד ומצלם. החובשים מעלים אותה לקרש, ועם הקרש למיטה, ולאמבולנס. אחד החובשים מצביע למטה, "שים את זה ליד האופנוע". אני לוקח את הקסדות ומניח על האופנוע. עזרתי בעוד משהו. החובשים מכניסים אותם לאמבולנסים שנוסעים, כנראה להדסה.

אני חוזר לאוטו, מסתובב אחורה, ויחד עם עוד נהגים יורד מהכביש לדרך עפר מקבילה, עוקף את התאונה והחסימה, ממשיך לתל-אביב. בעשר וחצי בלילה, כשאני חוזר דרך אותו הכביש, כבר אין סימן שהיתה תאונה.

תאונה קלה, יחסית – איש לא נהרג, למרות שזה אופנוע במשאית.
את פניהם של הפצועים לא הצלחתי לראות, את הנהג – את שפת-הגוף שלו – אני לא מצליח לשכוח. את הידיעה הברורה שאת מה שקרה עכשיו הוא לא יכול לשנות, לא יכול לגרום לזה להיעלם, שלו-עצמו לא קרה כלום אבל הוא עוד יחלום על זה בסיוטים שלו. בשבילו זה רק מתחיל – חקירה, עדות, לקוות שזה לא באשמתו…

גם בשביל רוכבי האופנוע, זה רק מתחיל.

לא קונה מוצרי ורד הגליל, בגלל הפרסומת

ורד הגליל מייצרים חטיפי שוקולד ומפרסמים אותם תחת הלוגו "יש להרחיק את כולם לפני השימוש". עלית מייצרים חטיף אחר, תחת הלוגו "מי שאוכל לבד אוכל יותר". הפרסומות מיועדות בעיקר לילדים, ואמורות להצחיק, להיות "מאגניבות" ולגרום לילדים להציק להורים שיקנו.

כל ההורים שאני מכיר, מנסים לחנך את הילדים שלהם לנדיבות. הפרסומת האלו עושה ההיפך. הן מחנכות ילדים להיות מה שנקרא "סוציומט", אחד שדואג רק לעצמו. אחד שפוגע בחברים שלו כדי שלו-עצמו יישאר יותר.

אותי זה לא מצחיק.
עד שהפרסומות ההאלו לא ירדו, לא אקנה ממוצרי ורד הגליל, ולא מחטיפי עלית, לא לעצמי ולא לאחרים.

אפשר להודיע לעלית מה דעתכם על הפרסומות למוצריה, דרך הקישור הזה:
http://www.elite.co.il/content/contact.asp 
על אריזת המוצר "קליק" מצויינים פרטי היצרן, עם כתובת לבירורים:
טלפון: 1-800-780-780
ת.ד. 10640, מפרץ חיפה. יש גם אי-מייל: sherut.israel@unilever.com

(הרשימה נערכה פעם אחרונה 27.01.05, בשעה 21:05)

לבדוק את עצמך "ממקום נקי"

If you can trust yourself when all men doubt you
But make allowance for their doubting too

תמיד צריך לבדוק את עצמך, שלא שכחת את המים על האש, שלא שכחת את האור דולק כשיצאת מהבית, שלא שכחת לנעול את האוטו – אבל לא לזה מתכוונים המייעצים לבדוק את עצמך "ממקום נקי". הדגש הוא על המקום ה"נקי", והם מתכוונים לבדיקה פנימית, בדיקה של "למה עשית ככה", ו"מה המניעים האמיתיים שלך לעשות אחרת".

לבדוק את עצמך ממקום נקי, להבדיל מסתם לבדוק את עצמך, אמור להזכיר לך שבתת-המודע שלך פועלים גורמים שכדאי שתדע עליהם. להזכיר לך שיכול להיות שאתה חושב שמה שעשית היה נכון לגמרי, הגיוני לגמרי, אבל בעצם לא פעלת מתוך היגיון אלא מתוך פחד או כעס, או רגש אחר – רגש, לא היגיון. המייעצים לבדוק את עצמך ממקום נקי, מדברים בעצם על אינטליגנציה רגשית – והנה זה נשמע פתאום הרבה פחות ניו-אייג'י.

מדברים הרבה על אינטליגנציה רגשית בשנים האחרונות, וראה סיפורו של ויל הנטינג. אין לי ויכוח עם הגישה הזו, להיפך – אני חושב שהיא חשובה מאוד; יש לי בעיה קשה עם אלה שאומרים לי לבדוק את עצמי, ועם אלה שמדברים על לבדוק ממקום נקי.

בדיקה עצמית תלויה בשיפוט עצמי. אדם המאמין בצדקתו, לא יאפשר לעצמו לראות שהוא טועה. הייתי פעם בשיעור טאי-צ'י פתוח, שבו המדריך ביקש מאיתנו לעמוד וליישר את הגב. עשיתי כמיטב יכולתי, והמדריך הסתכל לכיוון שלי (כך חשבתי) ועודד אותי: "תנסו ליישר את הגב!" ניסיתי שוב, עד שמישהי שעמדה ליידי רמזה לי להסתכל לצד השני: עמד שם בחור עם יציבה של סימן-שאלה. המדריך חזר ואמר "תנסו ליישר את הגב!" והבחור העמיק את סימן-השאלה שלו, תפס שאני מסתכל עליו ואמר לי: "תיישר את הגב!" עשיתי כמיטב יכולתי ליישר את גבי, ועד היום אני לא יודע אם המדריך התכוון אלי או אל ה-? שלצידי – אבל הסיפור הדגים לי נקודה פשוטה: אסור לאדם לסמוך על עצמו. בניגוד למדריך באותו שיעור פתוח, המורה שלי לא אמר לי מעולם ליישר את הגב – הוא פשוט בא ויישר אותי, פיזית. ברוב הפעמים הייתי בטוח שאני כבר עומד ישר, ושהמצב החדש בו הוא העמיד אותי הוא העקום – אבל אנשים שהסתכלו מהצד אמרו לי שהוא צודק ואני טועה. ראיתי גם איך הוא מיישר אחרים; אותם אנשים שאמרו לי שהמורה צודק ואני טועה, אמרו אחרי "יישור" ממנו שהם מרגישים כפופים, וכמובן שהם טעו. קשה להיפטר מהרגלים ישנים…

וזה בענין פשוט כמו גב ישר או כפוף; כשמדובר על דברים יותר מסובכים, התמונה מורכבת הרבה יותר. האם התרגזתי על זוגתי בגללה או בגללי? האם אני נוהג לאחר, או אובססיבי להגיע בזמן? האם אני לוקח אחריות על יותר מדי דברים, או לא לוקח אחריות בכלל? את כל הדברים האלה אדם צריך לבדוק, ולא יכול להיות בטוח שהוא רואה נכון את האמת.

זו כמובן הסיבה שהמייעצים לבדוק את עצמך, מדברים על לעשות זאת ממקום נקי. בדוק את עצמך לא מתוך רגש והתגוננות, אלא מתוך מודעות לרגשות שלך. אז תוכל לראות מה מטה את השיפוט שלך, ותוכל לראות מה גורם לך להטות את הבדיקה העצמית.

"קיודו לא יכול לשנות אותנו, רק אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. קיודו הוא מטאפורה לחיים. יריה היא השתקפות של מי שאנחנו באמת: כמו שאתה בחיים, כך תהיה ביריה. מי שמרושל וחסר תשומת-לב, יהיו לו בעיות בסדר היריה. מי שתחרותי ואגרסיבי יתחרה בעצמו ובאחרים, ויילחם נגד הקשת והחץ. אנשים שיש להם נטיה למקד את תשומת ליבם לדבר אחד ולהתעלם מכל השאר יתמקדו בפגיעה במטרה ויתעלמו מהתבנית והנימוסים.

מתרצי-תירוצים יתרצו תירוצים. רברבנים יתרברבו. קיודו כשלעצמו אינו יכול לשנות את כל אלה, אבל הוא יכול לחשוף אותם לעינינו. אז זו אחריותנו לזהות את הבעיות ולתקן את הדרוש." 

הצעה יפה, לבדוק ממקום נקי. רק קדושים מסוגלים לזה. רק מי שמכיר את עצמו, את תת-ההכרה שלו, עד תום, מסוגל לבדוק את עצמו ממקום "נקי" באמת. כל השאר, ירמו את עצמם, כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו" – יצר הרע הוא חלק ממך, ככל שאתה גדל ומתחזק, כך היצר גדל ומתחזק אתך; כך היכולת לרמות את עצמך גדלה ומתחזקת אתך. כל השאר, כל אלה שאינם קדושים – זה אני ואתה.

הדרך הנכונה לבדוק את עצמך, היא לשאול אחרים, שאת דעתם אתה מעריך, מה הם חושבים, ואז לבדוק אם דעתם נכונה.

"אחרים, שאת דעתם אתה מעריך" זה לא מישהו שהוא חלק ממך – לא הורים, ילדים או בני-זוג. זה חייב להיות מישהו חיצוני לענין עליו אתה שואל, שיוכל להסתכל על המצב מבחוץ. וזה חייב להיות מישהו שלא יגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע – את זה אתה הרי אומר לעצמך מספיק…

הדרך היחידה להתגבר על הנטיה לרמות את עצמך, היא להקשיב לאלה האומרים עליך דברים שלא נעים לך לשמוע, להניח שיש לפחות מידה מסוימת של אמת בדבריהם, ולבדוק עד כמה הם צודקים.

אמנות לחימה מאפשרת לאדם להכניס את עצמו, מרצונו, למצב בו הוא חייב לקבל את דעתם של אחרים כדי להתקדם. המדריך שמתקן לך טעויות, החבר לאימונים שאותו אתה לא מצליח להפיל עד שהוא מראה לך איך לעשות את הטכניקה נכון, הם הגורמים שבהם אתה חייב להתחשב כדי להתקדם. כל פעם שאתה מתאמן על טכניקה והיא לא מצליחה, יש לכך סיבה. אתה יכול לתרץ, או לנסות לתקן. יש מורים שיתנו לך להתאמן עד שתיווכח בעצמך בטעותך, ויש שיתקנו אותך מייד – אבל כל לימוד מבוסס על ניסוי וטעיה, ולכן מחייב הכרה בטעות. מורה טוב לאמנות לחימה ילמד אותך לקחת את הגישה הזו לחיים שמחוץ לאימון: ילמד אותך להקשיב, כשאחרים אומרים שאתה לא בסדר. בעיקר כשאחרים אומרים שאתה לא בסדר.

בפראפראזה על שירו של קיפלינג, המצוטט למעלה:

In order to trust yourself when all men doubt you
You MUST make allowance for their doubting too

ואת זה אני אומר לעצמי, בתקוה שאולי אצליח גם להקשיב.

לבדוק את עצמך "ממקום נקי"

If you can trust yourself when all men doubt you
But make allowance for their doubting too

תמיד צריך לבדוק את עצמך, שלא שכחת את המים על האש, שלא שכחת את האור דולק כשיצאת מהבית, שלא שכחת לנעול את האוטו – אבל לא לזה מתכוונים המייעצים לבדוק את עצמך "ממקום נקי". הדגש הוא על המקום ה"נקי", והם מתכוונים לבדיקה פנימית, בדיקה של "למה עשית ככה", ו"מה המניעים האמיתיים שלך לעשות אחרת".

לבדוק את עצמך ממקום נקי, להבדיל מסתם לבדוק את עצמך, אמור להזכיר לך שבתת-המודע שלך פועלים גורמים שכדאי שתדע עליהם. להזכיר לך שיכול להיות שאתה חושב שמה שעשית היה נכון לגמרי, הגיוני לגמרי, אבל בעצם לא פעלת מתוך היגיון אלא מתוך פחד או כעס, או רגש אחר – רגש, לא היגיון. המייעצים לבדוק את עצמך ממקום נקי, מדברים בעצם על אינטליגנציה רגשית – והנה זה נשמע פתאום הרבה פחות ניו-אייג'י.

מדברים הרבה על אינטליגנציה רגשית בשנים האחרונות, וראה סיפורו של ויל הנטינג. אין לי ויכוח עם הגישה הזו, להיפך – אני חושב שהיא חשובה מאוד; יש לי בעיה קשה עם אלה שאומרים לי לבדוק את עצמי, ועם אלה שמדברים על לבדוק ממקום נקי.

בדיקה עצמית תלויה בשיפוט עצמי. אדם המאמין בצדקתו, לא יאפשר לעצמו לראות שהוא טועה. הייתי פעם בשיעור טאי-צ'י פתוח, שבו המדריך ביקש מאיתנו לעמוד וליישר את הגב. עשיתי כמיטב יכולתי, והמדריך הסתכל לכיוון שלי (כך חשבתי) ועודד אותי: "תנסו ליישר את הגב!" ניסיתי שוב, עד שמישהי שעמדה ליידי רמזה לי להסתכל לצד השני: עמד שם בחור עם יציבה של סימן-שאלה. המדריך חזר ואמר "תנסו ליישר את הגב!" והבחור העמיק את סימן-השאלה שלו, תפס שאני מסתכל עליו ואמר לי: "תיישר את הגב!" עשיתי כמיטב יכולתי ליישר את גבי, ועד היום אני לא יודע אם המדריך התכוון אלי או אל ה-? שלצידי – אבל הסיפור הדגים לי נקודה פשוטה: אסור לאדם לסמוך על עצמו. בניגוד למדריך באותו שיעור פתוח, המורה שלי לא אמר לי מעולם ליישר את הגב – הוא פשוט בא ויישר אותי, פיזית. ברוב הפעמים הייתי בטוח שאני כבר עומד ישר, ושהמצב החדש בו הוא העמיד אותי הוא העקום – אבל אנשים שהסתכלו מהצד אמרו לי שהוא צודק ואני טועה. ראיתי גם איך הוא מיישר אחרים; אותם אנשים שאמרו לי שהמורה צודק ואני טועה, אמרו אחרי "יישור" ממנו שהם מרגישים כפופים, וכמובן שהם טעו. קשה להיפטר מהרגלים ישנים…

וזה בענין פשוט כמו גב ישר או כפוף; כשמדובר על דברים יותר מסובכים, התמונה מורכבת הרבה יותר. האם התרגזתי על זוגתי בגללה או בגללי? האם אני נוהג לאחר, או אובססיבי להגיע בזמן? האם אני לוקח אחריות על יותר מדי דברים, או לא לוקח אחריות בכלל? את כל הדברים האלה אדם צריך לבדוק, ולא יכול להיות בטוח שהוא רואה נכון את האמת.

זו כמובן הסיבה שהמייעצים לבדוק את עצמך, מדברים על לעשות זאת ממקום נקי. בדוק את עצמך לא מתוך רגש והתגוננות, אלא מתוך מודעות לרגשות שלך. אז תוכל לראות מה מטה את השיפוט שלך, ותוכל לראות מה גורם לך להטות את הבדיקה העצמית.

"קיודו לא יכול לשנות אותנו, רק אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. קיודו הוא מטאפורה לחיים. יריה היא השתקפות של מי שאנחנו באמת: כמו שאתה בחיים, כך תהיה ביריה. מי שמרושל וחסר תשומת-לב, יהיו לו בעיות בסדר היריה. מי שתחרותי ואגרסיבי יתחרה בעצמו ובאחרים, ויילחם נגד הקשת והחץ. אנשים שיש להם נטיה למקד את תשומת ליבם לדבר אחד ולהתעלם מכל השאר יתמקדו בפגיעה במטרה ויתעלמו מהתבנית והנימוסים.

מתרצי-תירוצים יתרצו תירוצים. רברבנים יתרברבו. קיודו כשלעצמו אינו יכול לשנות את כל אלה, אבל הוא יכול לחשוף אותם לעינינו. אז זו אחריותנו לזהות את הבעיות ולתקן את הדרוש." 

הצעה יפה, לבדוק ממקום נקי. רק קדושים מסוגלים לזה. רק מי שמכיר את עצמו, את תת-ההכרה שלו, עד תום, מסוגל לבדוק את עצמו ממקום "נקי" באמת. כל השאר, ירמו את עצמם, כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו" – יצר הרע הוא חלק ממך, ככל שאתה גדל ומתחזק, כך היצר גדל ומתחזק אתך; כך היכולת לרמות את עצמך גדלה ומתחזקת אתך. כל השאר, כל אלה שאינם קדושים – זה אני ואתה.

הדרך הנכונה לבדוק את עצמך, היא לשאול אחרים, שאת דעתם אתה מעריך, מה הם חושבים, ואז לבדוק אם דעתם נכונה.

"אחרים, שאת דעתם אתה מעריך" זה לא מישהו שהוא חלק ממך – לא הורים, ילדים או בני-זוג. זה חייב להיות מישהו חיצוני לענין עליו אתה שואל, שיוכל להסתכל על המצב מבחוץ. וזה חייב להיות מישהו שלא יגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע – את זה אתה הרי אומר לעצמך מספיק…

הדרך היחידה להתגבר על הנטיה לרמות את עצמך, היא להקשיב לאלה האומרים עליך דברים שלא נעים לך לשמוע, להניח שיש לפחות מידה מסוימת של אמת בדבריהם, ולבדוק עד כמה הם צודקים.

אמנות לחימה מאפשרת לאדם להכניס את עצמו, מרצונו, למצב בו הוא חייב לקבל את דעתם של אחרים כדי להתקדם. המדריך שמתקן לך טעויות, החבר לאימונים שאותו אתה לא מצליח להפיל עד שהוא מראה לך איך לעשות את הטכניקה נכון, הם הגורמים שבהם אתה חייב להתחשב כדי להתקדם. כל פעם שאתה מתאמן על טכניקה והיא לא מצליחה, יש לכך סיבה. אתה יכול לתרץ, או לנסות לתקן. יש מורים שיתנו לך להתאמן עד שתיווכח בעצמך בטעותך, ויש שיתקנו אותך מייד – אבל כל לימוד מבוסס על ניסוי וטעיה, ולכן מחייב הכרה בטעות. מורה טוב לאמנות לחימה ילמד אותך לקחת את הגישה הזו לחיים שמחוץ לאימון: ילמד אותך להקשיב, כשאחרים אומרים שאתה לא בסדר. בעיקר כשאחרים אומרים שאתה לא בסדר.

בפראפראזה על שירו של קיפלינג, המצוטט למעלה:

In order to trust yourself when all men doubt you
You MUST make allowance for their doubting too

ואת זה אני אומר לעצמי, בתקוה שאולי אצליח גם להקשיב.

סדנת ידיים טובות

עתליה, מדריכה במרכז הישראלי לטאי-צ'י, הזמינה אותי לתת שיעור שיאצו כהעשרה לתלמידותיה בקבוצה בנוף-ים. לא קורס מקצועי, רק התנסות – סדנת ידיים טובות.

לומדים ללחוץ

הסדנא התקיימה לפני כחודש, ורק עכשיו התפניתי לערוך את הרשימה. תוכן הסדנא היה בעיקר חווייתי: אני הדגמתי קטע-טיפול, התלמידות תרגלו, ואז עוד קטע, וכך הלאה; בין לבין הסברתי כמה עקרונות בסיסיים בשיאצו, מאיפה הוא בא ומה הוא מנסה לעשות.

משתדלות לשמור על גב ישר

קטעי הטיפול שהדגמתי הצטרפו לעבודה לאורך הגב והחלק האחורי של הרגליים, כפי שניתן לראות בתמונות; העקרונות עליהם דיברתי היו, מצד אחד, איך להפעיל לחץ בלי להתעייף (עבודה נכונה עם הגוף, מצד המטפל), ואיזה סוג של מגע אמור המטופל להרגיש, מצד שני.

טיפול רגל – לחץ שווה בשתי הידיים

הרעיון היה ללמד משהו שאפשר לקחת הביתה ולנסות על בני-משפחה וחברים – לא טיפול, אלא פינוק ושחרור מרגיע. "ידיים טובות".

ברך לכף הרגל

רוב הנוכחות בסדנא היו תלמידות בקבוצת נוף-ים, ולכן השתמשתי הרבה במונחים של טאי-צ'י כדי להסביר רעיונות דומים בשיאצו – עבודה מהבטן, גב ישר, שחרור של הכתפיים והידיים, נשימה, ועוד; אבל זה לא הפריע לאורחות, ששמעו על הסדנא וביקשו להצטרף בלי שידעו טאי-צ'י.

זה לא עיתון – זו מגבת 🙂

 

דורכים, מקרוב

 

מפנים ומאחור

אחרי הסדנא הזמינו אותי להצטרף לארוחה חגיגית שארגנו לכבוד "יום פתיחת הקבוצה". עבדנו, היינו רעבים, והאוכל היה טעים מאוד.

מי אפתה את עוגת השוקולד? 🙂

 

תודה לקבוצת נוף-ים ולאורחות על ההזמנה, האוכל והאירוח החם 🙂