להסביר דבר ע"י עצמו?

אולי תנסה, בתור התחלה, למצות את הרקע הפילוסופי לטאי צ'י.
"בראשית היה ווּ צ’י – (האין המוחלט) – שמתוכו יצא הטאי צ’י (היש המוחלט) זהו מושג טאואיסטי – המוחלט העילאי. הטאי צ’י התפצל לשניים. יין ויאנג שהתפצלו לארבע (שו-היסיאנג) לדוגמא, אם יש כן ולא, האפשרויות הן כן וכן, לא ולא, כן ולא ולא וכן. הארבע התפצל ל-8, (פא-קואה) ה-8 ל-64, שהן למעשה ששים וארבע ההֶקסגרמות של האי צ’ינג (ספר השינויים) וזה התפצל לעשרת אלפי הדברים. עקרונית הכל קורה בו זמנית וכל הזמן. זה לא ליניארי אלא סימולטני".
(ניצן מיכאלי, על טאי-צ'י)

ניו-אייג' הוא מונח שנוא עלי, בגלל שהוא כולל הכל ולכן לא מגדיר כלום. ודאי שאינו מתאים לטאי-צ'י, שקיים לפחות מאות שנים, או לטאואיזם, פילוסופיה שקיימת כבר אלפי שנים. ניסיתי פעם להסביר טאי-צ'י, בלי ניו-אייג' ובעברית.

אני לא מכיר את ניצן מיכאלי, ולא בטוח שזה בדיוק מה שהוא אמר – אבל זה מה ש"היה כתוב בעיתון"… יש דברים שאולי לא כדאי להסביר ע"י עצמם, במיוחד כשמנסים להסביר מונחים סיניים לדוברי עברית.
התוצאה נראית כמו דבר מסתורי, מיסטי, וזה רחוק מאוד מהמציאות. אין מיסטיקה באמנויות לחימה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זאב  On 17 בדצמבר 2004 at 0:06

    תלמיד שלי הגדיר את זה בקלות:
    רוחניות בשקל.

    אהבתי

  • זאב  On 17 בדצמבר 2004 at 0:08

    תגדיר מיסטיקה / מיסטיות

    אהבתי

  • עדי  On 17 בדצמבר 2004 at 2:27

    בדומה לניו-אייג' שכולל הכל אך אינו מגדיר כלום, ישנן לא מעט תורות אשר גורסות כי על-מנת לדעת/להבין/ להיות/ להתאחד עם הכל יש להישאר לפני-כן ללא כלום. האם יכול להיות שהניו-אייג' הוא פשוט עוד סוג של תורה כזו, אך עד שלא נוכל לוותר על הכל כנראה שלא נדע?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 17 בדצמבר 2004 at 7:15

    מכיוון שניו-אייג' אינו תורה אחת אלא כינוי למספר רב של תורות, אין טעם לדבר עליו כעל "עוד סוג של תורה".

    אהבתי

  • עפר שמאי  On 22 בדצמבר 2004 at 10:38

    שלום!
    השאלה המרכזית הינה האם הלמידה שלי / שלך הינה לשם רכישת סוג של ריקוד סיני, תנועות יפות חינניות ומיסתוריות שנתן להשויץ בהן בפני חברים, או שמא אני מוכן לעבור שינוי רדיקלי ביחס שלי לעצמי, לזולת ולעולם. האם אני מוכן להתנסות בכאב של ותור על החלקים המוגבלים שלי?
    לא משנה אם קוראים לזה ניו-אייז, יוגה, מדיטציה, טאי-צי, או גדול ילדים – זו השאלה המרכזית. מן הראיון עם ניצן מיכאלי ברור שניצן מכוון את תלמידיו להתפתחות אמיתית ולא לשרות האגו. ולכן אינני יכול להסכים את התגובה שזו "רוחניות בשקל".
    כמו כן, אינני יכול להסכים עם דוד כפרי הטוען כי "התוצאה נראית כמו דבר מסתורי, מיסטי, וזה רחוק מאוד מהמציאות. אין מיסטיקה באמנויות לחימה."
    האם היכלת לגעת בזולת ולעשות אותו אדם טוב יותר אינה מיסטיקה? האם היכלת להרגיש את רגשותיו, לחוש את כונותיו, להביא אותו למרכז השקט שבו, ובעיקר, לשבור את מחסום הנבדלות שביו אנשים אינה מיסטיקה?
    העולם נגוע בתעלומה, ומורה טאי-צי המסוגל להעניק לתלמידיו את היכלת לחוות את הקשר (המיסטי אם תרצו) שבין החלקים, מעניק להם חויה מופלאה.
    חשוב שהמורה ידע לתת מתנות אלו בחינם ולא לצרכי האגו הפרטי שלו. אולם זהו כבר ספור אחר.
    עבודה פוריה!
    עפר

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 22 בדצמבר 2004 at 14:59

    אם הבנתי נכון, "רוחניות בשקל" התייחס לניו-אייג' בכלל, לא לניצן מיכאלי.

    לגבי מה מיסטי ומה לא, דיברתי על זה כאן:
    http://www.notes.co.il/kafri/8951.asp
    הרבה מהויכוח הוא על הגדרות, למה מתכוונים במילה מיסטיקה.

    אני מסכים שמורה צריך ללמד שלא לצרכי האגו שלו, לא מסכים שזה חייב להיות חינם; גם מורים לאמנויות לחימה צריכים להתפרנס.

    אבל זה כבר באמת דיון אחר…

    דוד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: