רופאים: קופאיות העומדות זמן ממושך עלולות לפגוע בבריאותן

לא, זה לא נגמר.
הייתי קצת עסוק בדברים אחרים, אבל אני עדין לא קונה בסופר-פארם.
למי ששאל מה עם כל המקומות האחרים – צריך להתחיל איפהשהו.
רותי סיני עוקבת אחרי הנושא ב"הארץ", וכדאי לבדוק גם את הקישורים המצורפים שם.

"זה ניצול מביש של עובדים כשמעסיק מחייב אותם להפגין נגד עצמם", אמר עורך הדין יובל אלבשן, מנהל הקליניקות המשפטיות באוניברסיטה העברית ואחד ממובילי המאבק נגד העסקה פוגענית. בהסתדרות קיבלו את עובדי הרשת בסבר פנים יפות והסבירו שהכוונה היא רק לעזור להם. הוצעו להם כיסאות וכוסות מים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עומרון  ביום 20 בנובמבר 2004 בשעה 11:02

    נטען כי הישיבה תזיק להן יותר מהעמידה (שאכן פחות נוחה)
    .
    מה דעתך?

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3005757,00.html

    אהבתי

  • זאב  ביום 20 בנובמבר 2004 בשעה 13:49

    זה נכון שאנשים שחיים זמן רב מדי עלולים למות?

    אז ככה, אני לא מאמין שקופאי שיבקש לעבוד בישיבה על כיסא מתאים ייתקל בסירוב של הבוס שלו. בנוסף לכך אף אחד לא הכריח את הקופאיות לעבוד בסופר פארם כקופאיות. בהרבה מקמות עבודה נגרם נזק מצטבר לגוף. זיהום אויר לנהגי מוניות ונזקים לעמוד השדרה והאגן בגלל הישיבה במשך שעות רבות בכסא המכונית, זיהום אויר לעובדי תחנות הדלק, זיהום מנשימת אבק הגירים (אני רציני) למורות שמוחקות את הלוח כמה עשרות פעמים ביום. נזקים לעיניים בקרב מתכנתים ואנשים שעובדים שעות רבות מול המחשב, נזקים שונים לגוף בקרב פועלי בניין. הצטברות רעלים בקרב עובדי חקלאות שנחשפים לרומרי הדברה. אינסוף פגיעות בגוף בקרב מורים לאמנויות לחימה, נזקים נפשיים בקרב בודקים ביטחוניים שחיים בצל החשש ממחבל מתאבד ושנאלצים לחטט בתיקים של אנשים ולספור מאות טענות ואלפי פרצופים מתנשאים וחסרי סבלנות.
    ועוד ועוד ועוד.
    אני מסכים אתך דוד בעניין חרם על מוצרים או רשתות כהפעלת לחץ אבל לתערי כבר עשרות שנים בדיגוד לציבור האמריקאי, הציבור הישראלי עסוק קודם כל כמו רוח ההודעה שכתבתי כאן בבעיותיו האישיות ובנוחיות שלו.

    אהבתי

  • עומרון  ביום 20 בנובמבר 2004 בשעה 15:54

    א. העובדה שאדם בוחר לעבוד במקום מסוים אינה פוטרת את החברה מלדאוג לתנאים מינימליים עבורו. עבורי הנחת היסוד היא שלמעסיק כוח רב שאין לעובד. הבחירה אינה בחירה חופשית ויכולת ההתנגדות אינה מלאה. לכן לעתים עולה הצורך לעזור לאדם, גם אם הוא עצמו אינו בוחר לעזור לעצמו.
    ב. ישנם סיכונים מקצועיים שהם כורח מקצועי (לא ניתן להיות נהג מונית ללא ישיבה), וישנם סיכונים שאינם כאלה (ניתן למכור בישיבה). המטרה היא לצמצם למינימום את הפגיעה ההכרחית על ידי אכיפת תקנות בטיחות ובריאות ולהעלים את הפגיעה הלא הכרחית.

    אהבתי

  • דוד כפרי  ביום 20 בנובמבר 2004 בשעה 16:38

    דעתי היא ששהיה בתנוחה אחת, כמעט ללא תנועה, במשך שעות, אינה מוסיפה לבריאות.
    לעובדים, *כל העובדים*, בכל המקצועות, צריכה להיות אפשרות לעבור מישיבה לעמידה לפי צורך ונוחות.
    אין מי שיפריע למתכנת לעבוד בעמידה, או לנהג מונית לעצור בין נסיעות ולמתוח איבריו.
    על הקופאיות של סופר-פארם *נאסר* לשבת.

    אני מסכים עם הטענה שלמעסיק כוח שאין לפועל.
    היה צורך בהרבה שנים והרבה מאבקים כדי להכריח את תעשיית המכרות להסכים לדאוג לתנאי בטיחות סבירים לעובדים (שלא לדבר על לספק להם כלי-עבודה, ולא להכריח אותם לקנות את אותם הכלים בחנות החברה), ועדין אנשים הלכו לעבוד שם (ראה "המלך פחם" ו"הג'ונגל", מאת סינקלייר)

    כדאי לקרוא גם את זה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=13928
    ולמי שתהה, גם במקדונלדס אני לא קונה.

    דוד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: