ענישה בחינוך

(נוסף 19.05.2007)

רשימה זו נכתבה ב-2004. נראה שהיא, והדיון שבעקבותיה, ממשיכים למשוך אש לא בגלל הנושא העיקרי אלא בגלל שולמית בלנק והפנימייה "בני ארזים"; אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוחק תגובות שקשורות לבלנק ולארזים, כנראה בכל פעם שמישהו/י מגגל "שולמית בלנק בני ארזים" ומגיע לכאן.

אני מדגיש: נושא המאמר והדיון שבעקבותיו אינו שולמית בלנק ואינו בני ארזים, ואין לראות בי או במישהו מהמגיבים כאן מקור מידע אמין לנושא; וכמו שאומר יואב קרני, שכני ל"רשימות",

תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא"ל אמיתית).

בפורום אמנויות לחימה של תפוז, עלה נושא מערכת החינוך בישראל: איך היינו רוצים שתיראה. אחד מסעיפי הדיון עוסק בענישה.

גפני ביקש "לאפשר ענישה גופנית וענישה בכלל, על מנת להגיע למצב בו תלמידים יצטרכו (ויצטרחו…) לקחת אחריות על מעשיהם."
כשנשאל אם הוא רציני, ענה ברצינות, וראוי לקרוא גם את התגובות  של  דלית-delete.

אני מגיב לגפני כאן כי זה יותר נוח, אבל הרשימה הזו מתייחסת לדיון בתפוז והיא חלק ממנו.

למרות שקשה לי להסכים למכות, ענישה וגבולות הם חלק הכרחי בחינוך.
רק חשבו על האפשרות הבאה: ילד בן 5 + שטקר 220 וולט + מסמר.
תיתנו לו לגלות לבד, או שתצעקו עליו שלא יעיז להתקרב לשטקר?
כשהוא יחזור לשטקר עם מסמר, עשר דקות יותר מאוחר, האם לא תיתנו לו פליק על היד?
(חסכו ממני את האפשרות של "אדבר איתו בשקט", אני מנסה להיות ריאלי; וכן, אני יודע על שקעים בטוחים לילדים, אבל זה קורה בבית של חברים, או של ההורים שלכם, או הדודים, או במלון או… הבנתם. ואני מקווה שגם הבנתם שבמקום שקע ומסמר זה יכול להיות כדור וכביש, או אלף-ואחד מצבים אחרים)

מאמרים על דר. שולמית בלאנק, בעד ונגד:
אחד , שנים , שלוש

על סמכות הורית וענישה – יוסי קליין על ספרן של הפסיכולוגית אורלי פוקס ודר. שולמית בלאנק
סמכות הורית / ראיון עם ד"ר עדנה כצנלסון וד"ר חיים עומר 
(מסמך וורד להורדה)

כתבתי משהו על חינוך וילדים, אבל הרבה יותר רלוונטית הגישה של שולה בלאנק, שפורסמה בזמנו בהארץ (ראו בוקסה). שני אחי, האחד פסיכולוג חינוכי והשני מדריך חינוכי בכפר הנוער "קדמה" לשעבר, ראו את דר. בלאנק בפעולה ואומרים שהיא עושה פלאים. זו שאלה פתוחה אם את הפלאים עושה האישה, או השיטה; אני נוטה לחשוב שמדובר בשילוב של השניים.

אישית, אני חושב שמכות צריכות להיות מוצא אחרון; במקומן, לדעתי, עדיפה הרחקה מיידית של ילד מהמקום בו הוא התנהג שלא כשורה, וסגירה למשך (לא יותר מ) 20 דקות בחדר מוגן (קטן, עם ריפוד על הקירות והחלק הפנימי של הדלת, בלי חלונות אבל עם איוורור דרך וונטה), בו הילד יוכל להוציא את העצבים ולהירגע (ראו למטה).

מיידיות התגובה היא קריטית; שעה לאחר האירוע, ילד ממוצע בגיל בי"ס יסודי כבר לא זוכר אותו, ולא יבין על מה מענישים אותו. ולמען הסר ספק: לדעתי גם הרחקה היא צעד קיצוני ואין לנקוט בו בכל מצב, אלא רק כאשר ילד משתולל ואינו ניתן להרגעה בצורה אחרת.

ורק בגלל שזה עלה באותו שרשור – אני נגד הכנסת אמנויות לחימה למערכת החינוך.

"תאי הבידוד
בבית הספר "בני ארזים" יש שני "חדרי רגיעה" שאליהם מוכנסים ילדים במצבים סוערים. החדרים, המצויים בקומה השנייה ליד חדר המנהלת, קטנים ביותר, בלי חלון, וקירותיהם מרופדים. כמה מהורי התלמידים מכנים אותם "צינוק" והם אכן נראים כתאי ענישה. המנהלת, חנה בוטנסקי, אומרת שהילדים מוכנסים לחדר לזמן קצר, שאינו עולה על 20 דקות, ובמקרים שבהם הדלת נסגרת אחריהם, מדריך צופה בילד דרך עינית שמותקנת בדלת." המשך כאן.

בית-ספר "בני ארזים" הוא פנימיה טיפולית לילדים עם הפרעות התנהגות קשות, לא בית-ספר רגיל.
הילדים הנסגרים בחדר יודעים שלא יהיו שם יותר מ-20 דקות, ושמבוגר צופה בהם כל הזמן; הם צריכים גם לדעת שהסגירה בחדר אינה למטרת ענישה אלא למטרת הצבת גבולות, ושברגע שיירגעו – יצאו מהחדר.

שוב, אני רוצה להדגיש שהרחקה לחדר סגור היא אמצעי קיצוני מאוד, שצריך להיות בשימוש רק במצבים קיצוניים, כאשר אין אפשרות אחרת לעצור השתוללות של ילד; גם במצבים אלה, ברוב המקרים עצם פעולת ההרחקה (עוד לפני הסגירה בחדר) תספיק כדי לגרום לילד לעצור את ההשתוללות.

נקודה נוספת שצריך לזכור, היא שפעולת הרחקתו של ילד בכיתה א'-ב' אינה דומה להרחקתו של תלמיד כיתה ט'-י'. עבדתי עם תלמידי כיתות ח' שהיו גדולים ממני בעשרות קילוגרמים וסנטימטרים. כשתלמיד כזה מתחיל להשתולל, הרחקתו אינה דבר פשוט.

 

(נוסף 9.07.2006)

נראה שהמאמר הזה, והדיון שבעקבותיו, ממשיכים למשוך אש לא בגלל הנושא העיקרי אלא בגלל שולמית בלנק והפנימייה "בני ארזים"; אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוחק תגובות שקשורות לבלנק ולארזים, כנראה בכל פעם שמישהו/י מגגל "שולמית בלנק בני ארזים" ומגיע לכאן.

אני מדגיש: נושא המאמר והדיון שבעקבותיו אינו שולמית בלנק ואינו בני ארזים, ואין לראות בי או במישהו מהמגיבים כאן מקור מידע אמין לנושא; וכמו שאומר יואב קרני, שכני ל"רשימות",

תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא"ל אמיתית).

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד כפרי  On 31 באוקטובר 2004 at 12:23

    בית-ספר "בני ארזים" הוא פנימיה טיפולית לילדים עם הפרעות התנהגות קשות, לא בית-ספר רגיל.
    הילדים הנסגרים בחדר יודעים שלא יהיו שם יותר מ-20 דקות, ושמבוגר צופה בהם כל הזמן; הם יודעים שהסגירה בחדר אינה למטרת ענישה אלא למטרת הצבת גבולות.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 באוקטובר 2004 at 12:30

    לדבר על "הרחקת ילד לחדר סגור" נשמע פשוט.
    עבדתי עם ילדי כיתה ח' שהיו גדולים ממני בעשרות קילוגרמים וסנטימטרים.
    כשילד כזה מתחיל להשתולל, הרחקתו ממקום ההשתוללות אינה דבר פשוט.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 באוקטובר 2004 at 12:48

    דלית העיר שיש בעיה בקישורים, אז אני מביא אותם כאן ואנסה לתקן ברשימה עצמה.
    ראשית הקישורים בבוקסה:
    אחד:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=331176
    שנים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=288403
    שלוש:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=288403
    יוסי קליין על ספרן של אורלי פוקס ושולמית בלנק:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=451358

    קישור לקובץ וורד:
    http://www.democratic.co.il/Israel/DataRepository/Files/AtHome/ParentalAuthority.doc
    עכשיו אתקן את התגובות של דלית.
    מצטער על הטעויות.
    דוד

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 באוקטובר 2004 at 15:27

    עובדים בסדר באקספלורר.
    למי שעובד עם מוזילה ונגזרותיו, יש בעיה – אבל היא לא תלויה בי, אלא בהגדרות אתר רשימות.

    דוד

    אהבתי

  • אנונימי  On 26 באוגוסט 2005 at 17:51

    דוקטור בלנק היא אשפית ביחסי ציבור. "בני ארזים" הוא מוסד להתעללות בילדים, פשוטו כמשמעו, והילדים שם נענשים על-ידי מדריכים בעלי צורך בשליטה ובהעצמה עצמית. לא פעם ילד מוכנס לחדר הרגעה כיוון שהסתכל על המדריך שלא לרוחו, או שאמר משהו לא בסדר. ילדים בחדרי הבידוד יכולים להמצא שם יותר משלוש שעות,ללא התייחסות במקרה הטוב- או בהתייחסות אלימה במקרה הרע.

    נכון שחלק מהילדים יוצאים מבני ארזים 'בריאים' סיפטומאלית, אך בואו לא נשכח שהמוסד פעיל פחות משני עשורים, ותוצאות הטיפול הקיצוני לטווח הארוך אינן ידועות לאיש מאיתנו.

    אהבתי

  • מישהו  On 27 באוגוסט 2005 at 20:32

    אני עכשיו השתחררתי מבני ארזים המקום נסגר לשבועיים אם אני לא טועה עד סוף החופש…המקום הזה זה כלא מרביצים לך שם המדריכים, אתה שוטף שירותים בתור עונש ונכנס לחדר רגיעה (מה שקראתם ל ו צינוק) ובאמת שאין שם הגבלת זמן חבר שלי נכנס לשם לכל הלילה.
    בלילה אסור לדבר יש השכמה ב7 בבוקר וכיבוי אורות ב9 בערב. התעללות…!! ואני נורמלי זה לא שאני שונה פשוט עשיתי כמה בעיות בחיים.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 30 באוגוסט 2005 at 14:02

    עובדים כמו שאמורים היו לעבוד, אני לא מכיר מקום שעובד בדיוק לפי התקן.

    שני אחים שלי, ואחות אחת, מעידים על הצלחותיה של שולמית בלנק אותה הם מכירים דרך עבודתם; זה לא יחסי ציבור, זה נסיון של שנים בעבודה.

    ל"מישהו":
    אם השכמה ב-7 וכיבוי אורות ב-9 זה התעללות, חכה עד שתגיע לטירונות (אם תגיע). ברצינות: מכות יכולות להיקרא התעללות, כיבוי-אורות ב-9 ממש לא. אם היכו אותך שם, פנה למשטרה; תקיפת קטין חוסה היא פשע שדינו מאסר.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 27 בנובמבר 2005 at 9:02

    שכללו ניבולי פה והשמצות על-סמך ידע ממקור שני ושלישי.

    אם מישהו רוצה להגיב כאן, שיעשה זאת בצורה מנומסת וללא השמצות ואיומים.

    אהבתי

  • ד  On 17 במרץ 2006 at 21:30

    לא חולק על השיטה או על הכוונות
    פשוט חבל שלא מיישמים בבני ארזים כמעט כלום ממה שמבטיחים ליישם. כשמדובר בנער/ה עם בעיות התנהגות חמורות ו/או אי קבלת סמכות הורית האיבחון של דר/ בלנק נעשה כהרף עין עם החלטה חד משמעית להשארת הנער/ה תוך הבטחה שהוא/היא ישברו. מובטח שאין כמעט קשר עם החוץ וכד'. עבודה בעיניים- אינטרנט חופשי כמעט בכל שעה המדריכים מעלימים עין מהגבלות שנקבעו על הנער/ה הצוות לא מקצועי לחלוטין והתחושה היא של חובבנות לשמה בקיצור בייביסיטר לעשירים בעלות חודשית של כ- 7500 ש"ח חבל על הזמן מי שצריך וזקוק למענה רציני שימשיך לחפש וידלג היעף על בני ארזים.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 17 במרץ 2006 at 21:49

    אין מצויין מקור המידע, אינן אלא שמועה בלבד.

    אהבתי

  • ד  On 17 במרץ 2006 at 22:07

    אך עברתי את זה על בשרי !!!!

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 18 במרץ 2006 at 0:02

    שם מלא, תאריכי השהות בארזים, שמות המדריכים שטיפלו בך?
    או שאת/ה בעצמך היית אחד/ת המדריכים?

    כל אדם עם גישה לאינטרנט יכול להגיד כאן "עברתי את זה על בשרי", כולל כאלה שמעולם לא היו שם וכולל כאלה שיש להם סיבה להשמיץ את שולמית בלנק.

    בלי פרטים מלאים, כל אמירה כזו היא בגדר שמועה בלבד.

    עם פרטים מלאים, אפשר לפנות אל בלנק ולהציע לה להגיב.

    אהבתי

  • ד  On 19 במרץ 2006 at 8:31

    לא אוכל לעת עתה למסור פרטים מלאים היות והטיפול עבר כרגע לרווחה ונמצא בחיפוש מקום לנער/ה כדי לטפל בבעיה. ברור לי שזה נשמע לך מופרך וכי אתה עומד מאחורי דר' בלנק ולהגנתה כנראה שלא הבנת שהיא לא ממש יודעת ובטח לא בפרטי פרטים מה קורה אצלה במועדונית. בידי הוכחות לכך שתוך כדי השהייה אצלה התבצע קשר כמעט יומיומי עם החוץ דרך האינטרנט דבר שנאמר עליו שאין מצב "שאצלינו זה יקרה…" ואגב לא אני הייתי שם אלא בן/בת משפחה. מבטיח לחזור עם פרטים מלאים כשאוכל ותהיה בטוח שתשמע על זה כבר אחרי תגובתם !!!

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 19 במרץ 2006 at 13:52

    אם יימצא מנהל *כלשהו* של יותר משלושה עובדים, שיכול באמת לדעת מה קורה בארגון אותו הוא מנהל.

    עם זאת, שולמית בלנק ו"ארזים" אינם נושא הרשימה שלמעלה, ודי נמאס לי לעסוק בהם. הבאתי את הקישורים למאמרים עליה ועל ארזים בתור דוגמא לרעיון של ענישה ללא מכות, לא בתור "כזה ראה וקדש", ודאי שאינני טוען שהם חסינים לביקורת, רק שהמקום לבקר אותם אינו כאן.

    מי שיש לו טענות לבלנק או לארזים, מוזמן לפנות ישירות אליהם. או, אם יש צורך, למשטרה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 9 ביולי 2006 at 17:32

    נראה שהמאמר הזה, והדיון שבעקבותיו, ממשיכים למשוך אש לא בגלל הנושא העיקרי אלא בגלל שולמית בלנק והפנימייה "בני ארזים"; אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוחק תגובות שקשורות לבלנק ולארזים, כנראה בכל פעם שמישהו/י מגגל "שולמית בלנק בני ארזים" ומגיע לכאן.

    אני מדגיש: נושא המאמר והדיון שבעקבותיו אינו שולמית בלנק ואינו בני ארזים, ואין לראות בי או במישהו מהמגיבים כאן מקור מידע אמין לנושא; וכמו שאומר יואב קרני, שכני ל"רשימות",

    תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא"ל אמתית).

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 9 במאי 2010 at 10:55

    נעילת תגובות

    אחרי כל ההבהרות שלי, שאמחק כל תגובה אנונימית, אני עדין מקבל כאן תגובות לא מזוהות.

    די, נמאס.
    הרשימה נעולה לתגובות, מי שרוצה יכול לשלוח מייל מכאן:
    http://www.good-hands.org/notes/?page_id=66207

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: