טעויות אנוש בבתי חולים

"הרופא הוא לא אלוהים": הרופאים טועים ואנחנו משלמים
מדי שנה מתים בבתי-החולים בארץ כאלפיים חולים כתוצאה מטעויות אנוש. רופא בכיר במחלקה פנימית מודה: "כשאתה צריך לעבור בין 50 חולים בשעה, קשה מאוד שלא לעשות טעויות". בשנה הקרובה תחל לפעול בארץ מנהלת ראשונה מסוגה לאיכות הטיפול ובטיחות החולה, שהקים שר הבריאות דני נוה.
כתבה מ-Ynet.

אבל עם כל הביקורת, צריך לזכור שרובנו לומדים רק מטעויות – ולא מטעויות של אחרים, אלא שלנו.
הרופאים אינם שונים משאר בני האדם, במובן זה.
אם תעניש כל אדם שטעה, ותרחיק אותו מהמקום בו טעה, איש לא ילמד.
אותה הבעיה קיימת בצה"ל, כשמרחיקים מפיקוד מפקדים שטעו – ובכך מונעים מהם ליישם את הלקח שלמדו, ומשאירים במקומם מפקדים שלא טעו, אבל גם לא למדו.

אני לא יודע אם יש לבעיה פתרון.

המשפט החשוב ביותר בכתבה, הוא האחרון.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סטאג'ר  On 18 באוקטובר 2004 at 12:25

    רופאים הם לא אלוהים. יחד עם זה, יש חולים שרק אלוהים יכול לעזור להם…

    פעם בתי חולים קיימו ישיבות תמותה ותחלואה, כאשר מה שנאמר בתוך הישיבה היה מוגן מבחינת החוק. אז רופא יכול היה להגיד באמת מה היתה הבעייה (האמפולה של האדרנלין דומה מידי לזאת של האשלגן, הייתי עייף מאוד אחרי תורנות, לא זכרתי שתסחיף בריאות יכול להדמות לדלקת ריאות…). לאחר שבתי המשפט נדרשו לסוגייה, הם פסקו שמה שנאמר בישיבות אלו (הפרוטוקולים שלהם), יכולים לשמש כנגד הרופאים. מאז עד כמה שידוע לי, ירדה רמת הישיבות והפקת הלקחים.

    אני לא חושב שיש לבעייה פתרון, מכיוון שלחולה או למשפחה שלו, לא מעניין "התירוצים" של הרופא וסביר להניח שככה גם כל אחד אחר במקומם.

    בעייה נוספת כאשר נכנסים לנושא של רשלנות רפואית, הינה שבית משפט "על הנייר", צריך לקבוע מה היה "הרופא הסביר" צריך לעשות. הבעייה הינה שכעדים מומחים מובאים לרוב לעדות רופאים מאוד בכירים – ולפיכך לא בדיוק הרופא הסביר.

    אחת הדרכים להתמודד עם הנושא הזה הינה תיעוד מלא בגליון, כולל פרטים שהינם יותר טריוויאלים כגון "קיימתי עם אשתו של החולה שיחה, בה הביע את רצונה לבצע בדיקת סיטי, למרות שעפ"י מנהל מכון הרנטגן אין הצדקה לביצוע הבדיקה…".

    כמובן שדרך נוספת, היא ע"י בקרת איכות, הכשרה מקצועית וקורסי ריענון וחזרה, שמתבצעים בבתי החולים וביחידות.
    וכן ע"י עבודה בפרוטוקולים לגבי מקרים ברורים וספיציפים (בבית החולים הזה, כאשר מישהו מגיע עם סטטוס אפילפטיקוס מתחילים בואליום 0.1 מ"ג לקילו ואז עוברים לפנטואין 20 מ"ג לקילו…), אז מה שרופא נדרש להציג זה שהוא הלך עפ"י הסכימה, או להציג את השיקול הקליני שלו (מה שזה אומר ב – 3 לפנות בוקר, תוכד"י תורנות היסטרית).

    לסיום, לדעתי יש עוד מרכיב חשוב, אולי מפני שאני מאוד צעיר במערכת ולפיכך חסר ביטחון, אבל נדמה לי שכאשר יש עבודה צוותית במחלקה, כולל רופאים בכירים, יש סיכוי לזהות ולמנוע טעויות.

    אהבתי

  • באנדר  On 18 באוקטובר 2004 at 13:27

    בצבא כבר הוציאו מזמן חוק שלא נוהגים בלי מספיק שינה בלילה.
    לא הגיע הזמן לחוקק חוק דומה לרופאים ואחיות?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 18 באוקטובר 2004 at 13:41

    חוסר היכולת להפיק לקחים, בגלל הסתרת טעויות.
    בצה"ל קיימת אותה תופעה, בשני המקומות היא הולכת ומחריפה, וכולנו סובלים מהתוצאות.

    בשני המקומות יש נוהלים מסודרים וכתובים לביצוע כל מיני פעולות, שיורדים לפעמים לרמות מיקרוסקופיות פשוט בשביל כסת"ח; זה לא תפקידו של מפקד אוגדה לבדוק אם חיילים היוצאים למארב לוקחים איתם דיסקיות זיהוי, אבל ראיתי גם את זה קורה. היה עדיף שתת-אלוף ינצל את הזמן לדברים יותר חשובים, אבל כנראה שהוא לא יכול לסמוך על מי שמתחתיו…

    😦

    דוד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: