Monthly Archives: אוקטובר 2004

עד מתי אנשים כאלה ימשיכו להרוג בנו?

נהג שהרג 2 ילדים נתפס בפעם הרביעית נוהג בפסילה.
אחרי שכבר נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, וכשעומד נגדו מאסר על תנאי.
די ברור שהוא יחזור לנהוג שוב ברגע שיוכל.
די ברור שהוא לא היחיד.
לא הגיע הזמן למאסר עולם?
לו, ולכל הדומים לו?

מודעות פרסומת

מעריב: לא מספיק חשוב

באליפות אירופה שנערכה בפראג בין ה17 ל23 לחודש, התאגרפו 4 מתאגרפים מהמועדון של בני קוגן.
החבר'ה הביאו תוצאות:
איליה גרד- מדלית ארד בקטגורית משקל של עד 60 ק"ג.
ערן דב- מדלית כסף בקטגוריה של עד 63 ק"ג (האיכותית בתחרות)
עוזי מזרחי- מדלית כסף בקטגוריה של עד 67 ק"ג.
משה פור נעצר ברבע הגמר, ללא מדליה.

עורך הספורט של מעריב החליט כי זה לא מספיק חשוב מבחינה ספורטיבית וגנז את הידיעה.

אני חושב שזה מספיק חשוב בשביל להעתיק את ההודעה של בני לכאן.
כל הכבוד לספורטאים, ולמאמן שלהם!

ענישה בחינוך

(נוסף 19.05.2007)

רשימה זו נכתבה ב-2004. נראה שהיא, והדיון שבעקבותיה, ממשיכים למשוך אש לא בגלל הנושא העיקרי אלא בגלל שולמית בלנק והפנימייה "בני ארזים"; אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוחק תגובות שקשורות לבלנק ולארזים, כנראה בכל פעם שמישהו/י מגגל "שולמית בלנק בני ארזים" ומגיע לכאן.

אני מדגיש: נושא המאמר והדיון שבעקבותיו אינו שולמית בלנק ואינו בני ארזים, ואין לראות בי או במישהו מהמגיבים כאן מקור מידע אמין לנושא; וכמו שאומר יואב קרני, שכני ל"רשימות",

תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא"ל אמיתית).

בפורום אמנויות לחימה של תפוז, עלה נושא מערכת החינוך בישראל: איך היינו רוצים שתיראה. אחד מסעיפי הדיון עוסק בענישה.

גפני ביקש "לאפשר ענישה גופנית וענישה בכלל, על מנת להגיע למצב בו תלמידים יצטרכו (ויצטרחו…) לקחת אחריות על מעשיהם."
כשנשאל אם הוא רציני, ענה ברצינות, וראוי לקרוא גם את התגובות  של  דלית-delete.

אני מגיב לגפני כאן כי זה יותר נוח, אבל הרשימה הזו מתייחסת לדיון בתפוז והיא חלק ממנו.

למרות שקשה לי להסכים למכות, ענישה וגבולות הם חלק הכרחי בחינוך.
רק חשבו על האפשרות הבאה: ילד בן 5 + שטקר 220 וולט + מסמר.
תיתנו לו לגלות לבד, או שתצעקו עליו שלא יעיז להתקרב לשטקר?
כשהוא יחזור לשטקר עם מסמר, עשר דקות יותר מאוחר, האם לא תיתנו לו פליק על היד?
(חסכו ממני את האפשרות של "אדבר איתו בשקט", אני מנסה להיות ריאלי; וכן, אני יודע על שקעים בטוחים לילדים, אבל זה קורה בבית של חברים, או של ההורים שלכם, או הדודים, או במלון או… הבנתם. ואני מקווה שגם הבנתם שבמקום שקע ומסמר זה יכול להיות כדור וכביש, או אלף-ואחד מצבים אחרים)

מאמרים על דר. שולמית בלאנק, בעד ונגד:
אחד , שנים , שלוש

על סמכות הורית וענישה – יוסי קליין על ספרן של הפסיכולוגית אורלי פוקס ודר. שולמית בלאנק
סמכות הורית / ראיון עם ד"ר עדנה כצנלסון וד"ר חיים עומר 
(מסמך וורד להורדה)

כתבתי משהו על חינוך וילדים, אבל הרבה יותר רלוונטית הגישה של שולה בלאנק, שפורסמה בזמנו בהארץ (ראו בוקסה). שני אחי, האחד פסיכולוג חינוכי והשני מדריך חינוכי בכפר הנוער "קדמה" לשעבר, ראו את דר. בלאנק בפעולה ואומרים שהיא עושה פלאים. זו שאלה פתוחה אם את הפלאים עושה האישה, או השיטה; אני נוטה לחשוב שמדובר בשילוב של השניים.

אישית, אני חושב שמכות צריכות להיות מוצא אחרון; במקומן, לדעתי, עדיפה הרחקה מיידית של ילד מהמקום בו הוא התנהג שלא כשורה, וסגירה למשך (לא יותר מ) 20 דקות בחדר מוגן (קטן, עם ריפוד על הקירות והחלק הפנימי של הדלת, בלי חלונות אבל עם איוורור דרך וונטה), בו הילד יוכל להוציא את העצבים ולהירגע (ראו למטה).

מיידיות התגובה היא קריטית; שעה לאחר האירוע, ילד ממוצע בגיל בי"ס יסודי כבר לא זוכר אותו, ולא יבין על מה מענישים אותו. ולמען הסר ספק: לדעתי גם הרחקה היא צעד קיצוני ואין לנקוט בו בכל מצב, אלא רק כאשר ילד משתולל ואינו ניתן להרגעה בצורה אחרת.

ורק בגלל שזה עלה באותו שרשור – אני נגד הכנסת אמנויות לחימה למערכת החינוך.

"תאי הבידוד
בבית הספר "בני ארזים" יש שני "חדרי רגיעה" שאליהם מוכנסים ילדים במצבים סוערים. החדרים, המצויים בקומה השנייה ליד חדר המנהלת, קטנים ביותר, בלי חלון, וקירותיהם מרופדים. כמה מהורי התלמידים מכנים אותם "צינוק" והם אכן נראים כתאי ענישה. המנהלת, חנה בוטנסקי, אומרת שהילדים מוכנסים לחדר לזמן קצר, שאינו עולה על 20 דקות, ובמקרים שבהם הדלת נסגרת אחריהם, מדריך צופה בילד דרך עינית שמותקנת בדלת." המשך כאן.

בית-ספר "בני ארזים" הוא פנימיה טיפולית לילדים עם הפרעות התנהגות קשות, לא בית-ספר רגיל.
הילדים הנסגרים בחדר יודעים שלא יהיו שם יותר מ-20 דקות, ושמבוגר צופה בהם כל הזמן; הם צריכים גם לדעת שהסגירה בחדר אינה למטרת ענישה אלא למטרת הצבת גבולות, ושברגע שיירגעו – יצאו מהחדר.

שוב, אני רוצה להדגיש שהרחקה לחדר סגור היא אמצעי קיצוני מאוד, שצריך להיות בשימוש רק במצבים קיצוניים, כאשר אין אפשרות אחרת לעצור השתוללות של ילד; גם במצבים אלה, ברוב המקרים עצם פעולת ההרחקה (עוד לפני הסגירה בחדר) תספיק כדי לגרום לילד לעצור את ההשתוללות.

נקודה נוספת שצריך לזכור, היא שפעולת הרחקתו של ילד בכיתה א'-ב' אינה דומה להרחקתו של תלמיד כיתה ט'-י'. עבדתי עם תלמידי כיתות ח' שהיו גדולים ממני בעשרות קילוגרמים וסנטימטרים. כשתלמיד כזה מתחיל להשתולל, הרחקתו אינה דבר פשוט.

 

(נוסף 9.07.2006)

נראה שהמאמר הזה, והדיון שבעקבותיו, ממשיכים למשוך אש לא בגלל הנושא העיקרי אלא בגלל שולמית בלנק והפנימייה "בני ארזים"; אני מוצא את עצמי שוב ושוב מוחק תגובות שקשורות לבלנק ולארזים, כנראה בכל פעם שמישהו/י מגגל "שולמית בלנק בני ארזים" ומגיע לכאן.

אני מדגיש: נושא המאמר והדיון שבעקבותיו אינו שולמית בלנק ואינו בני ארזים, ואין לראות בי או במישהו מהמגיבים כאן מקור מידע אמין לנושא; וכמו שאומר יואב קרני, שכני ל"רשימות",

תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא"ל אמיתית).

פסטיבלים

 

בשביל מעין, פעמונים (בעצם, כל דבר שעושה רעש…) זה דבר ששווה להילחם עליו

איתי

אחי, איתי, מג'נגל פעמונים (ופּויזים, סטאף, דיאבלו…), בממשית (ב"שוק הנבטי", בסוכות). משמאלו חנוך, מימין מעין בכמה דקות של שקט

רוני

רוני מגנ'גלת עם סטאף, בבית-ניר, בפסטיבל "תאוות בשרים"

תעיפו רגע מבט לכאן?

אורלי, הדס וחנוך (ונועם, למרות שרואים לה רק את הצמה), בודקים קעקועים (צבעוניים, זמניים), בממשית:

אני? אלא מי יעסיק את מעין?

Hello! My name is Inigo Montoya!

 

You killed my Father!

 

Prepare to die!

נו מה, שאני אשאר בבית? 🙂

כפרי הפעלות איכות

"רצחו לי את ראש הממשלה!"

זו היתה התגובה הראשונה שלי.
לא "רצחו את רבין", או "רצחו את ראש הממשלה" – "רצחו לי את ראש הממשלה!"
לי.
אישית.
ואני בכלל לא בטוח שזה לא יקרה שוב.
כל מה שצריך לקרות כדי שלא תהיה התנתקות, זה כדור אחד בראש הממשלה. וכל הקיצונים יודעים את זה.
אני רק שואל את עצמי אם הם מעריכים, כמוני, שביבי יעלה אחריו, ושהוא יעשה שרירים עד שהאמריקאים והאירופים יכריחו אותו להוציא אותנו, לא רק מעזה המקוללת, אלא גם מחברון, מזרח ירושלים, ומעוד מקומות, שהרבה יותר חשובים מעזה לבטחוננו כמדינה.
לא יכריחו? רוצים להתערב? מוכנים להמר על זה?
יש יותר גרוע משרון, גם למתנחלים. שרון הודיע מה הוא מתכנן לעשות, ואין לו שום רצון לעשות יותר מזה. לביבי לא תהיה ברירה.
כמה קטיושות ירו על הגליל מאז שצה"ל יצא מלבנון?
הרבה פחות מאשר לפני שצה"ל יצא משם.

נח גרוס העלה לתפוז תמונה של רבין מתאמן בקפא"פ.
זאב ארליך כתב על הרגע שנודע לו.

"רצחו לי את ראש הממשלה!"

זו היתה התגובה הראשונה שלי.
לא "רצחו את רבין", או "רצחו את ראש הממשלה" – "רצחו לי את ראש הממשלה!"
לי.
אישית.
ואני בכלל לא בטוח שזה לא יקרה שוב.
כל מה שצריך לקרות כדי שלא תהיה התנתקות, זה כדור אחד בראש הממשלה. וכל הקיצונים יודעים את זה.
אני רק שואל את עצמי אם הם מעריכים, כמוני, שביבי יעלה אחריו, ושהוא יעשה שרירים עד שהאמריקאים והאירופים יכריחו אותו להוציא אותנו, לא רק מעזה המקוללת, אלא גם מחברון, מזרח ירושלים, ומעוד מקומות, שהרבה יותר חשובים מעזה לבטחוננו כמדינה.
לא יכריחו? רוצים להתערב? מוכנים להמר על זה?
יש יותר גרוע משרון, גם למתנחלים. שרון הודיע מה הוא מתכנן לעשות, ואין לו שום רצון לעשות יותר מזה. לביבי לא תהיה ברירה.
כמה קטיושות ירו על הגליל מאז שצה"ל יצא מלבנון?
הרבה פחות מאשר לפני שצה"ל יצא משם.

נח גרוס העלה לתפוז תמונה של רבין מתאמן בקפא"פ.
זאב ארליך כתב על הרגע שנודע לו.

יחיאל ניר מלחי מלמד, ועוד אוצרות

באחד מערבי אורחות לוחמים (ותודה לטאו ששיתף ברשמיו), שירה צלמה את יחיאל ניר מלחי מלמד טכניקה ליד אחת נגד בעיטה (קצת מעל 15MB).
יש גם קישור לאי-דונקי או אי-מיול, כאן; ואם כבר מדברים על חמורים, זה שבועט זה אני.
תודה לשירה על הצילום, ולדני שהעלה לאתר.

בנוסף, גיליתי סרטון שהוכן למפגש אורחות-לוחמים הראשון, ובו רואים את יחיאל-ניר יחד עם מאסטר וונג פו-לאי, בקטע שצולם לפני מספר שנים; לפני שיחיאל-ניר חלה.
המצולם השני הוא דוד נתן, קנפו. בקטע השלישי רואים את צבר ארם (הגדול מהשנים) ודרור גלעדי (וינג-צ'ון). רביעי הוא משה ארמוני, קראטה גוג'ו-ריו; הבחור שהוא חובט בו הוא משה רוזנברג, שכאן נראה חוטף אבל במציאות יודע גם להחטיף 😉 חמישי, אם אני לא טועה, הוא יהושוע סופר, קוק-סול-וון.
הסרטון כבד, קצת מעל 15MB ולוקח לו הרבה זמן לרדת (כנראה שהשרת איטי…); בנוסף, בשניות הראשונות הוא נראה תקוע, אבל רק נראה. 
המקור כאן, והנה קישור ישיר לקובץ: http://portal.armoni.info/files/video/PathOfWarriors.wmv

עוד אוצר הוא קטע מתוך הספר "שיח שבים"שמתאר את סיפוריהם של חוזרים בתשובה; בקטע המקושר נמצאים סיפוריהם של יחיאל-ניר מלחי וצבר ארם, שחזרו בתשובה ביפן, אליה הגיעו כדי ללמוד אמנויות לחימה.
בשיחה אישית, אמר יחיאל-ניר מלחי שהמתואר בספר הוא תקציר של שיחות איתו, ושיש שם אי-דיוקים בפרטים מסויימים, אבל הסיפור, בגדול, נכון.

לשקמה

כתובת האי-מייל שלך מחזירה את המיילים ששלחתי כתשובה, אז אני עונה כאן:

אני לא עוסק בוינג-צ'ין ולא מכיר מקורות מידע עליו, אבל בפורום אמנויות לחימה בתפוז יש מספר אנשים שלומדים ו/או מלמדים וינג-צ'ין, שיכולים לענות. ההרשמה לתפוז חינם. בהצלחה!

תמונות בתערוכה, צוענים

על קאזוהיטו יאמאשיטה שמעתי לפני יותר מעשרים שנה, כשהגיע לארץ תקליט (ויניל) שהוציא: תמונות בתערוכה של מוסורגסקי, בעיבוד לגיטרה סולו. הייתי המום כששמעתי אותו: הוא הפך גיטרה-סולו לתזמורת, הוציא ממנה קשת מדהימה של צלילים, מעדין ושקט כשיר-ערש עד לרם ומבריק כמו מארש. היכרתי את העיבוד לתזמורת של ראוול, ויצא לי לשמוע קטעים מהעיבוד של יאמאשיטה אחר למוסיקה אלקטרונית; העיבוד של קאזוהיטו לגיטרה, לדעתי, עולה על שניהם. מרגש יותר, עדין יותר, סוחף יותר…
התקליט אבד לי מתישהו, ושנים חיפשתי דיסק ולא מצאתי; זאב ארליך הביא לי עותק מיפן, והוא מתנגן עכשיו ברקע, מעמיד את הנגינה שלי בפרופורציות. כשאומרים לי שאני מנגן יפה, אני יודע כמה עוד יש לי ללמוד…
כאן יש דוגמיות להורדה ושמיעה, תחת הכותרת Real audio sample. למרות ש-El Colibri מדהים בטכניקה ובברק, שתי היצירות האחרות (וחבל שאלה רק קטעים) מציגות יותר את קשת המצלול שלו.

רוני רוחקין, חבר, הביא לי לשמוע את הפסקול של ונגו, סרט שהוא תירוץ להשמיע פלמנקו.
אם קיאוזוהיטו יאמאשיטה הפך את הגיטרה לתזמורת, הצוענים הספרדים הפכו אותה (מזמן) למערכת תופים, כזו שמשמיעה את הלמות הלב – לא כלי שמלווה את שאר הכלים, אלא הלב עצמו, שכל השאר מלווה אותו. שמחה, צער, אהבה, קנאה – גיטרה צוענית צועקת או לוחשת אותם, מלב אל לב.

פלמנקו, בריקוד או בשירה, אינו פלמנקו בלי גיטרה.
אלבניז, ילד-פלא מחונן שהלחין את אסטוריאס בהשראת הפלמנקו, ניגן וכתב לפסנתר; מעולם לא שמעתי את אסטוריאס על פסנתר, ואני לא מסוגל בכלל לדמיין איך זה עשוי להישמע. מהיום שסגוביה עיבד את המקור לגיטרה, איש לא מנגן את המקור.

את הסרט ונגו לא ראיתי, והביקורות באתר למעלה טוענות שהסרט מפריע למוסיקה. גילו את אמריקה – כשיש גיטרה בסביבה, כל דבר מפריע למוסיקה…

תודה לזאב ורוני, שהזכירו לי כמה אני אוהב גיטרה, ולמה, שנים אחרי שהבנתי שסגוביה אני לא, אני עדין מנגן.

הלחש נגד הפחד

"אל לי לפחד.
הפחד הוא קוטל התבונה.
פחד הוא המוות הקטן המביא כליון מוחלט.
אעמוד בפני פחדי.
אניח לו לחלוף דרכי ובעדי.
וכשיעבור, אפנה בעיני רוחי לראות את נתיבו.
במקום שעבר הפחד, לא יהיה דבר.
רק אני אשאר."
הלחש נגד הפחד, מתוך חולית, מאת פרנק הרברט.

בקורס צניחה לא זכרתי להשתמש בו, למרות שהיתה הזדמנות (במטוס, לפני הצניחה). כנראה שהייתי המום מדי… במקרים אחרים בהם פחדתי, לא היה זמן ללחשים – הייתי עסוק בפעולות שהייתי צריך לעשות באותו רגע כדי להישאר חי. (לא משהו הרואי, עניינים כמו ללחוץ בזמן על הברקס…)

קראתי אותו לראשונה בסביבות גיל 16; אני זוכר את הרושם שהוא עשה עלי אז, כשגיליתי שמישהו חשב שפחד הוא דבר שצריך להמציא נגדו מעין תפילה. היום אני מבין שזו טעות; זו לא תפילה, אלא הוראות-הפעלה.

הוראות הפעלה נגד פחד.