איך יצאת כזה?

בשרשור ברכות לשנה החדשה, הבאתי את סיפורו של שי עגנון "דרך חדשה", שמצאתי אצל שלומית הברון.
בתגובה, ש מים שאל אותי שאלה קשה. הנה התשובה…

כשאבי טען שהשוה"צ צריך לעזוב את  סטאלין (הרבה לפני מותו של "שמש העמים"), הוא כמעט נודה מהקיבוץ אבל לא שינה את עמדתו. כנראה שבמשפחה שלנו אין הרבה גנים קונפורמיסטיים…
 
מאותו "בית יוצר", דרך אגב, יצאה אחותי, שהיום גרה עם בעלה ושמונת ילדיהם בקהילה חרדית ברחובות, ועוד כמה אנשים שאני מכיר, מי יותר מי פחות, שחזרו בתשובה מסיבות שונות (קשה להאמין, אבל רק אחד מהם למד טאי-צ'י אצל יחיאל-ניר מלחי…), ועוד כמה שעדין מחפשים את עצמם בכל מיני מקומות.
 
מתוך 12 בני השכבה שלי, רק אחת היום גרה בקיבוץ. כל השאר עזבו, תוך שנים בודדות מרגע השחרור מהצבא. היום הקיבוץ מנסה למשוך אותם לחזור, וחלק אכן חושבים על זה, אבל לא מסיבות אידיאולוגיות.
 
דבר אחד היהדות ידעה לעשות והתנועה הקיבוצית לא – להעביר את המסר האידיאולוגי הלאה.
 
היה אנתרופולוג שאינני זוכר את שמו כרגע, שחי בקיבוץ וחקר את החברה הקיבוצית; בכל מה שקשור למבוגרים הוא אכל בדיוק מה שהאכילו אותו, אבל את הילדים הוא חקר בעצמו וטען (עוד בשנות החמישים!) שאין להם אידיאולוגיה אלא שהם סתם קונפורמיסטים: הם מחאו כפיים כשראו את סטאלין נואם בקולנוע (בחדר-אוכל, כשהיה חושך, היו מראים "יומני חדשות"; זו נוסטלגיה שאפילו קשיש כמוני כבר לא זכה לראות במו עיניו…), בגלל שכולם מחאו כפיים ולא בגלל שבאמת קיבלו את מה שאמר. הם היו דור נטול-אידיאולוגיה, שבעצם לא ידע בשביל מה הוא כאן אבל ידע לדקלם את הססמאות שלמד; הילדים שלהם לא ידעו אפילו את זה.
 
כדי לגרום לילדים להישאר בתוך הקהילה, צריך לגרום להם להאמין בשני דברים:
1. צדקת הדרך "שלנו"
2. אסון הדרך "שלהם"
זה צריך להיות מוטבע מגיל מאוד צעיר. בודדים האנשים שמצליחים להתגבר על הטבעה כזאת.
זה מצליח ליהדות החרדית, לאמיש, למורמונים ולעוד מספר קבוצות בודדות. לחברה הקיבוצית זה לא הצליח.

רוב האנשים ימשיכו לחיות בקהילות כאלה מתוך אינרציה, לא מתוך הכרה והחלטה – בדיוק כמו שרוב החילונים ימשיכו להיות "חילונים" מתוך אינרציה, בלי לדעת מה זה בעצם "חילוני". חילוני זה לא אחד שבמקרה לא שומר שבת. חילוניות היא אידיאולוגיה, אבל כמה "חילונים" באמת מכירים אותה? ובאותה נשימה, כמה "חרדים" באמת חרדים לדבר השם, מתוך הכרה ובחירה ולא בגלל ש"ככה כולם עושים"?

שאלת עלי – לי קרו כמה דברים שאולי לא קרו לאחרים.
אחותי חזרה בתשובה, ולא גידלה קרניים.
היא נשארה אחותי, המשיכה לאהוב אותי והמשכתי לאהוב אותה.
התווכחנו הרבה, אבל לא הפסקנו להיות משפחה.
מצאתי מורה דתי, שאף-פעם לא ניסה להחזיר אותי בתשובה, לא "הציע" לי לשים כיפה, לא "המליץ" לי לשים תפילין, לא סיפר ש"יותר בריא לאכול כשר". פשוט לימד אותי טאי-צ'י, וענה על שאלות אם מישהו שאל.
גיליתי שהדוסים זה לא בדיוק מה שרואים בטלוויזיה.
גיליתי גם שביהדות יש הרבה דברים חכמים, ואין סיבה לא לקחת חכמה רק בגלל שהמקור יהודי.
גיליתי גם שיש בקהילות החרדיות דברים מכוערים לצד דברים מאוד יפים.
גיליתי שהחרדים הם בני-אדם, ויש ביניהם טובים ורעים, חכמים וטפשים, יפים ומכוערים.

גיליתי גם שאני לא מסתדר עם הרבה דברים בחברה החילונית.
גיליתי גם שיש הרבה דברים בחברה החרדית שאיתם אני לא מסתדר.
גיליתי שאני צריך להחליט על הדרך בה אלך, שאינני מסוגל ללכת סתם מתוך אינרציה.

מה היו חזן ויערי אומרים?
לא יודע.
זה באמת חשוב?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: