דיאלוג: אמנות לחימה, מערכת החינוך

בעקבות הרשימה אמנות לחימה נגד אלימות נוער, התפתח דיון גם כאן וגם בפורום אמנויות לחימה של תפוז; הדיון בתפוז עלה בשני שרשורים שונים (ראשון, שני), בהם עלו דעות רבות, חלקן מנוגדות. כדאי מאוד לקרוא הכל.
אחד הקוראים בתפוז, שביקש לא להזדהות, שלח אלי את המסר הבא:

שנת 1995 פורץ מחבל לבית ספר אורט קנדי בירושליים בהפסקת 10 ומצליח לדקור 10 תלמידים.
כל שאר בית הספר היה שרוי בהלם מוחלט והיחידי שהצליח לנטרל אותו היה סגן המנהל.

ראש הממשלה דאז רבין החליט שלא יהיה דבר כזה שוב ודרש ממערכת הביטחון ליצור תוכנית הגנה עצמית לבתי ספר תיכוניים וכך היה
הוכשרו 300 מדריכות קרב מגע ברוטציה ועברו בכל בתי הספר בפריסה ארצית והעבירו 16 שעות של הגנה עצמית לבתי הספר.

ואז נתקלו הבנות בבעיות כמו אלימות במישפחה מצד התלמידים והתלמידות, אונס, אונס קבוצתי, אלימות בבתי הספר.
ואז הייעוד של ההדרכה השתנה קצת ונאלצו לעבור סדנאות צמודות למחלק הנוער במישטרה, פסיכולוגים ואנשי מיקצוע שונים כדי לתת להן כלים להתמודד עם מה שהן פוגשות.

כניסה לקורס כזה לא דורשת ידע מקדים בקרב מגע אך דורשת קואורדינציה טובה וגישה חינוכית.

בעבר היו מגיעות בנות עם רקע אבל שמנו לב שזה עוזר אבל זה לא העניין כי ללמד ילדה אצבעות לעיניים ובעיטה לביצים לא הייתה הבעיה אבל ולהדריך אותה להתקשר למוקדי מצוקה או לטפל בה באמצעים פדגוגים הייתה הבעיה האמיתית.
אז קיבלנו בנות מרקע של ריקוד ותנועה וכן גישה ללחימה. מי שהיה לה רקע רק היה מבורך אך לא נחוץ.

לגבי ההכשרה מדובר על קורס של שלושה חודשים אנטנסיביים מאוד מאימונים מהבוקר דרך שעורי מדריך מרובים, לימודי חינוך, פסיכולוגיה וכ"ו.
כך שבעצם מדריכי קרב המגע שאתה מכיר מהצבא אלה לא מדריכות הגנה עצמית לבתי הספר שעבודתן קודש!! מעבר לאגרוף והבעיטה.
  
בהנחה שאתה איש חינוך אני מאמין שאתה מבין את התמורה אליהה אנחנו מכוונים את הבנות.

שלא תטעה הקורס הזה הופשק לפני שנתיים מחוסר תקציב של מישרד החינוך ששלם את המשכורת למדריכות האלה ולא מטעמים של כישלון המערכת.

אני יכול לומר לך שכשאני הגעתי לסגל הפיקודי שם האמן לי שדאגתי למקצועיות של הבנות ההן ואני אומר לך באמת שהן מדריכות הגנה עצמית לבנות מהטובות שראיתי שכן הן יודעות בדיוק מה ואיך לדבר איתן.

מקווה שנתתי לך חומר למחשבה. אנא ממך פרסם את מה שכתבתי לך מבלי להזכיר את שמי כי באמת שלא חסר לי כאב ראש כדי להתעמת עם אנשים פה.

האמת, שעם כל מה שנאמר כאן אין לי שום ויכוח.
יש לי בעיה עם הטענה שתלמידי תיכון צריכים ללמוד הגנה עצמית, אבל אם רוצים שיילמדו, כנראה שמדריכי קרב מגע צה"לי ילמדו את זה טוב.

אבל אמנות לחימה אינה הגנה עצמית, ואין שום דימיון בין לימוד קבוצה רגילה לבין טיפול בנער אלים.
אם המטרה בפרוייקט היא לאפשר לנערים להגן על עצמם, אין בעיה – אפשר להמשיך.
אם המטרה היא להוריד את רמת האלימות בבתי-הספר, לא זו הדרך.

עם כל הכבוד למדריכות שצה"ל הכשיר, ועם כל הכבוד למערך ההכשרה שצה"ל הקים, כדי לייצר דוגמא אישית שנער אלים ירצה להידמות אליה צריך אישיות בוגרת. לא מקבלים אישיות בוגרת בקורס של שלושה חודשים. אין שום דרך להשוות בין שלושה חודשים אינטנסיביים לבין שנים של נסיון בלמידה והדרכה, שמייצרות אדם שהוא גם מורה לדרך, שהיא אמנות לחימה. לא הגנה עצמית – אמנות לחימה.

צריך גם סביבה שתעזור ליצור דוגמא חיובית, כמו שהיה עבורי הדוג'ו של איתן בן-מאיר; סביבה של כיתה רגילה בבית-ספר לא יכולה לתת דוגמא כזו. הנער האלים מוכר בכיתה שלו כאלים, כולם מצפים ממנו להתנהגות מסויימת וקשה מאוד לשבור את הדפוסים הקיימים. קח את אותו הנער ותשים אותו במקום בו הכללים אחרים, ותראה איך פתאום הוא יתנהג אחרת.

אני נשאר בדעתי: לימוד אמנויות לחימה בתוך המערכת לא יוריד את רמת האלימות בבתי-הספר.
גם לא לימוד הגנה עצמית.

אבל אולי דבר אחר כן יעבוד: אולי יש טעם להציע למערכת החינוך להפנות נערים אלימים ללמוד אמנות לחימה בדוג'ו קיים, מחוץ לבית הספר.
לשלוח אותו ללמוד אצל מורה מנוסה, שכבר מלמד לפחות חמש שנים, שיש לו קבוצה של תלמידים שאפשר לראות מה הם למדו ממנו. מורה שיוכל להסביר איך השיטה שלו עוזרת לנערים להימנע מאלימות, ושאכן התלמידים שלו לא מעורבים בתקריות אלימות.

ולקיים מעקב אחר התלמיד הזה, ולראות אם אכן רמת האלימות שלו יורדת.

כתבתי בעבר שאין סיכוי ללמד אמנויות לחימה בתוך מערכת החינוך, אבל רבים עושים זאת מחוץ למערכת – מדוע לא להיעזר בהם?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כהן חיים  On 19 באוגוסט 2004 at 1:18

    אני מעט חולק על טענתך לגבי השימוש באומנות לחימה כחלק אינטרגרלי בבתי הספר .
    בנוסף אני גם חולק על הקביעה בדבר האייקידו /טאי צי כמסגרת "מונעת אלימות" , אני בפרוש חושב שכל מאמן בעל רקע עשיר וניסיון רב שנים בהדרכה יעביר את הרעיון של מניעת אלימות שוב לאורך זמן .
    הרעיון הוא יותר הכשרת מאמנים/ מורים ולאו דווקא שיטה כפי שאנו מכירים אותה .
    גם מוקרה להיסטוריה או למתמטיקה טובים שיצליחו להעלות את רמתו של התלמיד וישפרו את הישגיו יצליחו במידה כזאת או אחרת למנוע מעט או הרבה את רמת האלימות תוך בניית בטחונו של התלמיד בעצמו.

    כך הדבר גם עם מאמן לאומנויות לחימה טוב ומנוסה . עם הזמן ועם הניסיון יקבלו התלמידים יכולת ללמוד ולהתגבר על "הכעסים והדחפים " לאלימות .

    מנסיוני ועבדתי בעברי בבתי ספר שנחשבו למאוד
    "קשים" ההצלחה בקרב התלמידים היתה מצויינת ואני יכול לאמר שאני כבוגר ולאחר שנים יכול להתגאות בהישגיהם של התלמידים מאז .

    שוב הרעיון הוא הכשרת מורים טובים ולאו דווקא נושא הלימוד .

    כהן חיים
    התגוננות רחוב

    אהבתי

  • כהן חיים  On 19 באוגוסט 2004 at 1:36

    בשנת 1986 יסדתי בירושלים את פרוייקט הגנה עצמית לבתי הספר בשיתוף עם עיריית ירושליים .
    בזמנו העברנו את הקורס בכל בתי הספר בעיר ובפריפריות הקרובות .

    לגבי עניין ההגנה העצמית , אני בפרוש מתנגד לכך שחייליםוחיילות שעברו הכשרה קצרת מועד יעבירו את הנושא מכמה סיבות והעיקרית שבהם היא הניסיון והבגרות הנפשית .

    מעבר לעניין הסניסיון והבגרות הנפשית אני בפרוש חושב שיש הבדל עצום בדרך שבא יש להעביר את נושא הלחימה לחייל / לוחם בצבא ולאזרח מן השורה ובמיוחד לתללמידים .
    רמת האלימות , המקרים בהם נתקלים בני נוער שונים בתכלית השינוי מהמקרים בהם עומדים חיילים בצבא ולפיכך על מדריך / מאמן בבתי הספר לעבור הכשרה שתתאים לכך .

    לעצם העניין אני מאוד חושב שיש להעביר את הקורסים הנ"ל בבתי הספר כמובן כשהדגש שיושם שם הוא פחות על נושא הלחימה ,הגנות/התקפות כפי שמושם הדגש בקורסים כיום . הדבר לא יעיל בהחלט ע"פ תפיסתי וגם אם יקבלו התלמידים או יגעו בנושא הלחימה יהיה הדבר במינונים מינוריים.
    הדגש שיש לשים עליו את הדגש במיוחד לתלמידים הוא נושא המניעה , השיחות , ההסברים , התרגילים , משחקי הסימולציה בתחומים מגוונים ושונים ( רכב , משפחה , חברים ואפילו כללי התנהגות וזהירות בנושא החם החדש "אינטרנט" והסכנות הנלוות אליו ) .
    כמו גם כללי התנהגות , דיווח וכו'…

    כפי שכבר כתבתי בעבר

    "עירנות ומודעות" למצבי הסכנה ימנעו אותם מבעוד מועד .

    כהן חיים
    התגוננות רחוב

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 19 באוגוסט 2004 at 8:51

    תודה על תגובותיך.
    נראה שאנחנו מסכימים לגבי דבר אחד בסיסי: מורה לאמנות לחימה צריך להיות אדם מנוסה ובוגר, לא צעיר שעבר הכשרה, אינטנסיבית ככל שתהיה, שפשוט אינה יכולה לתת בגרות.

    טאי-צ'י/אייקידו אינה מסגרת מונעת אלימות.
    כתבתי כבר במקום אחר שאופי התרגול באייקידו היה רק חלק ממה שגרם לי להפסיק להרביץ; החלק השני היה האווירה במקום בו למדתי, והרצון להיות חלק מהמקום הזה.
    אני מסכים אתך לגמרי שלאישיות המורה יש מקום חשוב מאוד ביצירת האווירה הזו, ולכן, כשהצעתי שמערכת החינוך תפנה ילדים/נערים אלימים ללמוד אמנויות לחימה, העליתי סייג:
    ***************************
    "לשלוח אותו ללמוד אצל מורה מנוסה, שכבר מלמד לפחות חמש שנים, שיש לו קבוצה של תלמידים שאפשר לראות מה הם למדו ממנו. מורה שיוכל להסביר איך השיטה שלו עוזרת לנערים להימנע מאלימות, ושאכן התלמידים שלו לא מעורבים בתקריות אלימות.

    ולקיים מעקב אחר התלמיד הזה, ולראות אם אכן רמת האלימות שלו יורדת."
    ***************************

    לגבי הכשרת מורים טובים (אני מבין שהתכוונת למורים בכלל, לא דווקא לאמנויות לחימה), שוב אני מסכים לגמרי; אבל גם המורה הטוב ביותר בעולם לא יוכל ללמד כיתה של 40 ילדים, כשמעמדו החברתי בעיניהם ובעיני הוריהם נמוך.
    בקיצור: אני מסכים אתך, אבל מורים טובים זה לא מספיק.

    שוב תודה על התגובות.
    אולי עוד יצא מזה משהו, רק צריך לשים לב שלא ישלחו ילדים ללמוד אצל המורה הכי זול, בשיטת המכרזים…

    דוד

    אהבתי

  • כהן חיים  On 19 באוגוסט 2004 at 16:57

    לצערי במערכת החינוך בכלל ישנם כל כך הרבה משתנים אשר גורמים לירידה בערך המורה הטוב , אולם אני ריאלי ומבין את המגבלות והאפשרויות .
    לכן הצעתי הראשונה היא קודם כל ולפני כל שינוי אחר, לדאוג להכשרתם של צוות המורים באופן שיטיב עם התלמידים
    מורה טוב מבחינתי אינו רק המורה אשר מסוגל להעביר את ה"חומר" על הצד הטוב ביותר(תוצאות טובות במבחן..) זה רק אחד מיתרונותיו ויכולותיו של המורה

    הבחירה של המורים ראוי שתתבצע באופן קפדני ביותר בסופו של דבר מדובר בילדים שלי ושלך ואפילו בילדיו של המורה הנבחר . ההשקעה שנשקיע בהכשרתו ובחירתו של המורה תניב את הפירות לטווח הרחוק .
    אנחנו למודי ניסיון מעולם אומנויות הלחימה , אנו יודעים ומדברים על כך כל כך הרבה בפורום אומנויות לחימה , על יכולותיו של המורה להיות מורה לדרך מורה לחיים
    אלה תכונות שראוי שיהיו לכל מורה וכפי שאנו מבינים "ודורשים" זאת ממאמן / מורה לאומנות לחימה ראוי שבעתיים שנדרוש זאת ממורה בבית הספר .
    בסופו של דבר הוא רואה את התלמיד / הילד שלנו הרבה יותר שעות מכפי שאנו מסוגלים או רואים את ילדינו שלנו .
    הוא מעניק לו כמעט את כל הידע עליו יתבסס למשך כל שארית חייו או נכון יותר את הבסיס .

    אני בפרוש משליך לפתחו של המורה ומערכת החינוך את נושא הלימוד וההכשרה של התלמיד כמו את התנהגותו .

    למרות שבכיתה ישנם 40 תלמידים אני בפרוש רואה במורה דמות מפתח בחינוכו ובהתפתחותו של התלמיד .

    מעבר לכך , אני כמאמן וכהורה רואה אותנו ההורים והאזרחים מחוייבים לא אחת לתרום לנושא בכל דרך אפשרית ,
    הן מבחינה מקצועית באם הדבר מתאפשר לנו וכמובן מבחינה ארגונית / לוגיסטית וכמובן כלכלית .

    הרי בסופו של דבר כפי שכבר אמרתי מדובר בילדינו אנו וטובתם חשובה או אמורה להיות חשובה לנו לא פחות אם לא יותר מלהצלחת המורה .

    כהן חיים
    התגוננות רחוב

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 22 באוגוסט 2004 at 1:38

    שוב, אני מסכים עם כל מה שאתה אומר – אבל על הכשרת מורים במדינת ישראל אין לי שום דרך להשפיע.

    יש לי משהו לומר, ואולי גם להשפיע, על תחום אמנויות הלחימה, ושילובן בחינוך ילדים/נערים.

    דוד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: