טיפול: בת שנתים, בת שלושים

טיפלתי באישה בת 32, שהגיעה אלי בגלל צוואר תפוס, שהתברר שהוא רק חלק מבעיות בעמוד השדרה כולו (עקמת), שהתברר כי הוא רק חלק מבעיות בריאותיות נוספות (בעיות בבלוטת התריס, בעיות במערכת החיסון), שהתברר כי הם רק חלק מבעיות בחיים.

די מהר היגענו לנקודה בעורף שכאבה מאוד בלחיצה, אבל "הרגישה נכון".
"מה זאת הנקודה הזאת?" היא שאלה אותי, "למה אני לא מצליחה לשחרר אותה?"
שאלתי אותה מה הזיכרון הכי מוקדם שלה.
היא סיפרה על טיול עם אביה ואחיה, בגיל שנתים וחצי: "אני לא מאמינה שאני זוכרת את זה…"
שאלתי אם זה זיכרון טוב; היא ענתה שהיא כל הזמן ניסתה למשוך את תשומת-הלב של אביה, ולא הצליחה.
"תמיד האח שלי מקבל את תשומת הלב…"

ואז היא התחילה לבכות.
שלושים שנה היא החזיקה את הסיפור הזה בעורף.
שלושים שנה היא נלחמת להשיג יחס מהאנשים שהיא אוהבת.
שלושים שנה זה משפיע לה על החיים.

נתתי לה להרגיש בטוחה.
נתתי לה לבכות.
עזרתי לה להתאושש.
ביקשתי ממנה לדמיין את עצמה, שם באותו טיול, בתור אבא שלה: מה הוא מרגיש שם?
"הוא פוחד. הוא לא יודע מה לעשות עם הילדים שלו."
ביקשתי שתיגש, בתור בוגרת, לילדה הקטנה: מה תגידי לה?
"שגם אם יהיה קשה, יש לה כוח להתגבר."
ביקשתי שתיגש, בתור בוגרת, אל אביה: מה תגידי לו?
"אני אחבק אותו."

לפני שנפרדנו, ביקשתי ממנה שתחבק את אביה, גם במציאות.
הנקודה הכואבת בעורף היתה הרבה, הרבה יותר משוחררת.
תחילת הדרך.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זאב  On 5 באוגוסט 2004 at 14:09

    כל הכבוד על האומץ ועל הפתיחות לשתף אותנו בסיפור הזה.

    אהבתי

  • בודוקאן  On 10 באוגוסט 2004 at 12:27

    דוד, סיפור יפהפה, וכל הכבוד לך.
    אני לא מופתעת כהוא זה….
    ולעצם העינין: "קיבוע" של סימפטום על הגוף, הוא קשה במיוחד, ונחשב לעיקש מאוד וקשה להסרה.
    זהו הרי ביטוי "פרה ורבלי". ז"א, בטרם מילים. כאשר אין אפשרות לעבד את הרגשות באופן מילולי, והסימפטום מוצא את דרכו אל הסומה, אל מטרה פרימיטיבית וראשונית. לכן הוא עיקש.
    לרוב, יש צורך בעבודה קשה כדי להסיר קיבוע כזה, וגם זמן. אבל, זה מאוד תלוי ביכולת של המטופל להיות במגע עם עצמו ועם המטפל. מידי פעם (לא לעיתים קרובות בכלל) נפגשים עם מטופל בעל יכולת גבוהה להשתמש בטיפול.
    אם יש לו גם מזל והוא פוגש מטפל שמסוגל לעשות זאת, הרי שזהו מפגש מיוחד לשני הצדדים.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 14 באוגוסט 2004 at 23:48

    תודה!
    🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: