שנתים

עלינו לקבר.
קראתי קדיש יתום.
נראה כאילו אתמול, אבל כל-כך הרבה קרה מאז.
פצע פעור בנשמה, ולמדתי לא לגעת בו, שלא יכאב.
אבל הוא שם כל הזמן.
לפני שנתים ראש פגש במשאית, ומאז אנחנו בלעדיה.
המחשבה על הסדר הנכון עוזרת, רק כל עוד לא נגעתי בפצע.

אבי ביקש לכתוב על קברה:
כשחיים קיימים בנו
כוחות אדירים,
וברגע הנורא
קיומנו כה שברירי…

יהי זכרך ברוך,
אמא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: