Monthly Archives: יוני 2004

ערב אורחות לוחמים

לפני סדנת אורחות לוחמים השניה, ערכנו שני קטעי שאלות-ותשובות עם צבר ארם.
בשרשור הראשון נשאלו שאלות, והתשובות ניתנו במקום; בפעם השניה אספנו שאלות ושלחנו אל צבר, וקיבלנו תשובות יותר ארוכות ומפורטות, המצורפות כקובץ וורד להודעה הראשונה, וניתנות לקריאה כ-HTML כאן.
ערב אורחות לוחמים הקרוב הוא הזדמנות טובה לפגוש, להתאמן ולדבר עם יחיאל ניר מלחי, צבר ארם, שמעון ישראל ועוד אמני לחימה בעלי שיעור קומה נדיר.

ערב אורחות לוחמים הקרוב, יתקיים ביום ה', 8.7.04, במתנ"ס "בית המגיד" רח' נורדאו 63, ת"א, מהשעה 20:30 עד סביבות 23:00 (גמיש…).
יש אפשרות לחנות בתוך המתנ"ס.

מטרת האירוע להיפגש, לשוחח ולהתאמן עם אמני-לחימה ברמה גבוהה מאוד, שחזרו בתשובה.
הערב חינם, פתוח לקהל הרחב, גם למי שאין לו רקע באמנויות לחימה.

ישתתפו:
מאסטר יחיאל ניר מלחי (טאי-צ'י)
סנסאי צבר ארם (דאן-8 בנינג'יצו)
סנסאי שמעון ישראל (מורה לשיטה יפנית מסורתית)
(יתכנו שינויים, נקוה שלא יהיה צורך)

יתורגלו:
בריחים ומנופים
תרגילי חישה ושטף

מובטח "כיבוד עשיר", למי שלא שומר משקל…

לפרטים והרשמה:
חווה, 054-6454530

החלמה מהירה לאלק!

אלק, מותיקי התלמידים בקבוצת באר-שבע של המרכז הישראלי לטאי-צ'י, מאושפז בסורוקה אחרי ניתוח.
ביקרתי אותו היום, הוא מרגיש טוב אבל עדין חלש, ואמור להשתחרר מבית החולים בעוד תשעה ימים. הוא ופרנסיס אשתו מוסרים דרישת שלום לקבוצה, ומקטרים שבגלל הניתוח לא יוכלו להגיע לגשקו

פרנסיס ואלק התחילו ללמוד אצלנו ב-1992, כשעוד לימדנו במרכז הספורט של האוניברסיטה.
עד כמה שאני יודע, הם זוג התלמידים המבוגרים ביותר במרכז: הוא בן 78 והיא 76.

הם התלמידים הותיקים ביותר שלי; יש אחרים שהתחילו אז ועדין לומדים, אבל הם עברו למקומות שונים בארץ (כמו הרבה סטודנטים מבאר-שבע). פרנסיס ואלק נשארו בבאר-שבע, ונשארו ללמוד אצלי. וחוץ מזה, הם פשוט אנשים מקסימים.

בשיעור היום, כשסיפרתי לקבוצה על מצבו של אלק, עלה הרעיון שאחרי שישתחרר מבית החולים, נשלח נציג מהקבוצה כל יום אליו הביתה, להתאמן איתו בישיבה עד שיוכל לחזור להתאמן איתנו באופן מלא.
היצעתי לו את הרעיון, והוא מאוד שמח. כשישתחרר מבית-החולים נעשה "סידור עבודה" לקבוצה, כמובן רק למי שרוצה ויכול לעזור.

לעשות קטה בישיבה זה אתגר מענין, למי שרגיל לעמוד.
כך גם יוחזק הקשר בין אלק והקבוצה, גם נעזור לאלק להחלים, וגם נלמד טאי-צ'י בצורה שלא מגיעים אליה בדרך-כלל.

עקרון הפרפר ברפואה ולחימה

את התרגיל הבא צריך לעשות עם מישהו שסומך עליכם, ושאתם סומכים עליו.
התפקיד שלו הוא לא להירדם, ולהגיד לכם ברגע שאתם מאבדים ריכוז.
הוא שוכב על הגב.
את/ה יושבים לידו.
הניחו יד על הבטן או איזור מפתח הלב שלו.
המגע צריך להיות כאילו אתם מונעים מפרפר להתרומם – אם תלחצו חזק מדי הפרפר יימעך, אם תנתקו מגע הוא יברח.
כאן הקטע החשוב – אתם צריכים לנוע עם הנשימה שלו.
אתם צריכים להרגיש את הנשימה של בן-הזוג, ולהניע את היד בהתאם כדי "לשמור על הפרפר".
אין צורך להתאים את קצב הנשימה שלכם לזה של בן-הזוג; אתם זה אתם, הוא זה הוא. אבל חשוב מאוד להרגיש את הנשימה שלו, ולהגיב אליה.

תפקידו של בן-הזוג, כאן, הוא להגיד לכם מתי "איבדתם את הפרפר", כלומר איבדתם ריכוז והפסקתם לזוז עם הנשימה שלו. בן-זוג רגיש, אחרי מספר נסיונות, יוכל להגיד לכם לא רק מתי איבדתם ריכוז, אלא גם מתי אתם כועסים, עצובים, שמחים ועוד – הכל לפי המגע, למרות שכמעט שלא אמור להיות מגע.
בן-הזוג צריך להגיד לכם מתי אתם משדרים מגע "טוב", ומתי "רע" – והוא חייב לעשות זאת בכנות!
מטפל שמשדר מגע "רע", יגרום נזק למטופלים שלו.
כדי לתת מגע טוב, צריך להתכוון לטוב.

למטפלים, ההדבר השני הכי חשוב בתרגיל הזה הוא "לשמור על הפרפר", לא משנה איך לוחצים – חזק, חלש, עמוק, שטוח, לחיצה סטאטית כמו שיאצו או דינאמית כמו טוי-נא או מסאג'. עם נסיון, אפשר להרגיש את נשימת המטופל לא רק באיזור הריאות, אלא גם בידיים וברגליים, וצריך להתאים את הלחיצה אליה.
השמירה על הפרפר, היא למעשה שמירה על המטופל.
גם אם הטיפול חזק מאוד, המטפל צריך להיות זהיר כאילו הוא מטפל בפרפר.

 

אסור למטפל לעשות את התרגיל הזה פעם-פעמיים ולהגיד "הבנתי".

כי החשוב ביותר בתרגיל הוא לא המגע שאתה נותן, אלא העובדה שמישהו נותן לך משוב מיידי על המגע שלך. למטופלים הרבה פעמים לא נעים לתת משוב כזה, וחשוב מאוד לעשות את התרגיל עם מישהו שיבין שהתפקיד שלו הוא להגיד לך מתי "ברחת", לא כדי לפגוע בך – אלא כדי לעזור לך לחזור.

קל מאוד להגיד "הבנתי", ולחזור לטפל כמו שטיפלתי קודם.
זה תרגיל שיש לחזור עליו (או על גרסא כלשהי שלו) שוב ושוב, ולאורך זמן, כי "מגע טוב" זה דבר שאפשר וצריך לפתח – אבל הדרך היחידה לשפר את מה שיש לך היא לקבל משוב מיידי כשהראש שלך לא במקום.

אחרת, אתה מטפל מתוך אגו.

לאמני לחימה, הדבר החשוב הוא לחוש את בן-הזוג ולנוע איתו; אין הבדל בית תחושת בן-הזוג בטיפול, לבין תחושתו בלחימה. תזמון בלחימה בנוי על "תחושת בן-זוג", ולהרגיש את הנשימה שלו זה התחלה טובה ככל ההתחלות.
בטאי-צ'י צ'ואן, עושים זאת בפושינג-הנדס של יד אחת, ובעוד עשרות גרסאות שונות לתרגילים שבנויים לגשר על הפער שבין התרגיל המתואר למעלה לבין קרב מלא, אבל העיקרון הוא אותו העיקרון.

אני לא המצאתי את הרעיון שאני קורא לו "עיקרון הפרפר".
ודאי שאפשר למצוא אותו בשיטות שונות, גם אמנויות לחימה וגם אמנויות ריפוי (ההבדל היחיד שאני מכיר הוא שמטפל חייב  לשאוף לתת "מגע טוב", בעוד שלוחם לא חייב לעשות זאת [למרות שכדאי!]).
הדבר המשותף לכל תרגיל שאמור לשפר את היכולת הזאת, הוא שהתרגילים המיועדים לכך צריכים לתת לך משוב, מיידי ומדוייק, כשאתה מפסיק לשים לב לפרפר – מועך אותו, או נותן לו לברוח.

בלי משוב, התרגיל לא יכול לשפר את היכולת שלך להרגיש מול מי אתה עומד.

בלי משוב, אתה שוגה בדמיונות.

"היזהרו מחיקויים!", גם ברפואה אלטרנטיבית

מתוך כתבה ב-Y-net:
"ארגון הבריאות העולמי: "היזהרו מטיפולים אלטרנטיביים"
בשנים האחרונות נרשמו תופעות לוואי בלתי נעימות ומקרי מוות רבים בכל העולם כתוצאה משימוש בתרופות וטיפולים אלטרנטיביים. כדי לעצור את התופעה, הוציא ארגון הבריאות העולמי מדריך מפורט שמזהיר מפני הסכנות שבטיפולים אלו "

חבל ש-Y-net לא טרחו להביא פרטים, ממה בדיוק צריך להיזהר.
חבל גם שהם לא טרחו להזהיר באותה מידה מפני רשלנות רפואית במערכת הבריאות הקונבציונלית.

נקודה אחת, לפחות, אני יכול להביא מ"ידע אישי", בלי לקרוא מה שכתב ארגון הבריאות העולמי.
כדאי לקרוא גם מה כתבו אחרים באותו שרשור.

לצפריר

"היזהרו מחיקויים!", גם ברפואה אלטרנטיבית

מתוך כתבה ב-Y-net:
"ארגון הבריאות העולמי: "היזהרו מטיפולים אלטרנטיביים"
בשנים האחרונות נרשמו תופעות לוואי בלתי נעימות ומקרי מוות רבים בכל העולם כתוצאה משימוש בתרופות וטיפולים אלטרנטיביים. כדי לעצור את התופעה, הוציא ארגון הבריאות העולמי מדריך מפורט שמזהיר מפני הסכנות שבטיפולים אלו "

חבל ש-Y-net לא טרחו להביא פרטים, ממה בדיוק צריך להיזהר.
חבל גם שהם לא טרחו להזהיר באותה מידה מפני רשלנות רפואית במערכת הבריאות הקונבציונלית.

נקודה אחת, לפחות, אני יכול להביא מ"ידע אישי", בלי לקרוא מה שכתב ארגון הבריאות העולמי.
כדאי לקרוא גם מה כתבו אחרים באותו שרשור.

לצפריר

האח הגדול בעקבות השוטר החרוץ

יש דברים שצריך לתמוך בהם, ומה שעושה רב-פקד סמי איליה באתר הקשב! זו דוגמא טובה.
לא יודע איך בדיוק אפשר לעזור לו, אבל צהל כנראה מנסה בכל כוחו להפריע.
אולי לחץ ציבורי יגרום למשטרה להימנע מהעמדתו לדין (משמעתי או אחר), אולי לא, אבל תמיכה מוראלית מגיעה לו בכל מקרה.

רב-פקד איליה – כל הכבוד לך!

שיישרף העולם, אני הולך להתאמן

בסרט זאטואיצ'י, גיישה אחת מזכירה לגיישה שניה שהגיע הזמן להתאמן.
השניה קמה מייד ורוקדת, בעוד הראשונה מנגנת.
כמו שכתבה בודוקאן:

האחות מזכירה שהגיעה השעה להתאמן. אז מתאמנים. ומה עושים באימון? בדיוק מה שעשו יום יום מזה 10 שנים.
קטע מדהים, עבורי.  אותי זה כמובן הרשים יותר מסצינות החרבות, שהן מאוד מרשימות, כמובן, אבל…לא באמת מציאותיות. (אני חושבת, לא?)
זה מאוד מציאותי. יפני יעשה אוצ'י קומי 1000 פעם. מדויק, כל האלף פעם יראו אותו דבר, הוא ישקיע בכל אחת ואחת מהכניסות.  
ישראלי-מערבי?  100 אוצ'י קומי?  בשביל מה? למה מימת?  מה זה החארטה הזותי?  זה משעמם!  יאללה תביא קרבות!

 

בשיטה שאני מנסה ללמוד, האימון לבד הוא לב השיטה.
הוא מה שבונה את הלוחם.
יש אצלנו שלוש צורות אימון עיקריות, שבלי לשלב את שלושתן ההתקדמות, למעשה, בלתי-אפשרית:

  1. לימוד מול מורה
  2. תרגול לבד
  3. תרגול לבד בקבוצה

לשלושת אלה יש לצרף את העבודה בזוגות, המשמשת לבדיקה האם באמת הבנת מה שלמדת.

בשעת לימוד מול מורה יש להסתכל על המורה, להקשיב לו, לנסות להבין מה הוא אומר ולמה הוא מתכוון. הרבה פעמים המורה שלי אמר בכיתה "צריך לשחרר את הכתפיים". הוא אמר זאת באופן כללי, לכולם; לקח לי הרבה זמן להבין שמה שהוא אומר "לכולם", אני צריך לקחת אישית.

בתרגול לבד צריך לקחת מה שלמדתי בשיעור, ולנסות ליישם אותו כמיטב יכולתי.
בד"כ מדובר על לקחת את התנועה עליה עבדנו בשיעור, ולחזור עליה, לפרק אותה, לבדוק אם היא "יושבת" לי בגוף, אם אני זוכר מה הדגשים שהמורה נתן לתנועה הזאת, והאם אני מבין אותם. בלי התרגול לבד, כל מה שלמדתי בשיעור יימחק עד השבוע הבא.
רואים שתלמיד לא מתאמן, כשהוא מפסיק לשאול שאלות.

בשביל תרגול לבד בקבוצה, צריך להיפגש עם חברים ולהתאמן על הקאטה, לא רק על עבודה בזוגות. להתאמן על קאטה בקבוצה, בלי מדריך, לא דומה למה שעושים בשיעור. אימון כזה מהווה הזדמנות לבדוק אם הבנתי נכון מה שהמורה אמר בכיתה; אם אני עושה את התנועה כך, וחבר שלמד איתי עושה אותה אחרת, יש לנו מה לבדוק. אולי אחד מאיתנו טועה? אולי שנינו? צריך לשאול.
רואים שאנשים מתאמנים יחד, כשהם מזכירים אחד לשני בשיעור על איזו תנועה לשאול.

הרבה זמן, כמעט שלוש שנים, הייתי נוסע פעמיים בשבוע, שעה לכל כיוון, עם ארבעה חברים לטאי-צ'י; פעם לבאר-שבע ללמד, ופעם לתל-אביב ללמוד. תמיד השתדלנו להגיע שעה לפני הזמן, כדי להתאמן יחד לפני השיעור, ובדרך היינו מדברים טאי-צ'י, גם על עקרונות, גם על תנועות, גם על הדרכה. בשלוש השנים האלה למדנו המון. תמיד היו דברים בשיעור שאחרים זכרו ואני לא, או שאני זכרתי ואחרים לא, או שאחרים הבינו אחרת ממני.
כל נקודה כזו היתה פתח לשאלה, לבדוק, לראות אם הבנתי נכון, להשתפר.

היום אני צריך לחפש זמן וחברים להתאמן איתם, וזה קשה; אבל עדין, האימון לבד הוא החשוב ביותר.
לקום ולהתאמן במקום לכתוב כאן, במקום לרבוץ על הכסא, במקום לעשות אלף ואחד דברים שיותר קלים ויותר לוחצים מהאימון.

כשהייתי יותר צעיר, היה לי הרבה זמן פנוי ומעט עיסוקים. היתה תקופה שהייתי מתאמן שלוש שעות כל יום. היום אני מודה על שעה פנויה לאימון, ומתאכזב מעצמי כששעה כזו מתבזבזת על דברים אחרים, לוחצים יותר או קלים יותר…

צריך להתאמן, אחרת לא רק שלא מתקדמים, אלא נסוגים אחורה.
שיישרף העולם, אני הולך להתאמן.

על צפריר

העירו לי שהתגובה שלי לצפריר אינה נראית טוב במאמר על "הרמוניה".

אז שני דברים:
ראשית, כמו שטרחתי לציין במאמר הנ"ל, "הרמוניה" זה לא "אור שלום ואהבה", אלא, לפעמים, המצב הכי-פחות-רע שאפשר להגיע אליו בתוך מערכת נתונה.

שנית,
בתגובות שלו למלים יכולות לרפא, צפריר ניצל את הבמה שהאתר הזה נותן, לפגוע בחבר שלי ולהסיט דיון מ"מלים יכולות לרפא" לפגיעה בשמו הטוב של החבר ובעסקיו. בכך, צפריר ניצל את "מלים יכולות לרפא" כדי להראות איך אפשר לעשות בדיוק ההיפך. הכלי שיכול לרפא – מלים – הפך אצלו לכלי לגרימת נזק.

צפריר המשיך בכך למרות שביקשתי ממנו לעצור, ולמרות שטרחתי להסביר לו איך היה נכון וישר לברר את הטענות הלא-רלוונטיות שלו, וכשסוף-סוף נעלתי את מנגנון התגובות הוא המשיך להטריד אותי במייל.

לאור כל זאת, צפריר הוא פרסונה נון גראטה באתר הזה, שיהיה הרבה יותר "הרמוני" בלעדיו.

כל מרחבי האינטרנט פתוחים בפניו – שיפתח בלוג ויעשה בו כרצונו, במסגרת החוק.
לא באתר הזה.

זה האתר שלי, ולא במה ציבורית.
אחרים יכולים להגיב.
צפריר לא.
תגובותיו (אם יהיו) יימחקו.

גזלנות לשמה

אני מצרף לכאן מה שכתב צבי פרידמן, "tessen" מפורום אמנויות לחימה של תפוז.
למטה מצורפת תגובתו של מנהל מלון "הנסיכה" באילת.
שני הדברים הופיעו כחלק מדיון אוף-טופיק בפורום אמנויות לחימה של "תפוז", וכדאי לקרוא את הדיון השלם שם (קישורים מצורפים, כמובן).
אני, למלון "הנסיכה" לא אגיע…

"ברצוני להביא לידיעתכם את ההתנהגות הגזלנית שמיושמת במלון הנסיכה באילת ביוזמת מנכ"ל המלון.
בסוף השבוע האחרון הגענו למלון הנסיכה אני ואישתי, במסגרת נופש מאורגן של בזק בנלאומי. ביום חמישי בערב ה 10/06, יצאנו לעיר עם חברים ובמהלך הבילוי אישתי חשה ברע. מפני שאישתי נמצאת בחודש החמישי להריונה רכשתי זוג בקבוקי מים ונסענו בחזרה למלון הנסיכה שם התאכסנו. בכניסה למלון עצר אותי קצין בטחון והורה לי להשאיר את המים בחוץ, ציינתי בפניו שהשעה 12:00 בלילה ואישתי חשה ברע לכן המים. לטענת הקב"ט ישנה הוראה שאין להכניס מזון ומשקאות למלון והפנה את תשומת ליבי לשלט מודפס במחשב בגודל A 4 שמודבק מצד ימין בכניסה למלון בפינה רחוקה שלא כל כך נראית לעין. לא עזרו טעונתי שהמים מיועדים לאישתי שבהריון וגם הסבריה לא עזרו, קראנו למנהל התורן וגם הוא באותה גרסה שזוהי הוראה מהמנכ"ל ואם אנחנו מעוניינים ניתן לקנות משירות החדרים מים. מיותר לציין שהמחיר בשירות החדרים הוא 15 שקלים לבקבוק מים מינרליים, הסברנו לו שזו קצת סתירה שבתוך המלון יש דראגסטור שמוכר בקבוק מים מינרליים ב 8 שקלים ושם קנינו אחר הצהריים את הבקבוק האחרון שהיה להם. אבל את המנהל התורן לא עניין לא ההסברים ולא העובדה שאישתי חשה ברע ושהיא בהריון, יחד איתנו עמד זוג שגם רכש מים מינרליים על מנת להכין דייסה לתינוקם וגם להם לא ניתנה הרשות להכניס מים.
השארנו את הבקבוקים בכניסה וביקשנו להשאיר הודעה לסימה מנהלת יחסי הציבור של המלון שתפגוש אותנו, סימה לא חזרה אלינו גם לאחר שהשארנו לה הודעה במענה הקולי בשעה 9:30 בבוקר יום שישי ה 11/06. לא קיבלנו שום הסבר מהמלון ולא נוצר איתנו שום קשר מנציג כלשהו מהמלון, עד לעזיבתנו ביום ראשון בבוקר ה 13/06. עד לאותה תקרית יש לציין הזמנו משירות חדרים וממזנון הבריכה, דבר שנפסק לאחר אותה תקרית. ברצוני לציין שהגיע לאוזני סיפורים שביום ההגעה שהיה יום חמישי בצהריים, היו מספר משפחות עם ילדים שלא נתנו להם להכניס אבקת דייסה להכנה לתינוקות וחלב. סיפורים שאומתו בעיניי, כאשר חזרתי בבוקר לקחת את המים כשיצאתי לחוף וראיתי במסדרון החם בו אוכסנו המים, שקיות עם חלב ואוכל תינוקות.
אין לי אלא לאמר, שההתנהגות הזו של המלון שמנצל את היותו מרוחק מהעיר וממקור קנייה מסודר. זהה לאותו גזלן שמגיע לאיזורי מילואים מרוחקים ומוכר ארטיק קרח ב 10 שקלים.
זו לא הייתה תקרית יחידה של חוסר נעימות במלון, בארוחת יום שישי ה 11/06 מצא לו חבר בצוות הבידור של המלון שעשוע בלשפשף את ראשי הקרח בזמן הארוחה כאשר אני אוכל. למרות הסבר שהפעולה מפריעה לי הבחור המשיך, אני שמוכר כאדם סבלני ביותר וצריך הרבה בשביל להרגיז אותי איבדתי את סבלנותי מהר מאוד. הסברתי לי שוב שהעניין מפריע ושיעזוב את המקום בבקשה, אך הוא בשלו מחייך רק לאחר שנעמדתי מולו הוא הבין כנראה את יחסי הכוחות והוא הסכים בטובו להניח לי לנפשי. אני מבחינתי המשך הארוחה כבר נהרסה והאווירה הנעימה שהייתה לי התקלקלה לחלוטין.
אני ואישתי לעולם לא נשוב לבקר במלון הנסיכה, לא משנה גם אם הוא יהיה המלון היחידי באילת ולא נמליץ לאף אחד ממכרינו להגיע לשם."

עד כאן מה שכתב צבי (כדאי לקרוא את התגובות לדבריו).
עכשיו, תגובת מנהל המלון:

"לכבוד ויגדר זהבית וצבי פרידמן

שלום רב,

שמחנו לארח אתכם במלון הנסיכה אילת והצטערתי לקרוא במשוב לאורחים על עוגמת הנפש שנגרמה לכם בעת שהייתכם.
מלון הנסיכה אילת הינו עסק רווחי לכל דבר כמו כל בית עסק אחר שאמור להרוויח אחרת דינו לסגר.
כפי שלא נגיע למסעדה עם סנדביץ' או שתייה אותה התנהגות חלה לגבי בית מלון.
לרשות האורחים עומדים חדר אוכל, מסעדות ומחלקת שירות חדרים הפועלת 24 שעות ביממה ומספק אוכל ושתייה לפי הזמנה.
אנו יצאנו גם במבצעים: שישה בקבוקי מינרלים ב 25 שקלים וערכה של 49 ₪ הכוללת : שלושה בקבוקי מים מינרלים, שני בקבוקי משקה קל, שתי בירות, ושלושה חטיפים לילדים.
אני מתנצל על עוגמת הנפש נגרמה לכם ואשמח לשוב לראותכם בין אורחינו.

בברכה

זיו גולדשטיין
מנכ"ל."

גם להודעה הזו היו תגובות בפורום, וכדאי לקרוא; הנה תגובתו של צבי פרימן למכתב מנהל המלון:
 
"לכבוד
 
זיו גולדשטיין
מנכ"ל מלון הנסיכה אילת
  
אנו מודים לך על התייחסותך, ידוע לנו על כך שמלון הנסיכה בהיותו עסק מעוניין להרוויח אחרת ייסגר וברור לנו שלא נכנסים למסעדה עם סנדביץ'.
בית מלון מעצם הגדרתו מספק שירותי לינה שאליהם מתלווים שירותים נוספים לבחירת האורח כגון מזון ומשקאות ואטרקציות פעילות שונות.
לכן כשם שהיום אתה בוחר לחייב את האורחים, לנצל אך ורק את שירותיך בתחום המזון והמשקאות. אין שום מניעה כי תחליט מחר שאורחי המלון יוכלו להיכנס לבריכה רק עם בגדי ים שמלון מוכר.
ועדיין אין שום סיבה מוצדקת למנוע מאישה בהריון שמתלוננת על כאבים להכניס בקבוק מים מינרליים לשטח המלון.
בתאריכים בהם אנו שהינו במלונך לא
יה המבצע אותו אתה מציין של שישייה של בקבוקי מים מינרליים ב 25 שקלים.
 
לסיכום אנחנו בוחרים שלא להתארח במלון שאוסר כניסה של מזון ומשקאות ובפרט בקבוק מים מינרליים. ולא נמליץ למכרינו לבקר במלון שנוקט בגישה שכזו.
 
בברכה
ויגדר זהבית ופרידמן צבי

עותקים: ynet מדור צרכנות ותיירות, משרד התיירות."

אני לא אתארח במלון שלא נותן לאשה בהריון להיכנס עם בקבוק מים מינרליים.

מעבר לכך, למיטב הבנתי תפקידו של המאבטח לחפש כלי-נשק וחומרי חבלה – אין לו שום זכות חוקית לחפש מזון ושתיה, זו חדירה לפרטיות ויתכן שגם עבירה על החוק.

סדנת עבודת קרקע (ג'ודו) עם יונה מלניק

לאחר שהנושא הועלה בפורום אמנויות לחימה של תפוז, והיתה התענינות,יונה מלניק סנסיי החליט לקיים סדנה לעבודת קרקע.
הסדנא מיועדת לתלמידים ומורים מכל השיטות, המעונינים לשפר את הידע והמיומנות שלהם.
הסדנה תתקיים ביום שישי, 9 ליולי, בדוג'ו של יונה סנסיי, בית הספר האיזורי כפר מל"ל (הוד השרון).

אורך הסדנה – 3 שעות (פעמיים שעה וחצי, עם הפסקה).
מבקשים להתכנס לרישום בשעה 10.00.

עלות: 100 ש"ח, לתלמידי תיכון – 60 ש"ח.
לצורך התארגנות, הוא מבקש הרשמה מוקדמת.
אפשר ישירות אליו, בטל' 052-536691, או אצל בודוקאן, במסרים (להקליק על שלח מסר).