דיאלוג 3-Apr-2004 – מעין

בעקבות המאמר על הגנה עצמית ואמנות לחימה:
הי דוד,
דבר ראשון שימח אותי הדיאלוג לגבי נשים באומנויות לחימה, ונחמד לי מאוד לגלות את הפורום, למרות שחצי מהזמן הדיונים שם נוגעים למידות כלי נשק ואיזו אומנות טובה יותר, הדיונים בין המורים מעוררי מחשבה.
תודה.
לגבי הפוסט החדש, אני חושבת שאחד מהאלמנטים שלא הזכרת שם, ושמבחינתי הוא ערך מרכזי, בכל הרמות, הוא הרעיון שההגנה האידיאלית היא לא להיות שם. זה נכון ברמה "הגדולה" כלומר בדיוק מה שאמר, אל תלך למקומות מסוכנים, אל תהיה שם לבד, אל תגיע בכלל לסיטואציה מסכנת כדי לבחון את עצמך, אל תיכנס לקרב,
אם אפשר, תברח.
אבל זה גם נכון ברמת הלחימה עצמה.
כלומר – שינוי הטווח של היריב, "יציאה" החוצה כהגנה מוצלחת, או כניסה פנימה, אבל בכל מקרה תנועה שתוציא אותך מהטווח, כלומר, שוב "אל תהיה שם." העיקרון הזה עובד גם בעבודה של השתחררויות, תפיסות בריחים וכו', וגם בקרבות בזירה. והעיקרון הזה קל ללימוד גם לילדים מאוד קטנים, כשהרעיון מנוסח בצורה כזו הם מיישמים אותו.
הטאי-קוון-דו, למרות השם שיצא לה כאומנות אגרסיבית ואומנות לחימה של זירה, היא במהותה אומנות של הגנה עצמית. הפילוסופיה שלה כוללת את הרעיון הזה באופן עמוק מאוד. כל תנועה "מסורתית" תתחיל אחורה, או לצד, ותמיד בהגנה, אין התחלה של קומבינציה עם התקפה וכן הלאה.
ולא יעזור כלום, השיעור הראשון, בעיני, שתלמיד אומנות לחימה צריך ללמוד הוא הויתור על האגו, אבל בסופו של דבר, זה השיעור הקשה ביותר.
תודה שוב על הפוסטים והדיונים.
מעין
========================
שלום מעין,
לגבי הפורום
יש לו תקופות שונות, ובהן דיונים שונים; מבט מהיר בנוסטלגיות יבהיר משהו על הגיוון הרב בנושאים (וכדאי גם להעיף מבט על שאר הקישורים, בצד שמאל של אותו עמוד). ל-WhiteBear, שאסף את הנוסטלגיות, מגיעות מחיאות כפיים!
מכיוון שזה פורום קהילה ולא פורום מומחים, אנחנו (המנהלים) מתירים מעט דיונים "אוף-טופיק", כי טבעי שאנשים רוצים לדבר על עוד נושאים.
אנחנו גם משתדלים מאוד להימנע ממחיקות, כך שקורה שיש באותו עמוד בפורום כמה דיונים בנושא כמעט זהה (כמו בעניין ה"איזו שיטה יותר טובה", שלומר את האמת – כבר יצא לי מהאף…).

לגבי "לא להיות שם"
מסכים עם כל מילה!
הרי הטאי-צ'י צ'ואן מבוסס על הרעיון הזה, וגם סון-צו כתב על כך.
אבל הנקודה שרציתי להדגיש במאמר, היא שלחימה היא רק חלק קטן מ"הגנה עצמית", ושלמעשה, לאדם רגיל אין סיבה אמיתית להשקיע זמן, אנרגיה וכסף בללמוד להילחם כדי להתגונן – במונחים של עלות-תועלת, עדיף לקנות אקדח, או כלב. עוד לא שמעתי על אף אחד שהותקף בזמן שטייל עם הרוטוויילר…

לימוד אמנות לחימה נותן הרבה מאוד, אבל לדעתי, בעולם המודרני, "הגנה עצמית" היא הקטנה שבסיבות להשקיע בכך.

מה שסיפרת על "תנועה מסורתית" בטאי-קוון-דו חדש לי – תודה!
רושם לעצמי להתאמץ ולבקר אצלכם, גם בשביל טאי-קוון-דו וגם בשביל קוק-סול-וואן, לראות ואולי (קצת) להבין.
תודה על המייל והדיון,

דוד

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: