Monthly Archives: אפריל 2004

ריכוז, חבר

גל היה הראשון, ועד היום היחיד, שבעט לי בראש.
אני הייתי אחרי צבא והוא לפני; אני הייתי אחרי שלוש שנים בטאי-צ'י והוא אחרי שלוש שנים בטאי-קוון-דו; הוא אהב את הקרבות ואני את התנועה הרגועה; והחלטנו להתאמן יחד.
זו היתה הפעם הראשונה שלי לעשות "קרב" באימון; לפני זה רק תרגלתי טכניקות ופוש-הנדס.
בשביל שנינו זו היתה הפעם הראשונה להתאמן עם מישהו מחוץ לשיטה שלנו.
לא ראיתי מישהו בועט כל-כך מהר, עד היום.
באותו אימון ראשון, לא היה לי מושג מה לעשות עם הבעיטות שלו, אז פשוט נסוגתי וזזתי הצידה, ושוב נסוגתי ושוב הצידה, וכך הלאה…
הוא רדף אחרי ורדף אחרי, עד שברגע כלשהו חשבתי על זה שאני אגיע לשיעור הקרוב ואספר למורה שלי שהתאמנתי עם מישהו מטאי-קוון-דו, חגורה שחורה, שלא הצליח לפגוע בי – ובשניה הזו חטפתי.
רגע אחד הוא עמד שני מטר ממני; רגע אחד לא התרכזתי בכאן ועכשיו; ברגע הבא ראיתי את הרגל שלו 20 ס"מ מהראש שלי; ברגע הבא חושך; ואז מצאתי את עצמי על הרצפה, מחזיק את הראש בשתי הידיים ואומר לו "תודה רבה!", שוב ושוב, על השיעור בריכוז.
הוא מאוד נבהל, היה בטוח שקיבלתי זעזוע מוח, התנצל…
המשכנו להתאמן יחד; הוא למד משהו על עבודה עם הידיים, אני למדתי על עבודה מול בעיטות, אבל את השיעור הכי חשוב ממנו קיבלתי באותו "קרב" ראשון, באותו רגע שבו איבדתי לרגע את הריכוז וחטפתי.
הוא התגייס, שירת בחיל-הים, השתחרר, התגייס למשטרה, נעשה חבלן במג"ב חברון, ונהרג בדרכו למשימה, בתאונת דרכים.
איזה בזבוז למות בצורה כל-כך מטופשת.

אימו, נורית, הקימה את אנשים באדום.

גל גרוסמן
דאן-1 טאי-קוון-דו, חבלן משטרה, חבר.
יהי זכרו ברוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

" The Warrior Mind", דיון בסייברקוון על ישראל והפלסטינים

בסייברקוון, אתר-פורומים המוקדש לאמנויות לחימה, יש אגף המיועד לדיונים על נושאים שאינם קשורים לאמנויות לחימה, מעין פורום "כל השאר".
Yilon העלה לשם דיון על הלחימה הישראלית בטרור, וביקש ממני להגיב.
הגבתי כאן, ואני מניח (על סמך נסיון העבר בסייברקוון) שיהיה לזה המשך.

" The Warrior Mind", דיון בסייברקוון על ישראל והפלסטינים

בסייברקוון, אתר-פורומים המוקדש לאמנויות לחימה, יש אגף המיועד לדיונים על נושאים שאינם קשורים לאמנויות לחימה, מעין פורום "כל השאר".
Yilon העלה לשם דיון על הלחימה הישראלית בטרור, וביקש ממני להגיב.
הגבתי כאן, ואני מניח (על סמך נסיון העבר בסייברקוון) שיהיה לזה המשך.

דבר שחשוב לקרוא

ולהעביר לאחרים.
http://www.notes.co.il/eyal/5644.asp
אם לא נצעק, זה ימשיך לקרות.

לחימה יעילה בנאצים

בתגובה לשיעורים מהשואה, אבי ביקש לפרסם את המאמר המצורף.

פתגם  רוסי אומר : " אחרי הקטטה  אין טעם לנפנף באגרופים."  אבל הפקת לקחים זה תמיד תירוץ טוב לטחון מים.
 
אוסיף משלי: היינו במצב אומלל שבו כמעט ולא היה מוצא.  אבל יכולנו להקשות על היטלר בהגיעו לשלטון ולא עשינו זאת כי לא למדנו את נקודות החולשה של האויב. עיון קפדני במוצאו של היטלר וכמה מחבריו יכול היה לעזור להכשיל אותם. ביוגרף של היטלר, פאבסט, מצטט את הסיפור של פראנק שהיה מושל של פולין בימי המלחמה ומסר ווידוי מלא על מעשיו בתרם הוצא להורג. פראנק היה גם חברו של היטלר וגם אוסטרי, ונשלח אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה ב-1938, לטפל בסיפור על מוצאו היהודי של אביו של היטלר, אלויז, שהופץ בכפר שבו נולד אדולף עצמו. מתברר שכאשר אלויז, האב, נולד, אימו קיבלה דמי שתיקה המספיקים לגידול הילד ממשפחה יהודית פראנקנטאלר מעיר קרובה לינץ. אמו של הילד עבדה אצלם בחנות וניהלה רומן עם בנם שהיה עדיין תלמיד, בעוד שהיא הייתה בת 35. היא נכנסה להיריון ופוטרה כדין בימים ההם, אבל זכתה לפיצוי. בן דוד של היטלר, שחי אז באנגליה, כמעט והפיץ את הסיפור בעיתון אנגלי, אבל נמצא מי שהזהיר את היטלר, והזמינו את בן הדוד לברלין, שם שכנעו אותו שאימא של היטלר הצליחה לרמות את היהודים כדי שישלמו לה לגידול הילד. ליתר ביטחון נתנו לבן-הדוד באר גדול ויפה במרכז ברלין ושם הוא חי עד מותו. אבל השמועה נפוצה מזמן בכפר ולכן הקימו בשטח הכפר פוליגון לירי בתותחים ואת כל הדיירים פיזרו כדי שלא ידברו ביניהם.                 
 
זה באמת אינו מוכיח ללא ספק  שהיטלר היה נכד ביולוגי של היהודי פראנקנטאלר. כל ה-DNA  של היטלר נשרף, כידוע. אבל זה יכול היה לפגוע קשה בתורת הגזע. היטלר לא היה יחידי בחוגו. לגבלס ראש התעמולה נאצית  היה דוד יהודי שעזר לו כספית בעת לימודיו כשהיה סטודנט עני. דיטריך, ראש ה"גסטאפו" והשליט הנאצי של צ'כיה,  היה בנם של גרמניה  ובעלה היהודי. היא טענה שלבנה היה  אב גרמני "טרף" ולבעלה זוג קרניים. אבל מצירוף מיקרים כזה אפשר היה להכין תבשיל פוליטי יעיל מאוד. אבל לא היה אצלנו מטה פוליטי שהיה ערני וחריף דיו כדי לפעול נגד היטלר בנשקו הוא.
 
יריב מסוכן של הנאצים היה ארגון ימני קיצוני "שטאלהלם". הנאצים הצליחו לגלות שלמנהיג הארגון הזה היה סבא יהודי וכך הצליחו לבטל את השפעתו.
 
אני מתבייש להודות שאבותינו נוצחו על ידי היטלר פוליטית לפני שנוצחו בתאי הגזים.  האינטלקטואלים והפוליטיקאים היהודים לא ידעו לבדוק את כל האפשרויות וללכלך את הידיים גם במאבק על חייהם. זה קורה גם היום: שורש האנטישמיות במערב אירופה היום שונה מזה של האנטישמיות הישנה: ההיא הייתה גלויה, נפוצה בעיקר בין העניים והונהגה על ידי מנהיגי הימין הלאומני. כעת האנטישמיות היא סמויה, מתחזה להומניזם אנטי-קולוניאליסטי, ומטיפה נגד מדינת ישראל בצורה שהנפגעים מן ההסתה  הם דווקא יהודי ארצות המערב. השורש הוא בהצלחות הגדולות של היהודי ארצות המערב באקדמיה , ביצירה אומנותית, באמצעי תקשורת וכמובן בעסקים. הדבר מעורר קנאה בשכבות מקבילות של אותן הארצות. אבל אנטי-שמיות גלויה היא פסולה מטעמי הפוליטיקלי קורקט, במיוחד לאנשי השמאל המצהירים על אהבת עמים. לכן הם החליטו לאהוב את הפלסטינאים יותר מאשר את היהודים ולהצדיק כל מה שהללו עושים נגד הישראלים והיהודים. כך  היום מסלקים את היהודים מן השמאל ובאמצעותו מהחיים הפוליטיים בשמאל. לוחצים עליהם בויכוח מדיני באמצעי פרסומת ובאקדמיה שישמיצו גם הם את ישראל (גם אם זה לא רלבנטי לדיון) או שיתגלו כחסרי אובייקטיביות ופסולים ככאלה. כך יורקים  עלינו ואנו אומרים שיורד גשם. כי הרי אנו באמת נלחמים בחלשים יותר שגם להם צריך להיות מקום תחת השמש. במסווה של אנטי-קולוניאליזם יוצרים ליהודים תדמית שטנית של שליטי העולם ומנצלו, רודפי כוח ובצע, זרים למעשה אבל כאילו משתלבים  בכל מקום כדי להשתלט, לנצל ולרמות את העמים התמימים.
 
זאת תדמיתנו החדשה שמתגלה  מסקרי דעת הקהל במערב אירופה. המצב שונה  בארה"ב כי שם התיישבו גם הרבה סינים יפנים וקוריאנים והללו מצליחים בדומה ליהודים באירופה. לכן יש שם גם יחס שונה להישגי המיעוטים. אבל באקדמיה המצב דומה לזה שבאירופה גם שם.

להגיב:

אימון מיוחד לנשים באומנויות הלחימה

 קיבלתי משרון שטרן אישור להעתיק לכאן את ההודעה הבאה:
 

אימון מיוחד לנשים באומנויות הלחימה

ביום שלישי 4 במאי, יתקיים אימון מיוחד של

הישרדות רחוב לאומנויות הלחימה לבעלות חגורות חומות ושחורות

אל הלב מארחת את:

Michael J. Rosati, Sensei

משרת בצוות חרום והצלה – משטרת ניו-יורק, בעל דאן 7: שורין-ריו מאצובאיאשי קרטה
מדריך ראשי באיגוד האמריקני לשורין-ריו קרטה

בתכנית:    אילו טכניקות מסורתיות עובדות/לא עובדות במפגשי רחוב אמיתיים?
        קאטה: האם יש לה מקום בהגנה עצמית מעשית?
        כיצד אנו מכינים את עצמנו ותלמידינו להתקפות אלימות?

מחיר השתתפות: 15 ₪

להרשמה ופרטים נוספים: 6247172-02
אל הלב, רח' ההסתדרות 5, קומה ב', ירושלים

שיעורים מהשואה

רוב המשפחה של אבי ואימי אבדה בשואה.
מדוע היהודים לא נלחמו?
מדוע הלכו למשרפות בלי להילחם?
זו שאלה שחשבתי עליה הרבה.
מה היה קורה, אילו כל יהודי שניסו להוביל למחנה ריכוז, היה אמן לחימה, שהיה לוקח כמה נאצים איתו בדרך לקבר?
מה היה קורה, אילו היתה אמנות לחימה יהודית, שכל היהודים היו לומדים לשעות צרה, והיו יכולים להשתמש בה נגד הנאצים?
האם השואה עדין היתה מתרחשת?

לדעתי היתה מתרחשת, וכנראה בשלב הרבה יותר מוקדם בהיסטוריה.
באירופה שלפני המלחמה היו כ-10 מליון יהודים.
אפילו היה כל אחד מהם סמוראי, לא היה להם סיכוי מול מכונת המלחמה הנאצית.
היו יורים בהם מרחוק, עם רובים ומקלעים.
אילו היו להם רובים, הנאצים היו מפעילים נגדם טנקים, ארטילריה ומטוסים.

הם היו אולי יכולים למות בגבורה על קידוש השם, אבל לא היה להם סיכוי להישאר בחיים מול אויב נחוש (ומטורף) כמו הנאצים.
אבל יותר מזה, כמו שכתבתי למעלה – אילו היו היהודים נלחמים, היו משמידים אותנו הרבה לפני מלחמת העולם השניה.

הרומאים נלחמו נגד מי שנלחם נגדם.
לא היתה להם סיבה להשקיע מאמץ נגד מי שלא נלחם.
כך היה לאורך כל ההיסטוריה, בכל מקום.
מי שנלחם, ניצח את החלשים ממנו והפסיד לחזקים ממנו.
הסינים קיימים היום כעם לא בגלל שניצחו את כל אויביהם, אלא בגלל שגרמו לכל כובשיהם להפוך לסינים.
הכוזרים אינם קיימים עוד כי נלחמו, ובסופו של דבר הפסידו.
באתיופיה היתה ממלכה יהודית, מעצמה אזורית, שהחזיקה מעמד כמה מאות שנים. היא איננה כי נלחמה באויביה, ובסופו של דבר כשלה.
מי שנלחם תמיד, מתישהו יפסיד.

היהודים שרדו כי לא נלחמו.
בכל מקום שנלחמו – הושמדו.
אבל כשנלחמו…
פולין נכבשה ע"י הגרמנים בשלושה שבועות.
בגטו וארשה, ארבעה חודשים אחרי שהתחילו לחסלו, עדין היו קיני התנגדות.
המורדים השתמשו בפצצות מאולתרות, שלפעמים לא התפוצצו; היו מקרים שאנשים רצו אל חיילים גרמנים עם הפצצה ביד כדי לוודא שתתפוצץ, איתם ועם האויב.
מורדי גטו וארשה ידעו שאין להם סיכוי לחיות; הם נלחמו כדי לקחת כמה שיותר נאצים איתם.

אני לא גדלתי על סיפורי גטו וארשה, אלא על זרובבל הורביץ ופורץ המחסומים.
הגיבורים שלי היו יצחק שדה, דאוד אבו-יוסוף, אורד וינגייט, יצחק טרומפלדור…
אנשים שנלחמו כדי לחיות, לא כדי למות.

אבל דוקא השואה מלמדת שיעור חשוב באמנות לחימה: היא מלמדת שלפני שיורד גשם, יש עננים.
כי השואה לא התחילה באושוויץ, גם לא בויעידת ואנזה.
היא התחילה כשהעם הגרמני העלה את היטלר לשלטון.

הכומר Martin Niemoeller כתב:

First they came for the communists, and I did not speak out–
    because I was not a communist;
Then they came for the socialists, and I did not speak out–
    because I was not a socialist;
Then they came for the trade unionists, and I did not speak out–
    because I was not a trade unionist;
Then they came for the Jews, and I did not speak out–
    because I was not a Jew;
Then they came for me–
    and there was no one left to speak out for me

הוא דיבר על הצורך להגן על זכויות המיעוטים, אבל גם על חשיבות היכולת לראות את תהליך היווצרותה של הסכנה, את התקדרות השמים לפני הסערה.

כורי-פחם היו לוקחים איתם ציפורים קנריות בכלוב, כי הציפורים היו רגישות מאוד לשינוי בהרכב האויר; כשהציפורים היו מתחילות לפרפר ולמות, ידעו הכורים שעליהם לצאת מהמכרה.
מצב זכויות המיעוטים, בכל חברה, הוא הציפור הקנרית של איכות האויר באותה חברה.
מצב ערביי-ישראל, העובדים הזרים, האתיופים, מראה לנו את השמיים מתקדרים מעלינו.
אנחנו אלה שצריכים להחליט אם לברוח מהמכרה, או לנסות לאוורר אותו.
ברוב ארצות אירופה, היהודים היו הציפורים הקנריות של זכויות האדם.
אלה שהבחינו במצב האויר בזמן, ניסו לברוח מגרמניה עם עלית הנאצים לשלטון.
חלקם הצליחו, הרבה מהם לא – מדינות רבות לא רצו לקבל פליטים יהודים, וסיפור האניה סיינט-לואיס יעיד.
השואה, אם כן, מלמדת אותנו לא רק את חשיבות ראיית התקרבות הסכנה, אלא גם את חשיבות יכולת התמרון.
היכולת לעבור ממקום למקום, בזמן, לפני שהמכה תיפול. מנהיגי החמאס והג'יהאד האיסלאמי יעידו היום כמה זה חשוב.
משפחתו של אבי ניסתה לברוח מפולין לרוסיה.
חלקם הצליחו, ונשלחו לסיביר.
6 שנים בסיביר היו עדיפות על אושוויץ, וגם כאן יש לקח שהשואה מלמדת – ככל שמצבך רע, כל עוד אתה חי יש תקווה.
בסיביר לא היו נאצים, אבל לא היה קל.
אבי היה צריך ללכת ברגל,בחורף סיבירי, 3 קילומטרים לבית הספר, שבו היה כל-כך קר שלא כתבו בכיתה – כי הדיו קפאה, ושלושה קילומטרים חזרה הביתה.
הוא זוכר עד היום מה למד שם.
אני, שגדלתי בקיבוץ וגרתי במבנה בו למדתי, לא מצליח לזכור מה היה שם…
שיעורים מהשואה.
אני כותב את כל זה בעיקר לעצמי, לסדר לי כמה מחשבות בראש.
אולי זה יענין אחרים, אולי לא.
מה שחשוב לי הוא שאוכל, בעוד שנה, לחזור ולקרוא את זה.
לראות מה אחשוב בעוד שנה על מה שאני חושב היום.

צאן-צ'ואן: גב ישר ומשוחרר

צאן צ'ואן היא אחת מצורות התרגול החשובות בשיטה שאני לומד.
בתרגול זה עומדים בתנועה סטאטית (לא טעות) במשך זמן של מדקה עד עשר דקות לכל תנועה.
מתחילים משקיעים הרבה מאמץ למיקום הידיים, בעוד שבעצם צריך להתרכז במרכז ולא בפריפריה – יותר בגוף, ופחות בשלוחות שלו.

ניצלתי את הגשקו, ואת עזרתו של ברונו פלקסר עם המצלמה, כדי להראות "איום ונורא!" לעומת "נו, מילא…", בצאן צ'ואן.

חשוב לשים לב שבאף תמונה הגב שלי לא ישר ממש – לא בגלל שלכך התכוונתי, אלא בגלל שזה מה שאני יכול היום, לא יותר מזה. כל אחד צריך לעשות מה שהוא/היא יכול/ה, לא יותר.
הדגש הוא על שחרור הגוף. מיקום הידיים חשוב, אבל שחרור הגוף והנשימה חשובים יותר. את הנשימה אי-אפשר לראות בתמונות, אבל חשוב מאוד לשחרר אותה.

בתמונות ניסיתי להחזיק את הידיים בדיוק באותה התנועה, כדי להדגיש את ההבדל בגוף, במיוחד בגב התחתון ובשכמות.

חשוב לשים לב לדבר נוסף: אסור ללמוד צאן-צ'ואן בלי מורה!
מי שינסה לתרגל את העמידות האלה בלי לקבל תיקונים ממורה אחת לשבוע בערך, סביר שייפגע.

פיסוק ברוחב הכתפיים
משקל קצת יותר על העקבים
ברכיים כפופות, טיפה פנימה

 

גב ישר, משוחרר
בטן משוחררת
כתפיים משוחררות

 

בתי-שחי פתוחים
מרפקים פתוחים
אגודלים פתוחים

 

ראש עולה למעלה
סנטר טיפה פנימה
שיניים עליונות נוגעות בתחתונות

 

לשון נוגעת בחך העליון (צליל "ל")
נושמים דרך האף, נשימות בטן, משוחררות
כל הגוף משוחרר ככל האפשר

 

ללמוד רק ממורה, הזכרתי?

צאן-צ'ואן: גב ישר ומשוחרר

צאן צ'ואן היא אחת מצורות התרגול החשובות בשיטה שאני לומד.
בתרגול זה עומדים בתנועה סטאטית (לא טעות) במשך זמן של מדקה עד עשר דקות לכל תנועה.
מתחילים משקיעים הרבה מאמץ למיקום הידיים, בעוד שבעצם צריך להתרכז במרכז ולא בפריפריה – יותר בגוף, ופחות בשלוחות שלו.

ניצלתי את הגשקו, ואת עזרתו של ברונו פלקסר עם המצלמה, כדי להראות "איום ונורא!" לעומת "נו, מילא…", בצאן צ'ואן.

חשוב לשים לב שבאף תמונה הגב שלי לא ישר ממש – לא בגלל שלכך התכוונתי, אלא בגלל שזה מה שאני יכול היום, לא יותר מזה. כל אחד צריך לעשות מה שהוא/היא יכול/ה, לא יותר.
הדגש הוא על שחרור הגוף. מיקום הידיים חשוב, אבל שחרור הגוף והנשימה חשובים יותר. את הנשימה אי-אפשר לראות בתמונות, אבל חשוב מאוד לשחרר אותה.

בתמונות ניסיתי להחזיק את הידיים בדיוק באותה התנועה, כדי להדגיש את ההבדל בגוף, במיוחד בגב התחתון ובשכמות.

חשוב לשים לב לדבר נוסף: אסור ללמוד צאן-צ'ואן בלי מורה!
מי שינסה לתרגל את העמידות האלה בלי לקבל תיקונים ממורה אחת לשבוע בערך, סביר שייפגע.

פיסוק ברוחב הכתפיים
משקל קצת יותר על העקבים
ברכיים כפופות, טיפה פנימה

 

גב ישר, משוחרר
בטן משוחררת
כתפיים משוחררות

 

בתי-שחי פתוחים
מרפקים פתוחים
אגודלים פתוחים

 

ראש עולה למעלה
סנטר טיפה פנימה
שיניים עליונות נוגעות בתחתונות

 

לשון נוגעת בחך העליון (צליל "ל")
נושמים דרך האף, נשימות בטן, משוחררות
כל הגוף משוחרר ככל האפשר

 

ללמוד רק ממורה, הזכרתי?

אימון טאי-צ'י דרום, 30.04

קבוצת באר שבע של המרכז הישראלי לטאי-צ'י תקיים אימון פתוח, חינם, ביום ו', 30.04.04, בשעות 9:00 עד 13:00 (בערך…).

האימון מיועד לכל מי שמתענין בטאי-צ'י, ידע מוקדם יוסיף אבל אינו חיוני.
מי שאינו תלמיד בקבוצת באר-שבע מתבקש להודיע לי מראש על הגעתו לאימון.

בתכנית:
חימום
שלוש קאטות
הפסקה + אוכל + דיבורים. יש להביא שתיה (הרבה) וכיבוד קל (כמה שבא…).
עבודה בזוגות
קאטה
סיום

אחרי 13:00, מי שיודע שינג-אי מוזמן להישאר ולהמשיך באימון.
אחרי השינג-אי, מי שיודע פה-קואה מוזמן להישאר ולהמשיך באימון.
אחרי הפה-קואה, מי שלא מפחד/ת מאישתו/בעלה מוזמן/נת לנסות לחזור הביתה…

הוראות נסיעה:

 להקליק על התמונה כדי להגדיל את המפה

להגיב