גברים ונשים באמנויות ריפוי

זאב ארליך ביקש ממני להגיב על שתי רשימות שלו (ראשונה, שניה), בנושא גברים ונשים באמנויות לחימה; הוא ביקש שאתייחס גם לנושא אמנויות הריפוי. כתבתי מאמר על נושא, ובעקבות מיילים שקיבלתי הוספתי לו דיאלוג; אם יהיו עוד תגובות, אולי אוסיף עוד דיאלוג.

אני מטפל בשיאצו מזה כ-12 שנים, ומכיר מעט שיטות נוספות; קיבלתי טיפולים בדיקור, טוינא, רפלקסולוגיה, קינסיולוגיה, מסאג' עם שמנים, כירופרקטיקה והילינג. כל מה שאכתוב כאן מבוסס על ההכרות הזאת, ולמען הסר ספק – אני לא מוסמך לטפל (היום) באף שיטה מלבד שיאצו וטאי-צ'י; את האחרות שציינתי כאן אני מכיר כמטופל וכ"אחד מהתחום".
ברשימה הזאת אתייחס לשני תחומים קשורים אך נפרדים – לימוד וטיפול.
 

גברים ונשים בלימוד רפואה משלימה

מכללות לרפואה משלימה יש בארץ הרבה, והתחומים הנלמדים רחבים ושונים מאוד זה מזה; בשיאצו, לדוגמא, מקובל ללמוד ולטפל בלבוש מלא, אבל מי שמשלבת בלימודים גם טכניקות מסאג' עם שמנים, סביר שיבקש מתלמידיו להתפשט (לפחות חלקית) בשלב כלשהו. הבעיה הגדולה היא ששיטות הלימוד אינן אחידות, חומר הלימוד (הקוריקולום) אינו אחיד, ולתלמיד מתחיל קשה מאוד לדעת מה שייך לתחום שהוא אמור ללמוד ומה לא. לדוגמה, אם סטודנט לרפואה מערבית תתבקש להתחבק עם אחד המורים שלו, "כחלק מהלימוד", סביר שזה ידליק פעמוני אזהרה ענקיים; אם תלמיד מסאג' יתבקש לעשות זאת, לא בטוח – הרי "צריך להיות פתוח למגע", צריך "ללמוד לזרום עם התחושות שלך", צריך "לדעת לקבל מגע כדי לתת מגע"… ועוד.
אמירות כאלה הן לגיטימיות אם הן באמת חלק מהלימוד; אם הן נאמרות בזמן שיעור ומכוונות אל כלל התלמידים; ואם המורה מיישמת את הנאמר עם כלל התלמידות במידה שווה. אם לא – אם זה נעשה בהסתר, עם תלמידה בודד, ולא כחלק אינטרגלי ממערך הלימוד באותה מכללה – יש כאן חשד להטרדה מינית, ואם התלמידה מביע חוסר הסכמה בצורה כלשהי – אפילו בכך שפשוט אינו משתפת פעולה – הרי שיש כאן חשד לתקיפה מיניתלתקיפה מינית, ולא משנה כמה המורה מפורסמת או בכיר במכללה.
 
(חוסר-ההתאמה בכינויי הגוף הזכריים והנשיים מכוון – כדי להדגיש כמה אנחנו "מתוכנתים" ע"י החברה בה אנו חיים, ואפילו ע"י השפה שאנחנו מדברים, להבדיל בין גברים לנשים. זה לא רעיון מקורי שלי, אחת המרצות למשפטים בארץ נוהגת לעשות זאת בהרצאותיה – אבל אני לא מצליח להיזכר מי היא.)
 
רפואה עוסקת בגוף האדם; תלמיד רפואה חייב ללמוד להכיר את הגוף. שיעורי אנטומיה, פיזיולוגיה ופתולוגיה הם חלק בלתי-נפרד מלימודי הרפואה, משלימה או "רגילה". בהרבה בתי-ספר לרפואה  משלימה הלימוד הוא "חווייתי", ע"י נגיעה בגוף של תלמידים אחרים בכיתה.
זה לגיטימי כל עוד נשמרים גבולות ברורים –  מוסבר מראש מה עומד להתרחש בשיעור ואיך זה קשור לנושא הלימודים, אין מגע או דרישה לחשיפה של איברים אינטימיים בגוף, מעבר לנחוץ לצורך הלימוד, ואין לחץ על מי שלא מתאים לה, לגעת באחרים, או לאפשר שאחרים יגעו בו. יתכן מצב בו יומלץ לאישה כזה לבחור ללמוד מקצוע אחר – אבל אסור ללחוץ עליו להשתתף בפעולות שאינה מרגיש איתן בנוח.
 
קו דק מאוד מפריד בין "מצב בו יומלץ לאישה כזה לבחור ללמוד מקצוע אחר", לבין "אם אתה לא יכולה להתמודד עם זה, את לא יכול ללמוד פה"; איזכור העובדה שלא מחזירים את שכר הלימוד למי שמפסיק באמצע השנה, יכול להפוך "מסירת מידע" ל"לחץ"; וראו שוב את הקישור על הטרדה מינית.
 
בשלב כזה, יכול להיות שיוצע לתלמיד להתנסות במגע בפרטיות, ולא במסגרת כיתתית, כי "אולי יהיה לך יותר נוח". גם זה יכול להיות הצעה לגיטימית או פתיחת פתח לדברים שאינם כשרים.
 
כל מה שאני יכול לייעץ לתלמיד המוצאת עצמו במצב כזה, הוא לא להגיע ל"פגישה לימודית" כזה לבד – אף פעם.
 
הקו הדק המפריד בין "לגיטימי" ל"אסור" בלימוד רפואה משלימה מחייב מורות ותלמידים לזהירות רבה – אסור שהקו הזה ייחצה, משום צד.
 
אבל הקו הזה דק הרבה יותר בתחומים בהם מגע צמוד, הדוק ואינטימי הוא חלק עקרוני מהחומר הנלמד, ו"שחרור מעכבות" הוא המטרה המוצהרת; כל מה שאני יכול לייעץ למי שבחר להיכנס לתחומים אלה הוא: אל תוותרו לעולם על הזכות להגיד "זה לא מתאים לי עכשיו". מי שלא מכבד את זכותכם לומר זאת, ראוי לתלונה במשטרה.
 
נקודה נוספת: בהרבה מכללות לרפואה משלימה יש אוירה "חיבוקית" מאוד בין התלמידים, לפעמים גם בין התלמידים למורים.
יש לשים לב מתי המחובק הפסיק לחבק, מתי הוא רוצה להשתחרר מהחיבוק. יש גם לשים לב מתי את, כמחבק, מסרבת לשחרר את מי ש"נגמר לו" החיבוק.
יש גם לזכור, שלמרות שזה "חלק מהאוירה", זה לא חלק מתכנית הלימודים – אפשר לא לחבק ועדין ללמוד.
 
נקודה אחרונה: לאחרונה נפתחו מספר מכללות לרפואה משלימה לאוכלוסיה החרדית, בהן הלימודים מופרדים – כיתות נפרדות לגברים ולנשים. למי שמגע עם המין השני מהווה לו בעיה, זה יכול להיות פיתרון טוב למקום לימודים.
 
בדף הבא, על גברים ונשים בטיפול ברפואה משלימה.

[X=nextPage=X]

המשך:

גברים ונשים בטיפול ברפואה משלימה

 

חובה לקרוא!

 

רופא-שיניים המניח יד על חזה של מטופל, יוצא בצורה ברורה מתחום הטיפול שלו – חזה זה לא שיניים.
ברפואה משלימה הגבולות הרבה פחות ברורים.
בהרבה שיטות ברפואה משלימה, מטפלים בחלק-גוף אחד כדי להשפיע על חלק אחר.
איך יכול מטופלת לדעת אם המטפלת עובד על החזה כדי "לפתוח את הנשימה", דבר לגיטימי ונחוץ במקרים כמו אסטמה, ליחה ובעיות-נשימה אחרות, או שמתבצעת כאן תקיפה מינית, בתירוץ של טיפול?
 
האמת היא שהמטופל לא יכול לדעת – אבל זה לא משנה, כי הכלל היחיד שבאמת תופס הוא זה: אם לא נוח לך עם זה – עצור את הטיפול ולך משם!
גם אם הטיפול באמת טוב ובאמת עוזר, אין שום סיבה לקבל טיפול שלא נוח לך איתו.
 
זה נכון גם לגבי הקשר עם המטפל: אם אתה מרגישה לא נוח עם המטפל, מומחית עולמי ככל שיהיה, עדיף למצוא מישהו אחרת לקבל ממנו טיפולים. 
 

המגע בין מטפל למטופל

בטיפול, ובמיוחד בטיפול במגע, עובר משהו בין המטפל למטופל.
אם המטפל מרוכז בטיפול, המטופל ירגיש זאת, אפילו אם רק בצורה תת-הכרתית.
בדיוק באותה צורה, מטופל יכול להרגיש אם המטפל אינו מרוכז, או מרוכז בדברים שאינם קשורים לטיפול.
במלים אחרות – לדעתי, אם המטפל חושב על סקס, המטופל ירגיש את זה, לפחות בתת-ההכרה.
מטפלת חייב להתרכז בעבודתה בלבד. מחשבות על סקס בזמן טיפול בכאבי-גב (רק כדוגמא) יגרמו לטיפול גרוע.
אבל יותר מזה: אם המטפל חושב על סקס, המטופל גם יגיב לזה, אפילו אם רק תת-הכרתית. התגובה יכולה להיות היענות או היסגרות – ושתיהן אינן שייכות לטיפול, לא צריכות להיות קיימות בטיפול, מפריעות לטיפול, ואוי לו למטפל שאינו מודע למחשבותיו בזמן טיפול, ולמה שהן גורמות.
 
שליטה במחשבות בזמן טיפול צריכה להיות חלק מהלימודים בכל מסלולי הרפואה המשלימה, אבל – לצערי – כנראה שהנושא לא מטופל מספיק, אם בכלל.
 
למטפלים אני יכול לייעץ רק דבר אחד: אם המחשבות "גולשות", התרכזו בטיפול. היזכרו מדוע המטופל הזה הגיע אליכם, מה כואב לו, ומה התפקיד האמיתי שלכם כאן.
 
 
למטופלים: אם לא נוח לך עם זה – עצור את הטיפול ולך משם!
 
הערה: גם אם המטפל חושב בזמן הטיפול על הבנק, הילדים או המילואים, הטיפול יהיה "פחות מאופטימלי" (בהמעטה!). ההבדל הוא שחשיבה על סקס בזמן הטיפול מכוונת אל המטופל, ומכוונת אליו דברים שלא בא לקבל. במקום לעזור לו, מנצלים אותו. אסור שזה יקרה!
 
דבר נוסף שיש לשים לב אליו הוא המקום בו מתרחש הטיפול; חדר-טיפולים צריך לשדר אוירה של חדר טיפולים, לא שום דבר אחר.
אני לעולם לא נועל דלת כשאני מטפל, ואני דואג שהחדר יהיה מואר מספיק כדי שאם מישהו במקרה מציץ פנימה הוא יראה מה קורה בפנים.
כמטפל בשיאצו, לעולם לא אבקש ממטופל/ת להתפשט; בטלפון, לפני הפגישה הראשונה, אסביר למטופל איזה לבוש מתאים לטיפול; אם מגיעה אלי מטופלת בלבוש חשוף, אני פורס עליה סדין ומטפל דרכו. זה לא מפריע לטיפול, ומגדיר היטב את הגבולות; ואני תמיד מבקש לבוא לטיפול הבא בלבוש מתאים.
ברור שמטפלות בשמנים (מסאג' מסוגים שונים) אינן יכולים לעשות זאת, אבל עדין יש דרכים לשמור על גבולות ברורים בין מטפל למטופל – לדוגמא, בזמן טיפול בבטן אין סיבה שהחזה יהיה חשוף.
 
 
תגובות, לצערי, רק במייל.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: