נשימה, כאב, כוויות

חלק גדול מכל אמנויות הלחימה, הצ'י-קונג והמדיטציה, הוא תרגילים המיועדים להביא לשליטה בנשימה. שליטה בנשימה מאפשרת שליטה טובה יותר בגוף, וגם ב"נפש" – מי שיכול להרגיע את נשימתו לא מאבד קור-רוח תחת לחץ, וזו התחלת הדרך לשליטה עצמית. אני מכיר כמה אנשים שעברו לקבל טיפולי שיניים בלי הרדמה, בזכות שליטתם בנשימה (אני לא אחד מהם, אבל היום אני לא מתייחס לטיפול-שיניים כאל טראומה, וזה בזכות הנשימה).
שלושת אלפים שנה שבמזרח חוקרים את נושא השליטה בנשימה.

כאב יכול לשתק, או לגרום לתנועה לא-רצונית. הוא גורם לשרירי הגוף להתכווץ, דבר טוב בתנאי לחץ אבל רע מאוד לאורך-זמן (כי בניית הגוף נעשית בזמן הרפיה; אם השרירים לא רפויים בזמן השינה, ההחלמה מעומס-יתר תהיה ארוכה יותר). נשימה רצופה היא אחד הכלים לשחרור השרירים.

טיפולי השיאצו שלי לא תמיד נעימים; לפעמים כואבים. זו אחת הסיבות (יש עוד) שאני מלמד את כמעט כל המטופלים שלי תרגילי נשימה, ללמד אותם להשתחרר ולהירגע תחת הלחץ בטיפול, ותחת לחץ בכלל.

אחת המטופלות שלי היתה אחות, באחת ממחלקות הילדים בסורוקה.
הגיע אליהם ילד בן 9, עם 60% כוויות מדרגה שניה ושלישית.
הוא הגיע כבר אחרי מיון, כלומר את הטיפולים הדחופים, החבישות והתרופות כבר קיבל – אבל ילד בן 9 עם כוויות, בבית-חולים, בלי ההורים…
הוא צרח מכאב וסטרס.
אחרי שהרופאים עשו מה שיכלו, ועזבו אותו לצרוח, המטופלת שלי ניגשה אליו ואמרה לו: "בוא ננשום יחד", ועשתה איתו את התרגילים שלמדה ממני, שלמדתי מהמורים שלי.
אחרי 5 דקות הוא נרדם.
היא סיפרה לי על כך שבוע יותר מאוחר, בזמן טיפול.
היא הגיעה אלי בגלל כאבי גב, עייפות ומתח. לא הצלחתי לעזור לה. הפניתי אותה לנסות דיקור.

אבל אני חושב הרבה על הילד ההוא, ועל משהו כמו שלושת-אלפי שנים של תרגילי נשימה, מסין, מהודו ומיפן, שהגיעו למורים שלי לטאי-צ'י ולשיאצו, ושמשהו מהם עבר דרכי אל אחות שהמשיכה לחפש עזרה במקום אחר, ודרכה אל ילד קטן, בדיוק מתי שהיה צריך אותם.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: