טאי-צ'י צ'ואן ורפואה סינית – ניגודים משלימים

טאי-צ'י צ'ואן היא אמנות לחימה סינית, שבמקורה נועדה להגן על חייהם של העוסקים בה. היום רבים מתאמנים בה למען בריאותם. מה הקשר בין לחימה לבריאות, בין הגנה עצמית ורפואה? במאמר זה, אנסה להסביר מעט (מאוד) על הטאי-צ'י צ'ואן כאמנות לחימה מחד, וכחלק מהרפואה הסינית מאידך.
 
"טאי צ'י", עד כמה שניתן לתרגם את המונח לעברית, הוא ניגודים קוטביים המשלימים זה את זה: יין-יאנג. "צ'ואן" פירושו אגרוף, ובהשאלה, אמנות לחימה; "טאי צ'י צ'ואן", אם כן, היא "אמנות הלחימה לפי עקרונות היין והיאנג".
 
הטאי צ'י צ'ואן  מורכב משלושה אלמנטים השזורים זה בזה כצמה:
אומנות לחימה
רפואה וצ'י-קונג – "יוגה סינית"
הפילוסופיה הטאואיסטית. (Taoism). (אין הכוונה לדת הטאואיסטית)
 
הטאואיזם רואה את האדם כמערכת מורכבת, שהיא חלק ממערכות אחרות. קיימת אינטראקציה מתמדת הן בין המערכות הפנימיות לבין עצמן והן בין האדם לסביבתו, תוך שאיפה לאיזון. יש קשר בין בריאותו הפיזית והנפשית של האדם, איכות קשריו עם הסביבה ואין ספור מרכיבים נוספים.
 
כאשר האינטראקציה בין חלקי-האדם לבין עצמם, אינה מאוזנת, יש "מחלה", כמו במכונית עם פנצ'ר: הבעיה אינה מחסור באוויר (שנמצא בכל מקום), אלא חוסר איזון בין גלגלי המכונית.
 
גם כאשר האינטראקציה בין האדם לסביבתו אינה מאוזנת יש "מחלה", כמו שלחצים בעבודה יכולים לגרום ללחץ-דם גבוה; תקיפה פיזית היא אינטראקציה חסרת-איזון "מעט" יותר, וגם תוצאותיה (חבלה, פציעה או מוות) חמורות יותר.
 
הטאואיזם, כפילוסופיה "הוליסטית", מבין שלעימות עם הסביבה יש חוקיות, בין אם מדובר בילדך המסרב להכין שיעורי-בית, ב"בוס" הרוצה לקצץ במשכורתך או בתוקף המנסה להורגך; כולם מצבים של "יציאה מאיזון", ולכולם צריך למצוא פיתרון שיחזיר את ההרמוניה – איזון – אל המערכות המעורבות.
 
פתרון ברמה נמוכה יהיה "כוח מול כוח", כמו לצעוק על תינוק בוכה שישתוק.
טכניקות לחימה מאפשרות לאדם מאומן לנטרל תוקף בלי להשקיע הרבה כוח, אבל לא תמיד יחזיר פתרון כזה את האיזון למערכת: אם תבעט בגלגל המפונצ'ר, או תהרוג את הבוס שמציק לך, לא סביר שזה ישפר את מצבך… זהו "פתרון" זמני וחלקי בלבד, שבמקרים רבים עלול להחמיר את הבעיה במקום לפתור אותה.
 
רמה גבוהה של טיפול בעימות תאפשר "מקסימום תוצאה במינימום מאמץ". טאי-צ'י צ'ואן, כאמנות לחימה הוליסטית, נותן "נוסחה" לפתרון עימותים מכל סוג – כי כל העימותים הם, למעשה, חוסר-הרמוניה בין יין ליאנג.
 
כמתואר באתר המרכז הישראלי לטאי-צ'י:
"בדרך השלישית, היא דרך הטאי צ'י, אתה חייב להחליט מהו מקומך בסיטואציה. אתה והגורם המפריע נמצאים בתוך אותו המעגל. לכן, אינך ניצב מול גורם אחר, כי אם מול עצמך. אם תכחיד את מקור ההפרעה, או תגרום לו נזק – במי, למעשה, אתה פוגע? מלבד זאת, אינך אלא רוכש לעצמך אויב חדש שימשיך וינטור לך על שפגעת בו, ובמוקדם או במאוחר יהיה עליך להתעמת עמו שוב. לכן, הדרך לפתרון הקונפליקט חייבת להיות כזו שבה שני הצדדים יהיו מרוצים. כן, עליך לדאוג שיריבך יהיה מרוצה, גם אם תנקוט, לשם כך, באלימות. "
[X=nextPage=X]
איזון והרמוניה צריך גם בתוך האדם, בין כל מערכות הגוף. דבר זה מושג בטאי-צ'י צ'ואן ע"י אימון יומיומי המתייחס לעקרונות היין-יאנג וחמשת האלמנטים (בעתיד ארחיב על נושא זה).
 
טאי-צ'י צ'ואן מתורגל ע"י ביצוע סדרת תנועות לחימה, אותן יש לבצע תוך שמירה על עקרונות כמו קצב קבוע, יציבה, שיווי-משקל, תנועה ממרכז הגוף, נשימה, ושחרור מקסימאלי של הגוף.
 
הניגודים המשלימים מופיעים בכל תנועה: כאשר יד אחת עולה השנייה יורדת, כאשר כף-יד אחת פונה החוצה השנייה פונה פנימה, אחרי כל תנועה של "פתיחה" תהיה תנועה של "סגירה", ועוד (אלה דוגמאות, לא כולן מופיעות בכל תנועה).
 
איכות התנועה משפיעה גם על חמשת האלמנטים: ההקפדה על תנועה מדויקת, מתואמת לנשימה, תוך שמירה על עקרונות ברורים, מפעילה ומחזקת את אלמנט המתכת; השחרור בתנועה, ההופך אותה לספונטאנית, זורמת וטבעית, מפעיל ומחזק את אלמנט העץ; הצמדת המבט, תשומת הלב והכוונה לתנועה, מפעילים ומחזקים את ה"שֵן", "רוח", ואת אלמנט האש; זכירת התנועות, הפנמתן, הטמעתן והפיכתן להרגל פנימי, מפעילים ומחזקים את אלמנט המים; שיווי-המשקל, והדגש על מרכז הכובד של הגוף, וכן המחזוריות של אימון יומי בשעה קבועה, מפעילים ומחזקים את אלמנט האדמה.
 
בנוסף, לתנועות יש השפעה על המרידיאנים, שתקצר היריעה לפרטה כאן.
 
אלמנטים אלה משותפים לכל סוגי ה"צ'י-קונג", המכונה במערב "יוגה סינית"; מה שמייחד את הטאי-צ'י צ'ואן, הוא היותו גם צ'י-קונג וגם אמנות-לחימה.
 
אמן לחימה צריך להכיר את נקודות התורפה שלו, ולדעת כיצד לחזק אותן, דבר שמשפר את בריאותו; באותה מידה עליו לדעת לזהות את נקודות-התורפה (הפיזיות והנפשיות) של יריבו, ואיך להשתמש בהן.
 
נקודות התורפה שבהן יפגע לוחם, הן אותן הנקודות שבהן יטפל רופא. עקב חשיבות היכולת לזהות נקודות אלה, התפתחו שיטות מיוחדות ללמד תלמידי טאי-צ'י צ'ואן "להרגיש צ'י", מה שמוביל הרבה מתרגלים לטפל, באופן אינטואיטיבי.
 
רבים מאמני הלחימה עסקו גם ברפואה, החל מעיסויים ודיקור וכלה בצמחי-מרפא (ורעלים), כי ברמה גבוהה "נסגר מעגל" בין הלחימה והרפואה. הידע הדרוש
לוחם, הוא אותו הידע הדרוש לרופא: הכרת האדם, וההבנה איך להשפיע עליו: לטובתו בטיפול, לטובתך בלחימה.
 
יין ויאנג, הניגודים המשלימים.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: